עשרות אלפי עצמאים חשופים למצוקה בשל סיוע לקוי של המדינה, שניתן לתיקון בהשקעה לא גדולה במיוחד – פחות משליש העלות של מערכת הבחירות הרביעית. כך קובע נייר העמדה החדש של אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, שנכתב על ידי החוקר עמיר שוורץ ושנשלח היום לשר האוצר, לחברי ועדת הכספים וכן לשורה של ח"כים ומקבלי החלטות. הנייר מצביע על שלוש קבוצות מובחנות של עצמאים שלא זוכים כיום לסיוע מספק, ולכן נמצאים בסכנת הידרדרות למצוקה:
-לא נפלו מספיק: עצמאים שהפגיעה בהכנסותיהם נמוכה מרף הזכאות של 40%, אך היקף הכנסותיהם הנוכחי (והשחוק) אינו מאפשר קיום מינימלי בכבוד.
– עצמאים שהם גם שכירים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
– הפרויקטורים: עצמאים שעובדים באופן פרויקטאלי או מדווחים על הכנסות במזומן.
"מדובר בעשרות אלפים של משקי בית של עצמאים שמצויים בסכנת הידרדרות למצוקה משום שמדיניות הסיוע הנוכחית לא נותנת להם מענה ראוי ולא שומרת על זכויותיהם החברתיות והכלכליות", אמר ד"ר יריב מוהר, מנהל מחלקת התוכניות באמנסטי אינטרנשיונל ישראל. "הסגר השלישי שהוכרז באחרונה, אף על פי שהוא חלקי, הופך את הנושא הדחוף הזה – לנושא בוער. זה אבסורד שלמערכת בחירות נוספת יש כסף, אך בשביל להציל ממצוקה אנשים שהמדינה סגרה להם את העסק – אין. בהשקעה סבירה אפשר למנוע את המצוקה. זוהי גם חובתה של ישראל, כמי שחתמה על האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, ואשררה אותה. ישראל מחויבת הלכה למעשה לדאוג לקיום בכבוד לכל תושביה, ולא ליצור שכבות מצוקה של אלו ש'לא נפגעו מספיק', כי לא עמדו בקריטריונים מנותקים".
נייר העמדה מציג את סוגי המענקים השונים, את הרקע לבעיות בתוכנית הסיוע לעצמאים לנוכח משבר קורונה ואת הסיבות שבגינן קבוצות מסוימות של עצמאים לא מקבלות מענה ראוי. בסופו, מפורטות שלוש המלצות מדיניות, שאימוצן דורש מאמץ והשקעה נמוכים יחסית, שיספקו מענה ראוי לאותם עצמאים שנותרו מאחור, ובפרט סיוע דיפרציאלי עם רף זכאות דיפרנציאלי לבעלי הכנסות נמוכות.
"כדי להבין את הפגיעה בעצמאים יש להבין, ראשית, את הפגיעה שחוו ענפי המשק השונים במשבר משום שהפגיעה בענפי המשק היא לא אחידה", הסביר מוהר. "הפגיעה בעסקים הקטנים היתה משמעותית יותר הן ביחס למשק כולו והן ביחס לענפים השונים. יש לציין שככלל, היקף הסיוע הניתן מאפשר לנפגעים הקשים ביותר לצלוח אותו, פחות או יותר, אבל יש גם כאלו שנותרו מאחור: לדוגמה, רף של פגיעה של 40% בהכנסות עלול, במקרים מסוימים, להיות גבוה מדי. בקרב בעלי הכנסות נמוכות נדרש סיוע דיפרנציאלי גם לאלו שהכנסותיהם נפגעו, למשל, ב-35% ו-29%."
מוהר המשיך: "משום שכעת הם נמצאים במצב שבו הם 'לא נפגעו מספיק' כדי לזכות לסיוע אך נפגעו מספיק כדי לרדת מתחת לסף שכר המחייה ולפיכך צפויים להיקלע למצוקה. במקביל, שכירים-עצמאים רבים מרוויחים משכורות נמוכות, ורק בשילוב ההכנסה משני סוגי התעסוקה הם מגיעים לשכר הממוצע במשק. בשעת משבר כלכלי עובדים אלה בסיכון כלכלי מיוחד. כיום, ההכנסה שלהם כעצמאים (כולל הפיצוי על הנזקים הכלכליים) מקזזת את דמי האבטלה שהם זכאים להם כשכירים. משמעות הדבר היא ירידה חדה בהכנסתם, ללא פיצוי במקרה של פיטורים מעבודתם כשכירים."
"בנוסף", אמר מוהר, "עצמאים שעובדים באופן פרוייקטאלי, כמו אמנים, מתרגמים, עורכים, אדריכלים ועוד, לא מקבלים תשלום חודשי קבוע, אלא מקבלים תשלומים גבוהים יחסית במספר מצומצם של חודשים, והכנסה נמוכה יחסית, ולעיתים אפסית, בחודשים אחרים. הירידה המשמעותית בהכנסותיהם עלולה שלא לבוא לידי ביטוי בסיוע בגלל צורת בחינת ההפסד. בהתחשב במוסר התשלומים הבעייתי בישראל ואי-העברת תקציב 2020 (עבור אלו שעובדים עם גורמים ממלכתיים), ניתן להניח שעצמאים שעובדים במזומן, כלומר, אלו שמדווחים מס לאחר קבלת התשלום ולא בעת העסקה, סובלים מפער משמעותי בין הפגיעה בהכנסה לבין הדיווח עליה".
אמנסטי דורשת מהממשלה לעצב מדיניות סיוע שמתייחסת בצורה ישירה לפגיעה ביכולת להתקיים בכבוד. בהתאם לכך, עליה לשנות את הקריטריונים הנוכחיים לקבלת הסיוע, או ליצור כלים נוספים שיתנו מענה (למשל, כשפגיעה קטנה יחסית מזיקה באופן משמעותי לרווחת הפרט לאור גובה הכנסתו).
בין המלצות המדיניות המופיעות בנייר העמדה:
– מתן סיוע דיפרנציאלי ביחס להיקף ההפסד מהשקל הראשון, או תוך יצירת רף זכאות הנמוך מ-40% לבעלי הכנסות נמוכות.
– מתן סיוע נוסף אשר מתייחס לא רק להיקף ההפסד אלא גם לעומק הפגיעה ביכולת הקיום של משפחת העוסק, בהתאם לנוסחה של הוצאות מינימליות למחייה בכבוד.
– השוואת תנאי הזכאות של שכירים-עצמאים לתנאי הזכאות של שכירים העובדים בשתי עבודות, או, לכל הפחות, יש לקבוע את ניכוי ההכנסות מהעסק מדמי האבטלה באופן הדרגתי תוך הבטחה של מינימום של הכנסה.
– יש לאפשר לעצמאים שהכנסתם אינה סדירה או עונתית, לבקש שזכאותם לסיוע תחושב בהתאם לממוצע ההכנסה החודשית שלהם ולא לפי התקופה המקבילה.
עלות הסיוע לקופת האוצר: שליש מעלות הבחירות
ישנם כ- 70 אלף עצמאים אשר יחיו בעוני במקרה של ירידה של 25% בהכנסתם. לא ניתן לדעת כמה מהם חוו ירידה כזו בפועל, אבל לשם ההמחשה, העלות הפוטנציאלית של חילוץ מהכנסה שהיא מתחת לקו העוני של כל העצמאים הללו, במידה שכולם היו סובלים מירידה שכזאת, היתה עולה כ- 207 מיליון ש"ח בחודש. מענה לעצמאים שלאחר ירידה של עד 40% בהכנסתם (אבל שאינם מגיעים לסף הזכאות של 40%) יחיו בעוני ידרשו כ- 285 מיליון ש"ח בחודש – זוהי כמובן הערכת יתר כי בפועל לא כולם יחוו ירידה כזו בהכנסות. כלומר עד אפריל 2021, המועד המשוער להגעה לחיסון אפקטיבי של מרבית האוכלוסייה, כלל עלות הסיוע לשם העלאת ההכנסה החודשית של עצמאים אלו מעל לקו העוני תהיה כ-1.14 מיליארד ש"ח. לשם השוואה, עלות מערכת בחירות היא 3.86 מיליארד ש"ח, יותר מפי שלושה.
