המשנה לפרקליט המדינה: להתייחס בחומרה לעבירות אלימות בהפגנות

המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), נורית ליטמן, פרסמה היום (רביעי) הנחיה חדשה בעניין מדיניות העמדה לדין בתיקים שנפתחו על רקע הפגנות או אירועי מחאה. ההנחיה, שאושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, נועדה לקבוע מדיניות העמדה לדין שוויונית, המאזנת באופן ראוי בין ערכי היסוד המתחרים – זכות היסוד להשתתף בהפגנות ולהתבטא באופן חופשי, מול האינטרס הציבורי שבשמירה על ביטחון הציבור ורכושו, על שלטון החוק והסדר הציבורי, וכן שמירה על הזכות לפרטיות ועל אינטרסים רלוונטיים נוספים בהתאם לנסיבות העניין.

ההנחיה קובעת תבחינים שיש לבחון בעת קבלת החלטה על העמדה לדין, וזאת בהתאם לסוג העבירה ולנסיבות ביצועה. בהנחיה נקבע כי ככלל, יש לשקול העמדת אדם לדין בגין עבירה של התקהלות אסורה, כאשר נלוו לה עבירות נוספות או שהיא בוצעה בנסיבות מחמירות, אשר מפורטות בהנחיה.

עוד נקבע בהנחיה כי נכון יהיה להתייחס בחומרה לתיקים בהם מיוחסות לחשודים, מעבר לעצם השתתפותם במחאה לא חוקית, גם עבירות אלימות, כלפי גוף או רכוש (כגון זריקת חפצים על שוטרים, שפיכת מים עליהם, דחיפת מחסומים עליהם וכו'), בהתאם כמובן לרמת האלימות. במקרים כאלו, על פי רוב, קיים אינטרס ציבורי להעמיד את החשוד לדין. במקרים בהם מדובר בהפגנה או באירוע מחאה הכוללים מאפיינים של אלימות לגוף או לרכוש מצד משתתפי ההפגנה או המחאה, יש לשקול העמדה לדין בעבירת התפרעות, שהעונש המרבי בגינה עומד על שנתיים מאסר.

בהנחיה נקבע עוד, כי עבירות שעניינן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (כגון ניסיונות למנוע מהשוטרים לבצע מעצר של הנאשם עצמו או של מפגין אחר שמנסים למנוע את מעצרו), עשויות לבסס אינטרס ציבורי בהעמדה לדין. על הפרקליטות לבחון את נסיבות ההפרעה או ההכשלה, ויש מקום להבדיל בין הפרעה או הכשלה אקטיבית (כגון דחיפת שוטר, ניסיון למשיכת עצור מידי השוטר), שאז הנטייה תהיה להגיש כתב אישום, לבין הפרעה או הכשלה פאסיבית, כגון ישיבה במקום וסירוב להתלוות לשוטר, שאז ייבחנו כלל נסיבות המקרה.

באשר לעבירת העלבת עובד ציבור, נאמר בהנחיה כי העמדה לדין בעבירה זו היא עניין מורכב, הן לאור הפסיקה בעניין והן לאור הפגיעה הפוטנציאלית בחופש הביטוי ותינקט זהירות רבה בשימוש בה.

ההנחיה קובעת נסיבות נוספות שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על העמדה לדין, ובהן אופי ההפגנה ונסיבותיה, אשר ייבחנו לפי רמת האלימות שבה; היקפה של ההפגנה ומשכה; הקושי של השוטרים להשתלט על המפגינים; המידה בה הופר הסדר הציבורי והנזקים שנגרמו בעקבות ההפגנה; מיקום ההפגנה (מיקום בעל רגישות מיוחדת או עיתוי חריג אשר מקשה על המשטרה לשמור על ביטחון האזרחים יהווה שיקול להגשת כתב אישום); מידת הפגיעה בסדרי התנועה; הפגיעה ברכוש הציבורי; תכנון וארגון הפגנה שמתוכנן לבצע בה פעולות המהוות עבירה על החוק; שלהוב הנוכחים למעשים החורגים ממעשי מחאה לגיטימיים; התנהלות פסולה של שוטרים במהלך ההפגנה; גיל החשוד; תיקים קודמים רלוונטיים ועוד.

בהנחיה צוין, שבעת שקילת אפשרות הגשת כתב אישום, על הפרקליט לתת את דעתו לחשיבותה של מדיניות אכיפה אחידה, הן בהיבט של ההחלטות שהתקבלו ביחס לחשודים אחרים באותו אירוע, והן ביחס להחלטות עקרוניות שהתקבלו ביחס לחשודים באירועי מחאה אחרים בהם בוצעו עבירות בעלות אופי דומה.