"ציפיתי לקבל תשובה שלילית כמו תמיד, אבל הפעם קרה נס"

לאחר שנים של טיפולים ביחידת הפוריות של המרכז הרפואי העמק, הצליחה שיר (שם בדוי), צעירה מעפולה, להיכנס להריון וללדת את בתה הבכורה. 

"בגיל 17 התחלתי לסבול מכאבי בטן חזקים", מספרת שיר. "נאלצתי להתאשפז פעמים רבות וגילו שיש לי דלקות והידבקויות בחצוצרות. בנוסף, אבחנו אצלי אנדומטריוזיס. הרופאים המליצו לי לפנות ליחידת הפוריות של המרכז הרפואי העמק בשל חשש לקושי בקליטת הריון". לחצוצרות תפקיד מרכזי בקליטת הריון, כיוון ששם מתרחש המפגש בין הביצית לתא הזרע ושם מתפתח העובר בימיו הראשונים. כל פגיעה בחצוצרה עלולה למנוע הריון, מסביר ד"ר אמיר ויס, רופא בכיר ביחידה לטיפול בליקויי פריון במרכז הרפואי העמק. 

"במהלך השנים בהן הייתי מטופלת במרפאת הפוריות עברתי שלל טיפולים שכללו כריתת חצוצרות והקפאת ביציות. זה נמשך ארבע שנים וכבר הפסקתי לספור את כמות הטיפולים. לאחר הפעם האחרונה שביצעו לי החזרת עוברים, הגעתי לבדיקות שגרתיות שמבצעים לאחר טיפולי החזרה. ציפיתי לקבל תשובה שלילית כמו תמיד אבל הפעם קרה נס. מירב האחות האחראית ביחידה התקשרה ואמרה לי "את בהריון", באותה שנייה צרחתי, רעדתי מאושר. זה היה אמור להיות הטיפול האחרון לפני שאני מתחתנת. בעלי רצה ואני לא, כבר הייתי בשלב של חוסר אמונה, מזל שהוא התעקש". לאחר 7 סבבים של שאיבת ביציות, ו9 טיפולים של החזרת עוברים, הרתה שיר. "ההיריון והלידה היו תקינים לחלוטין, ילדתי בניתוח קיסרי חירום כי חשדו ברעלת הריון ויילדו אותי בשבוע 38. היום התינוקות בת חודש וחצי ולהיות אמא שלה זה כיף לא נורמלי, זה שווה הכול, כל הסבל שעברנו נשכח", היא מספרת.

מירב בונה, אחות אחראית ביחידה לטיפול בליקויי פריון במרכז הרפואי העמק בהובלתו של ד"ר יואל גיסלביץ' מספרת "הצוות במרפאת הפוריות מלווה את הזוגות בתהליך הטיפולי שכולל בתוכו לא מעט קשיים פיזיים ומנטליים. בדיקות חוזרות ונשנות, הורמונים, זריקות, תסכול, הציפיה לתשובה חיובית לאחר טיפול והאכזבה כאשר היא לא מגיעה. בכל אלו אנחנו שם לצדם, עוזרים להם לקחת עוד נשימה, למצוא כוחות להמשיך ולא לוותר. את שיר ליווינו במשך שנים של טיפולים, קשה לי להסביר את ההתרגשות והשמחה שחווינו יחד איתה כאשר בישרנו לה על ההיריון, התשובה החיובית הרעידה ושמחה את הלבבות בכל היחידה".

"אין לי מילים לתאר את צוות היחידה ואת צוות המעבדה המעולים" מספרת שיר בהתרגשות, "לא האמנתי שהם יצליחו, לא הייתה לי אפילו תקווה, אבל הם פשוט החדירו בי אותה, הם יודעים להרים ולחזק, כמו משפחה".