זוכרים את אורי אורבך ז"ל בחיוך – נשיא המדינה ארח מפגש לזכרו של השר

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ארח הערב, (שני) מפגש לזכרו של השר אורי אורבך ז"ל, עם ציון שש שנים לפטירתו. את המפגש הובילה אשתו של אורי, מיכל אורבך, והוא נערך בהשתתפות מוקירי זכרו העוסקים בהומור וסאטירה: חנוך דאום, שי צ'רקה ונטלי מרכוס ששוחחו בפאנל מיוחד בהנחייתו של עופר חדד על סאטירה ותפקידה מול השלטון.

 
"בימים הללו שהזירה הציבורית מבעבעת, אני מתגעגע לאורי הוירטואוז של השפה אשר ידע בביטוי נוקב אחד, להוציא את האוויר החם מהמילים הגבוהות מהזעם, מהמחאות הרמות ומשאר המליצות שחתמו קבע בשדה הפוליטי," סיפר הנשיא על הגעגוע לאורבך והוסיף: "כשאורי עלה לדבר, היה זה המופע הטוב במשכן הכנסת כי גם כשהיה לחבר כנסת ולשר – אורי נשאר סאטיריקן. פעם, כשהשתעשע על אחת מסיעות הכנסת והמליאה התגלגלה מצחוק הוא לא התאפק, עצר והביט אל חברי הסיעה שצחקו עם כולם 'מה אתם צוחקים?' שאל. 'זה עליכם.' כי אורי הצחיק אותנו אבל גם צחק עלינו, על הישראלים, על הפוליטיקאים, על החילוניים, על החרדים, ויותר מכולם, מתוך מודעות עצמית, על עצמו ועל אהוביו מהציבור הדתי."

 
"בדרכו השקטה ועם חיוך דק מתחת לשפם, היה אורי לפורץ דרך בעולם הדתי. הוא היה אבי הסאטיריקנים הדתיים עוד מהמדור 'פסיק' בעיתון 'נקודה'," אמר הנשיא בחיוך והוסיף: "במאמרו המכונן 'הטובים לתקשורת' כיוון אורי מחדש את הנוער הדתי ופתח לו את עמודי העיתונות הכללית וכפי שאמר פעם באורבכית: 'שמתי רגל בדלת, כיבינו את האור, וכולם נכנסו'. גם בתקשורת וגם בכנסת אורי לא כבש את עמדותיו ולא נמנע מלדקור את יריביו בחיציו השנונים אבל החן המיוחד שהיה בו נגע בלב יריביו. הוא כמעט הצליח להרוס את הפורמט של 'המילה האחרונה' כשכל מי שהגיעו להתעמת איתו הפכו לאוהביו וככל שהעמיקו להכירו, הסכימו איתו יותר ויותר."

 
"בתפקידו האחרון הצליח אורי להפוך את הוקרת האזרחים הוותיקים לנושא חי ודינאמי. בדרכו היצירתית, איש החסד הביא את המדינה לומר תודה למי שהיו כאן לפנינו ושבזכותם אנחנו כאן", אמר הנשיא בסיום דבריו: "אורי חביבי, נצטרך אנחנו לתקן את החלומות שלא הספקת. מיכל והילדים עושים זאת כל העת באהבה גדולה ואתה בטח ממשיך לצחוק עלינו גם מלמעלה, לבכות על מכבי פתח תקווה ששוב מפסידה, להתגאות בפרס היצירה התורנית שהגית ובעיקר לאהוב את המדינה הזו אהבה גדולה. יהי זכרך ברוך."

 
אשתו של אורי, מיכל אורבך סיפרה במפגש: "לסאטירה היה תפקיד חשוב בעשייה הפוליטית של אורי. הוא לא השתמש בה כדי להקטין או לבייש, אלא כדי לדקור במקום שכואב, להוציא את האוויר מהבלון הנפוח, להחזיר את המבט אל מה שחשוב באמת. אני מודה לכבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין, חברנו היקר והאהוב, על האירוח החם של האירוע ועל שנים רבות של חברות אמת – שהחלה, אגב, בכתיבה משותפת של טקסט לתוכנית סאטירה, "אין עם מי לדבר" – ואהבנו גם את נחמה היקרה, שחסרה לכולנו. השנה, לקראת מערכת הבחירות הרביעית בשנתיים, ובאווירה הכל-כך קודרת שהשתלטה על הפוליטיקה הישראלית, בחרנו להקדיש את האירוע לציון שש שנים ללכתו של אורי לחשיבותה של הסאטירה בפוליטיקה ובחיים בכלל. אורי ידע שכנסת שלא מבקרת את עצמה היא כנסת פגומה; והוא הצליח לגרום לכנסת לצחוק על עצמה, להפיל מגננות ולעורר מחשבה לא רק על ה"מה" אלא גם על ה"איך". מי שכותב סאטירה ומביע דעות נחרצות, לא יכול ולא צריך לפזר נצנצים ורודים של פיות. מה שהיה מיוחד באורי זה שהביקורת שלו הייתה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, לא מתוך רוע או מתוך שנאה, ולכן נקשרו אליו באהבה, וזוכרים אותו באהבה. אני חושבת שכדאי לכולנו לאמץ את הגישה הזו שלו, ולהרשות לסאטירה טובה להכניס אותנו לפרופורציה, לאתגר אותנו, להעיר אותנו. איך אמר לנו אורי בבית החולים? אתם יודעים מה חומר ההרדמה של פוליטיקאים? הבטחות!  אז אם הבטחות הן חומר ההרדמה – סאטירה היא השעון המעורר."