כל אזרח במדינה מדקלם את המנטרה, שתפקיד המדינה לדאוג לאזרחיה, המשבר הנוכחי שנמשך כבר קרוב ל12 חודשיים, מחדד מחדש את מערכת היחסים הרצויה בין אזרח לריבון. במשטר דמוקרטי בישראל האזרח אמור לשלשל את הפתק הנבחר פעם בארבע שנים, בישראל בשל בעיות פולטות התרחיש מתרחש לעיתים קרובות מדי.
תמורת קבלת הפתק הנבחר מידי האזרח, הממשלה הנבחרת מחויבת לא כעניין של רשות אלא כעניין של חובה ,לדאוג לאזרחיה בשלל נושאים לרבות בעניין הבריאותי. הכלכלן והפילוסוף אדם סמית, הטביע מושג בספרו "עושר האומות" שרלבנטי לדיון זה. אדם סמית כתב שהואיל ואדם מקבל החלטת בצורה רציונלית, רצוי שהמדינה/הריבון לא תתערב בכוחות שוק, היד הנעלמת של המדינה לא צריכה להתערב בכוחות השוק שפועלים ומאפשרים הגעה למעיין שיווי משקל כלכלי בלי צורך של התערבות מצד המדינה.
כפרפרזה לאותו רעיון אשתמש בו כהשאלה לעניין מדניות הממשלה הכושלת בעניין הקורונה. מדינת ישראל התערבה באופן בוטה בעיקר בסגר הראשון בעת שבצורה גלויה גרמה לקופות החולים, בתי החולים לעשות העדפה מכוונת לחולים בקרונה. בהתאם לפרסומים רק כ- 20 אחוז מהחולים האחרים טופלו בבתי החולים ,יתר מחלקות האשפוז הוקצו לנפגעי הקורונה. בלשון אחר מרבית הרופאים בישראל בוודאי בתקופת הסגר הראשון לא הצילו נפשות שאינם קשורות לקורונה. לאור מדניות הממשלה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
הרציונל המעוות מאחורי טיעון זה נובע מהמגפה המשתוללת, שאם לא נטפל בחולה קורונה ובהשפעות הקורונה הכוונה להדבקה המונית, החברה תשלם מחיר רפואי כבד מנשוא. עם כל הכבוד מדניות הממשלה שגויה מיסודה. תפקיד בתי החולים, הרפואיים במגזר הפרטי והציבורי הוא לטפל במכלול החולים. לרבות ביצוע מעקב רפואי אחרי חולים שחלילה מצבם לא ידרדר וכלה בטיפול שוטף וחיוני בחולים במחלות אחרות למשל חולי לב ומחלות אחרות שכל דיחוי בקבלת טיפול רפואי משמעו גזירת גורלם ומשפחתם לא לחסד.
היד הלא נעלמת מצד המדינה כלפי חוליי קורונה מעורר תהיות מוסריות ומשפטיות כאחד שיצוצו לאחר שהנגיף יתאדה מהעולם. לעניות דעתי בתי המשפט יאלצו להתמודד עם שלל תביעות אזרחיות , נגד מדינת ישראל/משרד הבריאות בתי החולים/קופות החולים, בתביעת רשלנות/הפרת חובה חקוקה ,האם המדיניות הלא שקופה מצד המדינה שחלחלה לכל מוסדות הבריאות למיניהם הייתה מוצדקת? האם היורשים של מנוח פלוני שעקב הקורונה לא קיבל טיפול ראוי או פחד להגיע לשערי בתי החולים/קופות החולים גרמו לטריגר/האיצו את פטירתו? האם חולה שעקב השפעות הקורונה נאלץ להישאר ספון בביתו וקיבל מחלת סוכרת או מחלת נפש רשאי לקבל סעד מהמדינה עקב שהות ממושכת בביתו? האם חולים שלא ביצעו מעקב אחרי במצבם הבריאותי ועקב כך מצבם הרפואי הידרדר יהיו רשאים לתבוע את המדינה ועושי דברה. אין ספק שהרבה אחרי שהאבק יתאדה מהקורונה, הסוגיות הרפואיות והמשפטיות יהדהדו חזק עד שהסוגיה תגיע לכדי הכרעה חברתית ומשפטית כאחד.
