השופט בדימוס שהם דחה את טענות ניגודי העניינים על הנשיאה חיות

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, דחה היום (שני) את התלונה שהגיש חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי בעניין שישה מקרים של ניגודי עניינים לכאורה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. התלונה בוססה בעיקרה על כתבות שפורסמו בעיתון "מעריב".

בהחלטתו סקר הנציב שהם את ששת המקרים בהם נטען לניגוד עניינים, וכן את התייחסותה של הנשיאה חיות לכל אחד ואחד מן המקרים. הנשיאה חיות אף הוסיפה בתגובתה, כי קשה להשתחרר מהרושם שהתלונה והכתבות "אינן אלא חלק ממסע מכוון של השחרה ודה-לגיטימציה המתנהל מזה זמן מה נגד בית המשפט העליון וחלק משופטיו באופן אישי. בתגובתי התייחסתי אחת לאחת לטענות כלפיי והראיתי כי אין לדברים שחר, וכי מדובר בליקוט וצירוף מגמתי של חלקי מידע מן העשור האחרון והפרחת טענות והנחות משוללות יסוד".

הנציב שהם כתב בהחלטתו, כי העובדות השונות שמסרה הנשיאה בתגובתה, באשר לזמנים הרלבנטיים לטענות נשוא התלונה, כמו גם לטיב ומשך ההיכרויות שלה עם הגורמים המעורבים, נמסרו מידיעתה האישית, וכי לא מצא כל סיבה לפקפק בהן. הוא העיר, כי העובדות שמסרה הנשיאה אינן מתיישבות במלואן עם אלו המופיעות בכתבות.

הנציב קבע כי על יסוד נתונים אלה לא מצא כי באיזו מבין הפעולות נשוא התלונה פעלה הנשיאה תוך ניגוד עניינים:

– העברת שלושה תיקים לגישור בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל: לדברי הנשיאה, נעשה הדבר משיקולים מקצועיים וענייניים ובהסכמת הצדדים, כפי שנעשה בכל מקרה שבו מפנה בית המשפט העליון הליכים לגישור. הנציב קבע שאין בפניו תשתית עובדתית שעל יסודה הוא יכול לקבוע, כי במקרה זה הועברו התיקים לגישור רק בשל הקשר בין הנשיאה לבין השופטת בדימוס גרסטל.

– מינויה לשיפוט של השופטת בנמלך: השופטת מונתה בחלוף 6 שנים מאז סיימה את תפקידה כעוזרת המשפטית של הנשיאה חיות, ובחלוף התקופה שנקבעה בנוהל למניעת ניגוד עניינים.

– דיון בערעורים על פסקי דין של השופטת ענת ברון: ביהמ"ש העליון דן בערעורים על פסקי דין של מותבים אחרים כדבר שבשגרה, ואין דיון בהם כנטילת חלק בדיוני הוועדה לבחירת שופטים בקשר למינויו של שופט, המצוי בקשרי חברות עם אחד מחברי הוועדה למינוי שופטים.

– התמחות בתו של עו"ד ארדינסט: הנשיאה מסרה שלא היה לה כל קשר "חברתי, חברי או אישי" עם עו"ד ארדינסט, והסיבה שהוא נמנה באותה עת על רשימת המניעויות שלה נבעה משיקול אחר הנוגע לבעלה.

הנציב שהם כתב בהחלטתו, כי הוא ער לחשיבות הדיון הציבורי בנושא ניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון, ושל שופטים ורשמים בכלל, וכי יש לברך על החלטת הרשות השופטת להקדים ולפרסם את רשימת המניעויות של השופטים במועד מוקדם יותר, מהלך שיש בו כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפטית בישראל.

יחד עם זאת, הדגיש הנציב, "הדיון הציבורי בנושא חשוב ורגיש זה חייב להיעשות באופן מקצועי, ענייני ורציני, החף מגישה פוגענית כלפי בית המשפט ושופטיו, גישה שיש בה משום זילות של המערכת המשפטית היקרה לכולנו. יש לשמור על כבודם של השופטים ושלא להיחפז למסקנות לגביהם, אשר לא רק עליהם הן משליכות כי אם גם על מערכת המשפט בכללותה ועל אמון הציבור בה. בתוך כך יש לזכור, כי מעורבים בנושא גורמים נוספים, פרט לאותם שופטים, כגון, עורכי דין, קרובי משפחה ומקורבים אחרים לשופטים, אשר נכללים, מסיבות כאלו ואחרות, ברשימת המניעויות שלהם, ואשר גם שמם וכבודם עלולים להיפגע על לא עוול בכפם, או, חלילה, להיות מושא להפעלת לחצים כאלו ואחרים על ידי גורמים בעלי עניין".

הוא חתם את החלטתו באמירה ש"התוקפנות וההתלהמות להן אנו עדים, לצערי, ממש בימים אלו, לא יביאו לקידום המטרות הלגיטימיות של יתר שקיפות מצד המערכת, ובוודאי שאין להן דבר וחצי דבר עם הרצון למנוע ניגודי עניינים בקרב השופטים".

חבר הכנסת שלמה קרעי הגיב לדברים: "את דבריה של הנשיאה חיות בתגובתה לנציבות ניתן לסכם בכך שהיא מאמינה באמת ובתמים שהיא על אנושית. שאף רעש לא יכול להפריע לשיקול הדעת "הטהור" שלה ושל חבריה, ושבינם לבין ניגודי עניינים אין ולא כלום. ההסמכה לכהן על כס השיפוט הרימה אותה, לדבריה, ממדרגת בן אנוש למדרגת מלאך. סיכומו של הנציב שהם, מצער במיוחד. הוא "החליק" והתעלם מרוב הדברים, גם כאשר ברור לכל שמדובר בהתנהלות לא אתית, וכי הנשיאה בעצם "ויתרה" לעצמה. הוא קיבל את כל טענותיה כתורה מסיני ולא טרח אפילו לבקש תגובה של חושף ניגודי העניינים קלמן ליבסקינד על העובדות שלא מתיישבות במלואן עם דברי הנשיאה, כדבריו."

חבר הכנסת קרעי הוסיף: "יתירה מכך, על אף סתירות פנימיות בדבריה של הנשיאה, למשל בכל הקשור לעו"ד ארדניסט וניגוד העניינים שקשר זה יצר לגביה ושהופיע ברשימת המניעויות המצומצמת שלה, כותב הנציב "לא מצאתי ניגוד עניינים. בכך הוא למעשה קובע, כי לא רק את רשימת המניעויות שלהם קובעים השופטים, אלא גם את השפעת כל מניעות שכזו על שיקול הדעת שלהם. ברצותם מכניסים מניעות וברצותם מוציאים, ברצותם קובעים כי המניעות מונעת מהם לדון וברצותם קובעים כי המניעות לא תשפיע על שיקול דעתם. אמשיך לפעול בעניין."