אמנסטי ישראל: הסיוע שניתן ע"י הממשלה קטן מזה הניתן במדינות מפותחות

תנועת אמנסטי אינטרנשיונל ישראל פנתה היום (חמישי) לשרי הממשלה בקריאה להשוות את מדיניות הסיוע בישראל עקב הפגיעה החברתית כלכלית כתוצאה ממשבר קורונה למדיניות הסיוע במדינות מפותחות אחרות, בפרט מדינות שלפי מדדים כלכליים מקובלים מצבן הכלכלי דומה לזה של ישראל.

לפנייה מצורף נייר עמדה עם ניתוח מפורט, בסיוע ייעוץ מדעי על ידי ד"ר אריה קרמפף. הנייר מסתמך בין היתר על מחקר של ד"ר קמפף, יחד עם פרופ' אריה ארנון וד"ר עאמר אבו-קרן, שנעשה במסגרת ההתארגנות הוולנטרית האזרחית בשם "צוות מומחים למשבר הקורונה". מסקנות נייר העמדה ברורות:

הסיוע שניתן על ידי ממשלת ישראל לאזרחיה קטן יותר מזה הניתן לאזרחים במדינות מפותחות שמצבן הכלכלי רעוע יותר ושהפגיעה החברתית-כלכלית של מגפת הקורונה בהן מצומצמת יותר. אם כן בהשוואה למדינות רלוונטיות ישראל מגלמת מקרה של יותר מצוקה; יותר יכולת; אך פחות מענה. לפי נתונים אלו ישראל עלולה להיחשב כמי שמפרה את מחויבותה לפי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות וכמי שמזניחה את אזרחיה ותושביה.

יריב מוהר, מנהל התוכניות באמנסטי אינטרנשיונל ישראל אמר לאחר הפנייה ועל רקע הדיון הציבורי על אפשרות פרסום תכנית ממשלתית חדשה לסיוע כלכלי: הזעם הרב והמוצדק של רבות ורבים בישראל מובן לא רק בשל המצוקות הקשות שאנשים חווים, אלא בעיקר לנוכח מדיניות הממשלה. אנשים אינם טיפשים; הם רואים מה קורה ברחבי העולם. כשכלכלות רעועות משלנו משקיעות יותר כסף בזכויות של אזרחיהן אנחנו יכולות ויכולים לומר לשרי הממשלה: זה לא מחסור באמצעים אלא באכפתיות ובאמפתיה; בקצרה: הפקרתם אותנו! עם זאת המסר שלנו לשרים הוא שעדיין אפשר לשנות לטובה, והזמן לכך הוא עתה – ומיד. כל תכנית סיוע שנידונה כעת אסור שתיפול ממה שמדינות דומות מציעות; אזרחי ישראל לא שווים פחות. זו תהיה טעות איומה אם הממשלה תסתפק ב'פלסטר'".

במכתב הפנייה שנשלח לשרים, ליושב ראש האופוזיציה ולחברי כנסת אחרים, כתב מוהר: "אנו קוראים לממשלה לנצל את יכולותיה הכלכליות ולהפנות תקציבים ומשאבים לאזרחיה שנקלעו למשבר כלכלי בעקבות משבר קורונה. אסור שהמענה שתציע הממשלה ימשיך ליפול מהסטנדרטים המקובלים וכך יהווה המשך של הזנחת אזרחי ותושבי ישראל. כשלב ראשון, יש לכל הפחות לקבוע יעדים מדידים לשם השוואת ההשקעה בסיוע חברתי-כלכלי למקובל במדינות ה-OECD בעלות הפרופיל הכלכלי הדומה לשלנו. מובן כי הסיוע והטיפול במשבר הכלכלי הוא תובעני ומאתגר, ובהתאם אנו קוראים לממשלה להקים בהקדם גם מנגנון מתכלל שיאפשר לה לעמוד בתנאי האמנה עליה היא חתומה. לממשלת ישראל יש יכולת לשפר את מדדי הביצוע שלה בטיפול במשבר הקשה הנוכחי, אנו דורשים מיצוי יכולת זו בהקדם".

רקע: חשש שישראל מפרה האמנה שאישררה ב-1991

בשנת 1966 אימצה מליאת האומות המאוחדות את האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. ישראל אישררה אמנה זו בשנת 1991 והיא נכנסה לתוקף לגביה בשנת 1992. האמנה מחייבת את המדינות החתומות עליה לממש מגוון זכויות, ביניהן הזכות לעבודה, הזכות לבריאות, הזכות לחינוך והזכות לתנאי מחייה הולמים (ר' הרחבה בנספח בסוף נייר העמדה). סעיף 2 בחלק השני של האמנה קובע כי "מדינה שהיא צד באמנה מתחייבת לפעול הן במאמציה היא, הן בסיוע ובשיתוף פעולה בינלאומיים, במיוחד בתחומי הכלכלה והטכניקה, עד כדי מירב המקורות העומדים לרשותה, למען הבטח, בשלבים, את השימוש המלא בזכויות שהוכרו באמנה זו בכל האמצעים המתאימים, ובמיוחד אימוצם של אמצעי תחיקה".

על סמך האמנה, תנועת אמנסטי העולמית ניסחה גם היא קריטריונים המגדירים מה נחשב להפרה של זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות; כך למשל, כאשר מדינה טוענת שאין בידה מספיק תקציב, משאבים טכניים או משאבי אנוש על מנת להתמודד עם בעיה – יש לבחון האם היא העניקה עדיפות מספקת לזכויות חברתיות וכלכליות. לכן, מקרה שבו מדינה מסויימת קידמה זכויות חברתיות-כלכליות במידה פחותה לעומת מדינות שמצבן הכלכלי קשה משלה מהווה בסיס חזק לטענה כי מדינה זו הפרה את מחוייבותה לדאוג לזכויות חברתיות-כלכליות לפי האמנה. הנתונים בנייר העמדה מלמדים כי זהו המקרה בישראל נכון לעת כתיבת שורות אלו.

פחות השקעה חברתית לנוכח משבר קורונה – ישראל ביחס למדינות ה-OECD

מחקר של פרופ' אריה ארנון, ד"ר אריה קרמפף וד"ר עאמר אבו-קרן, במסגרת התארגנות וולנטרית אזרחית בשם "צוות מומחים למשבר הקורונה", העלה שהסיוע התקציבי הישיר והעקיף של המדינה לנוכח קשיים כלכליים-חברתיים הנובעים ממשבר הקורונה קטן בהשוואה למדינות OECD עם מאפיינים דומים לאלה של ישראל. ד"ר קרמפף הוא שבדק מדעית את נייר העמדה של אמנסטי ישראל, שהסתמך על אותו המחקר. הסיוע הישיר בישראל ניתן בהיקף של 3.4% מהתמ"ג, נמוך בהשוואה למדינות בעלות מאפיינים דומים לאלה של ישראל כמו אוסטריה, שם הסיוע הגיע ל- 7% מהתמ"ג.

הסיוע העקיף – שיטת הסיוע המועדפת על רוב המדינות – היה בהיקף של 2.1% מהתמ"ג בישראל לעומת ממוצע של 5.4% במדינות OECD עם מאפיינים דומים לאלו של ישראל. עוד שלוש מדינות מפתח שבלטו בסיוע נדיב יותר מאשר בישראל הן צרפת, ספרד ובריטניה, שהמחקר מתעכב עליהן, משום שעל פניו נדמה כי יכולותיהן הכלכליות כמו גם המצוקה שהתפתחה בקרבן נמוכות בהשוואה לישראל ובכל זאת הן גילו נדיבות רבה יותר ממנה בסיוע לאזרחיהן.

קריאה לעמוד בסטנדרטים של תוכניות הסיוע של מדינות דומות

תמונת המצב מחייבת את הממשלה לשינוי מדיניות מהיר. אסור שהמענה שתציע הממשלה ימשיך ליפול מהסטנדרטים המקובלים וכך יהווה המשך של הזנחת אזרחי ותושבי ישראל. בשלב ראשון, יש לכל הפחות לקבוע יעדים מדידים לשם השוואת ההשקעה בסיוע חברתי-כלכלי למקובל במדינות ה-OECD בעלות הפרופיל הכלכלי הדומה לשל ישראל, ולקבוע גורם מתכלל האמון על הפעלת כל הגופים הרלוונטים בממשלה, והקצאת המשאבים הדרושים, לשם חתירה להשגת יעדים אלו. כשלב ראשון אנו מציעים להתמקד במענה לשלושה היבטים בוערים: סוגיית חוסר הביטחון התזונתי, התייחסות למי שלא מקבלים מענה ראוי לאור פגיעה בפרנסתם בעקבות משבר הקורונה וסוגיית חובות משקי הבית שעשויה לתפוח.

תנועת אמנסטי העולמית הדגישה אף היא, בפרסום מיוחד, את חובתן של מדינות לפעול להבטחת תנאי חיים בסיסיים וביטחון סוציאלי בעת מגפת הקורונה, תוך אבחנה כי בעת הזו הזכויות החברתיות חשובות לא רק כשלעצמן אלא גם משום שהן מעלות את הסיכוי כי אנשים יישמעו להוראות האמורות להבטיח את בריאות הציבור. כשאנשים חיים במחסור ודוחק הם עשויים לא להישמע להוראות שונות, כמו ביחס לסגרים ומגבלות תנועה, ולחפש פרנסה תוך כדי הפרת ההנחיות, מזהירים בתנועה.

אמנסטי ישראל סבורה כי למדינה יש פוטנציאל להביא לשינוי חיובי: כאמור, מצבה הכלכלי של ישראל טוב יחסית לפי מדדים כלכליים מרכזיים; ההייטק הישראלי, המהווה קטר משמעותי של המשק, מראה, לפי דיווחים שונים, ביצועים טובים גם בתוך משבר הקורונה, ולפיכך יכול להוות בסיס להמשך האיתנות הכלכלית. לבסוף אנו מאמינים כי ההון האנושי האיכותי בישראל יכול להניע תהליכים חיוביים גם בתחום החברתי-כלכלי בהינתן סיוע ממשלתי ראוי.