הפרקליטות: "העונש הראוי לאלון חסן – מאסר בפועל"

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה לפני זמן קצר (חמישי) לבית המשפט העליון הודעת ערעור על גזר דינו של אלון חסן, יו"ר נמל אשדוד לשעבר.

בהודעת הערעור מציינת הפרקליטות, כי העונש הראוי בעבירות בהן הורשע אלון חסן הוא עונש של מאסר בפועל. לטענת המדינה, עונש המאסר על תנאי ועבודות שירות לתועלת הציבור שהושת על חסן "אינו הולם כלל את חומרת מעשיו וסותר את הנחיות בית משפט העליון באשר לענישה הראויה בעבירות שחיתות ציבורית". כמו כן צוין בהודעת הערעור, כי "המסר העולה מגזר הדין ונימוקיו הוא זה שעלה מהכרעת הדין- כי מעשיו של המשיב ראויים הם ולא נפל בהם פגם… עמדה אשר כידוע, סותרת חזיתית את שנקבע בפסק דינו המרשיע של בית המשפט העליון".

כזכור, בית המשפט העליון קיבל את ערעור הפרקליטות על זיכויו של אלון חסן בבית המשפט המחוזי והרשיע אותו בביצוע שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור, וכן בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד. זאת, בשתי פרשות שעניינן ב"חברת דנה", אשר הייתה שייכת לשותפו לעסקים וחברו הקרוב יניב בלטר ולבן דודו דוד חסן. בקשתו של אלון חסן לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים, נדחתה.

לאחר הרשעתו של אלון חסן בבית המשפט העליון, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי למתן גזר הדין. בשלב הטיעונים לעונש, ביקשה הפרקליטות להטיל על חסן עונש מאסר בפועל שינוע בין 9 ל-18 חודשים. בית המשפט המחוזי בב"ש (כב' השופט יואל עדן) השית על חסן עונש של מאסר על תנאי לתקופה של שלושה חודשים ושל"צ בהיקף של 150 שעות. מכאן, הודעת הערעור, הן על עונשו המקל של חסן והן על הקביעות העובדתיות והאמירות הנורמטיביות בגזר הדין.

בהודעת הערעור צוין, כי מעמדו הציבורי של חסן בנמל, פעולותיו תוך ניגוד עניינים חמור, והתועלת שצמחה לחברת דנה מפעולותיו, מצדיקים עונש חמור יותר משמעותית, שכן כאמור העונש שנגזר עליו אינו הולם כלל את חומרת מעשיו ופגיעתם הרעה בתקינות פעולת הנמל ובאמון הציבור בו. על פי פסיקת בית המשפט העליון, בעבירות שחיתות ציבורית הכלל הוא כי הענישה הראויה היא על דרך של מאסר בפועל. "עונש של מאסר על תנאי ושירות לתועלת הציבור, … אינו טומן בחובו כל "מסר ברור של מאבק נחרץ" והוא רחוק ביותר מלהוות "ענישה מחמירה מרתיעה…", נכתב בהודעת הערעור. עוד צוין, כי "עצם הדיון הנרחב שערך בית המשפט המחוזי והתלבטותו בשאלה האם לבטל את הרשעתו של חסן מצביעים על כך שבית המשפט המחוזי שגה באופן יסודי בהערכתו את חומרת מעשיו.. לאור טיב המעשים ולאור הדברים המפורשים שנאמרו עליהם על ידי בית המשפט העליון, לא היה כל מקום שבית המשפט המחוזי ישקול את אפשרות ביטול ההרשעה".

לטענת המדינה בערעור, בית המשפט המחוזי התעלם לחלוטין מהדברים הקשים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון באשר להתנהלותו של חסן מול חברת "דנה" בנמל, ומהקביעה החד משמעית של בית המשפט העליון כי הוא פעל תוך ניגוד עניינים "חריף וזועק". כמו כן, נמנע בית המשפט המחוזי כלל מלייחס נסיבות מחמירות כלשהן לחובתו של חסן- לא את מעמדו בנמל, לא את הפגיעה בנמל ובאמון הציבור, ולא את מידת הקרבה של אלון חסן ליניב בלטר ודוד חסן. בית המשפט המחוזי אף לא הביא במניין שיקוליו לחומרה את התועלת הכלכלית הגדולה של שני מיליון ש"ח שצמחה לחברת "דנה" כתוצאה מההחלטה שהיה שותף לה אלון חסן, כשיש לו אינטרס אישי בה.

ביחס לקביעות העובדתיות והאמירות הנורמטיביות בגזר הדין, נטען בהודעת הערעור כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קמה בעניינו של חסן "הגנה מן הצדק" היא קביעה חסרת בסיס משפטי, שכן הפער שבין כתב האישום שהוגש ובין המעשים והעבירות בהם הורשע חסן בסופו של יום לא יכול להצמיח לו הגנה מן הצדק. "קביעה זו מהווה המשך ישיר להכרעת הדין, אשר ציירה תמונה מעוותת לפיה מעשי המשיב בנמל היו ראויים וכי לא היה מקום להגשת כתב האישום בתיק זה. תמונה מעוותת זו תוקנה בפסק דינו של בית המשפט הנכבד, אשר לא רק שהרשיע את המשיב בשניים מהאישומים, אלא אף גינה מפורשות את מעשי המשיב … בחלקים אחרים בכתב האישום… גם אם לא מצא שעלו לכדי עבירה פלילית….", צוין בערעור.