במסגרת מחקר של אריגי הצבע מתמנע הנמשך מספר שנים, התגלו, להפתעת החוקרים, שרידי אריג, גדיל וסיבי צמר, הצבועים בצבע הארגמן המלכותי. תיארוך פחמן-14 ישיר קבע כי הממצאים מתוארכים לסביבות שנת 1000 לפנה"ס – במקרא, תקופת דוד ושלמה בירושלים. הצבע, המופק ממיני חלזונות בים התיכון, במרחק של יותר מ-300 ק"מ מתמנע, מוזכר פעמים רבות במקרא ומופיע בהקשרים שונים במסורת היהודית והנוצרית. זו הפעם הראשונה שאריג צבוע בארגמן מתקופת הברזל נמצא בארץ ישראל – ובכלל באזור דרום הלבנט. המחקר נערך בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות ופרופ' ארז בן-יוסף מהחוג לארכיאולוגיה ע"ש יעקב מ. אלקוב באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם פרופ' זהר עמר, ד"ר דוד אילוז ד"ר אלכסנדר ורוואק מאוניברסיטת בר אילן וד"ר אורית שמיר מרשות העתיקות. הממצאים המפתיעים מתפרסמים היום בכתב העת היוקרתי PLOS ONE. להלן הקישור למאמר: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0245897
"מדובר בתגלית מרגשת וחשובה מאוד", מסבירה ד"ר נעמה סוקניק, אוצרת ממצאים אורגניים ברשות העתיקות. "זו הפעם הראשונה שמתגלה פיסת אריג מתקופת דוד ושלמה, הצבועה בארגמן היוקרתי. לבוש הארגמן יוחס בעת העתיקה לבני אצולה, לכוהנים וכמובן למלכים. צבעו היפה של הארגמן, העובדה שאינו דוהה והקושי בהפקת הצבע הנמצא בגוף החילזון בכמות זעירה – כל אלה הפכו אותו לצבע היקר ביותר, שמחירו היה לעיתים גבוה מזה של זהב. עד הגילוי הנוכחי, הכרנו רק פסולת של חלזונות, ושברי קרמיקה עם כתמי צבע, שהיוו עדות לתעשיית הארגמן בתקופת הברזל, אבל זו הפעם הראשונה שיש לנו עדות ישירה לאריגים הצבועים עצמם, שהשתמרו כ-3,000 שנה".
פרופ' ארז בן-יוסף מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב אמר: "משלחת של אוניברסיטת תל אביב חופרת בתמנע ברציפות מאז 2013. בזכות היובש הקיצוני במקום, אנחנו מצליחים למצוא גם חומרים אורגניים כמו בדים, חבלים ועורות מתקפת הברזל, ימיהם של דוד ושלמה – אוסף שמעניק לנו הצצה ייחודית לחיים בתקופת המקרא. גם אם נחפור עוד מאה שנים בירושלים, לא נמצא שם אריגים מלפני 3,000 שנה. ההשתמרות בתמנע יוצאת מן הכלל, והיא מקבילה רק לאתרים מאוחרים בהרבה כמו מצדה ומערות בר כוכבא. בשנים האחרונות אנחנו חופרים אתר חדש בתוך תמנע שנקרא 'גבעת העבדים'. השם עלול לבלבל, שכן העובדים שם לא היו עבדים כלל ועיקר – אלא חרשים מומחים. תמנע הייתה מרכז הפקת נחושת, הנפט של תקופת הברזל. הפקת הנחושת דרשה ידע מטלורגי מתקדם, וכנראה סודי, ומי שהחזיק בידע הזה היו ה'הייטקיסטים' של התקופה. גבעת העבדים היא האתר הגדול ביותר של הפקת הנחושת בבקעה והיא מלאה בערמות של פסולת תעשייתית, כמו סיגים מכבשני ההתכה. באחת הערמות הללו מצאנו שלוש פיסות צבועות של בד. הצבע מיד משך את העין שלנו, אבל לא האמנו שמצאנו ארגמן אמיתי מתקופה מוקדמת כל כך".
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
לדברי החוקרים, ארגמן אמיתי הופק משלושה מינים של חלזונות החיים בים התיכון: ארגמון קהה-קוצים, ארגמון חד-קוצים וארגמונית אדומת-פה. הצבע הופק מבלוטה הנמצאת בגוף החילזון בתהליך כימי מורכב שנמשך מספר ימים. כיום, מקובל על מרבית החוקרים, כי שני הצבעים היוקרתיים, הארגמן והתכלת, הופקו מחלזון הארגמן בתנאי חשיפה שונים לאור. בחשיפה לאור מתקבל הגוון הכחול, ואילו ללא חשיפה מתקבל הגוון הארגמני. צבעים אלו מוזכרים פעמים רבות זה לצד זה במקורות, ולשניהם חשיבות סמלית ודתית עד ימינו. הכוהנים בבית המקדש, דוד ושלמה, ישו הנוצרי – כולם לבשו, לפי המסופר, בגדים צבועים בארגמן.
הבדיקות האנליטיות שנערכו במעבדות אוניברסיטת בר אילן, יחד עם שחזורי הצביעה שנעשו על ידי פרופ' זהר עמר וד"ר נעמה סוקניק, יכולים להצביע על המינים בהם השתמשו לצביעת אריגי תמנע ועל הגוונים אותם רצו להשיג. לצורך שחזור הצביעה בחלזונות הארגמן הרחיק פרופ' עמר לאיטליה, שם פיצח אלפי חלזונות (שאותם האיטלקים אוכלים) והפיק מבלוטות הצבע שלהם חומר ששימש למאות ניסיונות שחזור של הצביעה הקדומה. "העבודה המעשית החזירה אותנו אלפי שנים אחורה", אומר פרופ' עמר, "ואפשרה לנו להבין טוב יותר מקורות היסטוריים סתומים הקשורים לצבעי התכלת והארגמן היוקרתיים".
זיהוי הצבע נעשה במכשיר אנליטי מתקדם (HPLC) והצביע על נוכחות של מולקולות צבע ייחודיות, שמקורן רק באותם מיני חלזונות. לדברי ד"ר סוקניק, "מרבית אריגי הצבע שנמצאו בתמנע, ובכלל במחקר הארכיאולוגי, נצבעו באמצעות צמחים שונים, שהיו זמינים וקלים יותר לצביעה. שימוש בצבענים מן החי נחשב ליוקרתי בהרבה, ושימש כפרמטר חשוב, אשר העיד על מעמדו הכלכלי והחברתי של הלובש. שרידי האריגים הצבועים ארגמן שנמצאו הם הקדומים ביותר לא רק בישראל, אלא בדרום הלבנט כולו. בנוסף, אנחנו חושבים שהצלחנו לזהות באחת הפיסות את שיטת הצביעה הכפולה, בה נעשה שימוש מתקדם בשני מיני חלזונות, כדי להעשיר את הצבע. טכנולוגיה זו, מתוארת על ידי ההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן, בן המאה ה-1 לספירה, והצבע שהופק נחשב ליוקרתי ביותר".
פרופ' בן-יוסף מזהה את אתר הפקת הנחושת בתמנע עם ממלכת אדום המקראית, שגבלה בממלכת ישראל מדרום. לדבריו, הממצאים הדרמטיים צריכים לחולל מהפכה באופן שבו אנחנו חושבים על חברות נוודיות בתקופת הברזל כולה. "הממצאים החדשים מחזקים את ההנחה שלנו שבתמנע הייתה אליטה, כלומר שהחברה שם הייתה מרובדת.
בנוסף, מאחר שמקור החלזונות בים התיכון, החברה הזאת מן הסתם קיימה קשרי מסחר עם עמים אחרים, שחיו על מישור החוף. עם זאת, אנחנו לא רואים בממלכת אדום יישובי קבע. ממלכת אדום הייתה ממלכה נוודית. כשאנחנו חושבים על נוודים, קשה לנו להשתחרר מההקבלה לבדואים בני זמננו, ובהתאם קשה לנו לדמיין מלכים ללא ארמונות אבן מפוארים וערים מוקפות חומה. אבל בתנאים מסוימים, גם נוודים יכולים ליצור מבנה חברתי-פוליטי מורכב, כזה שסופרי המקרא ידעו לזהות כממלכה. כמובן, כל הדיון הזה משליך חזרה על ירושלים. אנחנו יודעים ששבטי ישראל היו נוודים במקור, ושתהליך ההתיישבות היה ארוך ואיטי. ארכיאולוגים מחפשים את ארמון המלך דוד, אבל ייתכן שדוד לא ביטא את עושרו במבני פאר, אלא באופן שמתאים יותר למורשת נוודית, כמו בבדים ובחפצים". לדברי בן-יוסף, "זאת טעות להניח שאם לא היו מבני פאר ומצודות, תיאורי המקרא על הממלכה המאוחדת בירושלים הם בהכרח פיקציה ספרותית. המחקר החדש בתמנע, הראה לנו שגם בלי מבנים כאלו, היו באזורנו מלכים, שמשלו על חברות מורכבות, יצרו בריתות וקשרי מסחר ולחמו אלה באלה. הביטוי לעושרה של חברה ניידת, לא נמדד בארמונות ומונומנטים מאבן, אלא בדברים שהיו יקרים לא פחות בעולם העתיק – כמו הנחושת שהופקה בתמנע והארגמן שנסחר עם מפיקי הנחושת בתמנע".
