דו"ח אמנסטי: דיכוי מבעית של המחאות באיראן – הלקאות, תקיפות מיניות ומכות חשמל לעצירים

המשטרה, כוחות הביטחון והמודיעין וגורמים רשמיים בבתי הכלא באיראן הפרו זכויות אדם באופן מחריד, בשיתוף פעולה עם שופטים ותובעים במדינה. בין ההפרות: מעצר שרירותי, העלמת אזרחים, עינויים ופגיעות קשות נוספות באלה שנעצרו על רקע המחאות שפרצו ברחבי המדינה בנובמבר 2019. כך קובע דו"ח חדש של אמנסטי אינטרנשיונל.

בדו"ח "רמיסת האנושיות: מעצרים המוניים, היעלמויות ועינויים לאחר המחאות באיראן בנובמבר 2019" מופיעות עדויותיהם הקשות של עשרות מוחים, עוברי אורח ואחרים שנעצרו באלימות רבה, הועלמו או שנעצרו והוחזקו בניתוק מן העולם החיצון, תוך מניעה שיטתית של ייצוג על ידי עורכי דין במהלך חקירותיהם, וכן עינויים חוזרים ונשנים במאמץ לגרום להם "להודות באשמה". עדים אלו הם חלק מקבוצה של כ-7,000 גברים, נשים וילדים שנעצרו על ידי הרשויות האיראניות בתוך מספר ימים בעת הדיכוי האכזרי של מהומות נובמבר.

בין הקרבנות היו ילדים בני 10, ומפגינים ועוברי אורח פצועים שנעצרו בבתי החולים שאליהם פונו לקבלת טיפול רפואי בפצעי ירי, וכן פעילי זכויות אדם כולל פעילי זכויות מיעוטים, עיתונאים ואלו שנכחו בטקסים שנערכו לזכרם של ההרוגים במחאות. מאז נגזרו מאות עונשי מאסר ומלקות כולל מספר הוצאות להורג, לאחר הליכים משפטיים בלתי הוגנים שנוהלו בדלתיים סגורות ע"י שופטים מוטים, שרק לעתים נדירות ארכו יותר משעה, ובאופן שיטתי הסתמכו על "הודאות" שחולצו בעינויים.

"בימים שלאחר המעצרים ההמוניים פורסמו סרטונים שבהם נראו כוחות הביטחון האיראניים הורגים ופוצעים מפגינים בלתי-חמושים בכוונה תחילה, והעולם כולו הזדעזע מחשיפתם. עם זאת, גם מתחת לפני השטח, חוו העצירים ובני משפחותיהם מעשי אכזריות נוראיים מצד גורמי הממשל האיראניים, הרחק מעין הציבור", אמרה דיאנה אלטהאווי, סגנית מנהלת אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל.

"במקום לחקור את ההאשמות בדבר העלמת אזרחים, עינויים, פגיעות קשות ופשעים אחרים שבוצעו נגד עצירים, התובעים באיראן הפכו לשותפים לקמפיין הדיכוי שבהגשת כתבי אישום בגין עבירות הנוגעות לביטחון הלאומי נגד מאות אנשים, אך ורק משום שמימשו את זכותם לחופש הביטוי, להתאגדות ולהתאספות בלתי אלימה, כאשר השופטים מרשיעים את הנאשמים על בסיס 'הודאות' שהושגו בעינויים. סדרה זו של פשעים והפרות זכויות אדם, שמבצעיהם נהנים מחסינות מלאה מפני העמדה לדין או צדק כלשהו, לוותה בגל של 'הודאות' מאולצות בסרטוני תעמולה ממלכתיים ששודרו בטלוויזיה והצהרות גרוטסקיות של בכירים ששיבחו את כוחות המודיעין והביטחון כגיבורים על תפקידם בפעולות הדיכוי האכזריות של המחאה".

אמנסטי אינטרנשיונל תיעדה את שמותיהם ופרטיהם של יותר מ-500 מפגינים וגורמים אחרים, כולל עיתונאים ופעילי זכויות אדם שהיו נתונים להליכים פליליים בלתי-הוגנים על רקע המחאה. עונשי המאסר שנגזרו על אלה שהורשעו בגין אישומי ביטחון לאומי מעורפלים או מזויפים כגון "התאספות וקשירת קשר לביצוע פשעים נגד הביטחון הלאומי", "הפצת תעמולה נגד המערכת", "שיבוש הסדר הציבורי" ו-"העלבת המנהיג העליון", נעו בין חודש לעשר שנים.

מתוכם, לפחות שלושה נידונים, אמירחוסיין מוראדי, מוחמד רג'אבי וסעיד טמג'ידי, נידונו למוות בגין "מעשי איבה כלפי אלוהים" (בפרסית: "מוחרבה") עקב מעשי ונדליזם, ואדם נוסף, חוסיין רייחאני, ממתין למשפט באישום שהעונש בגינו הוא מוות. על יותר מתריסר אנשים המוכרים ל'אמנסטי אינטרנשיונל' נגזרו עונשי מלקות, בנוסף לתקופות מאסר, ולפחות שניים כבר הולקו. הארגון סבור כי מספר הנאשמים האמיתי על רקע מחאת נובמבר 2019 גבוה בהרבה, בשל המעצרים הרבים ובהתחשב בדפוסי הגשת כתבי האישום וגזירת העונשים במדינה במקרים של מעצרים שרירותיים עם או בלי משפט, שבהם מעורבים גופי המודיעין והביטחון במדינה.

'אמנסטי אינטרנשיונל' מפצירה במדינות החברות במועצת זכויות האדם של האו"ם ובלשכת הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם לעסוק בבעיית החסינות הממושכת והשיטתית שבחסותה מתבצעות הפרות קשות של זכויות אדם באיראן, כולל תמיכה בהקמת ועדת חקירה בהובלת האו"ם על מנת להביא לדין את העומדים מאחוריהם ולהבטיח כי המעשים לא יישנו.

הארגון קורא גם לכל המדינות החברות באו"ם להרים את קולן מול הרשויות באיראן ולקרוא לשחרורם המיידי וללא תנאי של כל אלה שעודם כלואים אך ורק בגין מימוש זכויותיהם לחופש הביטוי, ההתאגדות והאסיפה הלא אלימה על רקע ההפגנות בנובמבר 2019; לבטל את כל ההרשעות שניתנו במשפטים בלתי-הוגנים, כולל אלה שהסתמכו על הצהרות שהושגו באמצעות עינויים או פגיעה קשה אחרת; וכן להביא לדין את האחראים.

מגיפת העינויים באיראן:

מחקר שערכה 'אמנסטי אינטרנשיונל' מצא כי קיים שימוש נרחב בעינויים ובפגיעות אחרות מצד שוטרים, סוכני ביון וביטחון וכן גורמים בבתי הסוהר נגד גברים, נשים וילדים, הן במהלך פעולת המעצר והן לאחר מכן בעת שהותם במתקנים. התביעה והרשות השופטת מעלו בחובותיהן החוקיות לקיים בדיקות עצמאיות ללא משוא פנים של מתקני המעצר, כולל אלה המנוהלים על ידי גופי אבטחה וביון, ולהבטיח את מילוי הוראות החוק האוסרות על שימוש במעצר חשאי ובעינויים ופגיעות אחרות בעצירים. העינויים שימשו כדי להעניש, להפחיד ולהשפיל עצירים. השימוש בהם נעשה באופן שגרתי גם במטרה לחלץ "הודאות" והצהרות מפלילות, לא רק ביחס למעורבות העצירים בהפגנות, אלא גם להתאגדותם לכאורה עם ארגוני אופוזיציה, פעילי זכויות אדם, כלי תקשורת מחוץ לאיראן וממשלות זרות.

עוד נמצא, כי ראשיהם ועיניהם של הקרבנות כוסו; הם ספגו אגרופים, בעיטות והלקאות במקלות, בצינורות גומי, בסכינים, באלות ובכבלים; הם נתלו באוויר או נאלצו לשהות בתנוחות לחץ כואבות לפרקי זמן ממושכים; נשללו מהם מים ומזון במידה הדרושה להם; הם הושמו בבידוד ממושך, לעתים במשך שבועות ואף חודשים; ונשלל מהם טיפול רפואי בגין פציעות שנגרמו במהלך ההפגנות או כתוצאה מהעינויים שספגו. שיטות עינוי אחרות שתועדו כללו הפשטת עצורים והתזת מים קרים על גופם, חשיפתם לטמפרטורות קיצוניות ו/או ל-"הפצצות" של אור וקול; עקירת הציפורניים מאצבעות הידיים והרגליים; ריסוס גז פלפל; הרעלה בכפייה; שימוש במכות חשמל; הדמיית הטבעה והדמיית הוצאה להורג.

כמו כן, מידע שקיבלה 'אמנסטי אינטרנשיונל' ממקורות ראשוניים מעלה כי חוקרים וגורמים בבתי הסוהר ביצעו מעשי אלימות מינית נגד עצירים גברים, לרבות באמצעות הפשטה ועירום כפוי, פגיעה מינית מילולית, ריסוס גז פלפל באזור איברי המין ומתן מכות חשמל באשכים.

אחד הקרבנות ממחוז חוראסאן רזאווי, שעונה באמצעות שפיכת מים ממושכת הגורמת לתחושת טביעה (Waterboarding), אמר ל'אמנסטי אינטרנשיונל': "הם [החוקרים שלי] היו מספיגים מגבת במים ומניחים אותה על פניי. לאחר מכן החלו לשפוך מים לאט על המגבת, מה שגרם לי לתחושת חנק… הם עצרו… עד שהתחלתי להרגיש טוב יותר ואז הם החלו שוב בהטבעה. הם גם היכו אותי באגרופים, בעטו בי והלקו אותי בסוליות כפות הרגליים בעזרת כבל.”

אדם שעונה במכות חשמל סיפר: "מכות החשמל היו צורת העינוי הגרועה ביותר… התחושה הייתה כמו דקירות של מיליוני מחטים בכל גופי. אם הייתי מסרב לענות על שאלותיהם, הם היו מעלים את רמות המתח החשמלי ונותנים לי מכות חשמל חזקות יותר. הייתי רועד בעוצמה רבה וחשתי צריבה חזקה חולפת בכל גופי…. לעינויים היו השפעות מתמשכות על בריאותי הנפשית והפיזית. עד היום אני לא מצליח לישון בלילה.”

קרבן עינויים ממחוז טהרן, שנתלה על עמוד מידיו ומרגליו בשיטה כואבת שחוקריה כינו "שווארמה" סיפר לארגון: "הכאב היה בלתי-נסבל. הלחץ והכאב בגופי היה כה גדולים, עד שהייתי משתין על עצמי… המשפחה שלי יודעת שעוניתי, אבל הם אינם יודעים כיצד. אני מרגיש חנוק מדמעות, כי אין כאן אף אחד שאני יכול לדבר איתו."

בכל המקרים שתועדו על ידי 'אמנסטי אינטרנשיונל', הקרבנות דיווחו על צורות שונות של עינויים פסיכולוגיים שנועדו לגרום להם לספק "הודאות" מאולצות, כולל שימוש בעלבונות מילוליים וגידופים משפילים, איומים והטרדה של בני משפחתם; איומים במעצר, עינויים, רצח או פגיעה בדרך אחרת בבני משפחתם, כולל הורים קשישים או בני זוג; וכן איומים באונס עצירים או בנות משפחתם.

העלמת אזרחים:

עצירים רבים הועלמו למשך שבועות ואף חודשים כשהם מוחזקים במקומות לא ידועים המנוהלים על ידי גופי הביטחון והמודיעין, כולל המשרד לענייני ביון או משמרות המהפכה. עצירים אחרים הוחזקו בבתי כלא צפופים או בתחנות משטרה, במגורים צבאיים, במתקני ספורט ובבתי ספר.

קרובי משפחה מודאגים סיפרו לארגון כי הם ביקרו בבתי חולים, חדרי מתים, תחנות משטרה, משרדי תובע, בתי משפט, בתי כלא ובתי מעצר ידועים אחרים כדי לברר מידע אודות גורלם או מקום הימצאם של יקיריהם, אך הרשויות סירבו למסור להם מידע ואיימו עליהם במעצר אם ימשיכו לברר מידע או יתבטאו בפומבי בנושא קרוביהם העצורים.

באחד המקרים שתועדו על ידי 'אמנסטי אינטרנשיונל' עצרו הרשויות בן משפחה של שני אנשים שנעלמו בכוח בגין ניסיונותיו לברר מה עלה בגורלם והיכן הם נמצאים. אמנסטי אינטרנשיונל מודעת לשלושה מקרים נוכחיים של אזרחים שהועלמו, שאת גורלם ומקום הימצאם ממשיכות הרשויות להסתיר מבני משפחתם. ביניהם נכללים האחים מהדי רודבריאן ומוסטפה רודבריאן מהעיר מהשהאר במחוז חוזיסטן.

מתודולוגיה:

המחקר שערך הארגון כלל ראיונות עומק עם 60 אנשים שנפלו קרבן למעצר שרירותי, העלמה, עינויים והתעללות בצורות שונות, או עם קרובי משפחתם או מכרים קרובים; שני מפגינים שנאלצו להסתתר מפני הרשויות ו-14 אנשים אחרים בעלי ידע על המתרחש; מידע שהתקבל באמצעות הודעות בכתב מכמה מאות אנשים אחרים באיראן וכן ניתוח של קטעי וידיאו, הצהרות רשמיות ומסמכי בית משפט.