השפעת מגפת הקורונה על נשים בשוק העבודה: יותר הוצאו לחל"ת, פחות פוטרו

לרגל יום האישה הבינלאומי שיחול מחר (8.3.2021) מציג היום (ראשון) שירות התעסוקה ניתוח עומק הבוחן את ההשפעות התעסוקתיות של משבר הקורונה על נשים לעומת גברים בישראל. על פי מחקרו של ד"ר גל זהר, מנהל יחידת המחקר והמדיניות של שירות התעסוקה, עולה כי נשים וגברים נפגעו תעסוקתית ממשבר הקורונה, אלא שאופייה של הפגיעה בכל אחד מהמגדרים היה שונה וכתוצאה גם היקפיו והשלכותיו.

ככלל, שיעורן של נשים בקרב הנרשמים כדורשי עבודה גבוה משמעותית משיעורם של הגברים עם הכניסה לכל אחד משלושת הסגרים ובמהלכם, כאשר בין הסגרים השיעורים הולכים ומשתווים ומתקרבים לחלוקה שנהגה קודם לפרוץ משבר הקורונה. בנוסף, מצא ד"ר זהר, כי סיבת הרישום המרכזית בקרב נשים היא יציאה לחל"ת, כלומר הן דורשות עבודה בעלות מעסיק, לעומת גברים אצלם ניתן למצוא שיעורים גבוהים יותר של נרשמים שאינם בחל"ת, לרוב מפוטרים, עובדה החושפת אותם לסיכון גבוה יותר להדרדר לאבטלה ממושכת.

לשיטת ד"ר זהר, נשים נפגעו ממשבר הקורונה בשני אופנים – במישרין ובעקיפין. אלו שנפגעו במישרין הן נשים העובדות במשלחי יד שנאלצו להיסגר עם הכניסה לסגרי הקורונה (לרוב, לתחומי החינוך, ההוראה, ההדרכה, המכירות והשירותים) אשר הושפעו מתנועת האקורדיון שאפיינה את המשק הישראלי בשנת הקורונה. אולם, גם נשים שאינן עובדות במשלחי היד שנפגעו יותר במהלך הסגרים הושפעו בעקיפין ממשבר הקורונה. לדברי ד"ר זהר, אפשר שהדבר נובע בחלק מהמקרים משיקול כלכלי משפחתי – זוגות מעדיפים שבעל השכר הגבוה ימשיך לעבוד ובעל השכר הנמוך יממש זכאותו לדמי אבטלה, לרוב נשים מרוויחות פחות מגברים והן אלו שנאלצות לוותר על עבודתן.

הפגיעה הישירה – העובדה שיש יותר נרשמות מנרשמים במהלך סגרי הקורונה היא ביטוי לאי שוויון מגדרי המאפיין את שוק העבודה הישראלי עוד קודם למשבר הקורונה:

ככלל, לכל אורך שנת הקורונה היו יותר נרשמות מנרשמים, אלא שהפער ביטא את תנועת האקורדיון שאפיינה את המשק בשנה זו – עם הכניסה לסגרים, עלה שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה, וממילא גם הפער המגדרי. עם היציאה מהסגרים ובין הסגרים, הלך הפער והצטמצם, אם כי לא נסגר. למעשה, במהלך השנה החולפת שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה נע בין 52.5% ל 58.5%, כאמור בהלימה לכניסה וליציאה מהסגרים. כאשר באפריל הגיע מספר הנשים דורשות העבודה לשיא ועמד על 621,081 לעומת 500,246 גברים.

לטענת ד"ר זהר, משבר הקורונה שיקף את החלוקה המגדרית של שוק העבודה. שיעור הנשים בקרב משלחי היד הרכים, אלו הפגיעים יותר במהלך סגרים למשל, גבוה משמעותית מזה של גברים. משלחי היד שנפגעו יותר מכל עם הכניסה לכל סגר הם עובדי המכירות והשירותים מזה ועובדי ההוראה, החינוך וההדרכה מזה, משלחי יד בהן יש יותר עובדות מעובדים. לפיכך, עם הכניסה לסגר, המטיל מגבלות על המסחר, השירותים ומערכת החינוך, מוביל ליציאתם לחל"ת של עובדי משלחי היד הללו – ובהינתן, שמרבית העובדים במשלחים אלו הן נשים הרי ששיעור הנשים בקרב הנרשמים עם הכניסה לסגר עולה משמעותית על זה של הגברים.

מנגד, עם היציאה מהסגר קצב החזרה לעבודה של נשים גבוה מזה של גברים, היות והענפים בהם הן עובדות חוזרים לפעילות וכתוצאה הן חוזרות מחל"ת לעבודה. לעומתן, שיעורם של גברים העוסקים במשלחי יד העמידים יותר למול סגרים גבוה יותר, ולכן בכניסה לכל סגר שיעור הגברים נמוך יותר אך מאידך, שיעורם בקרב הנרשמים שאינם יוצאי חל"ת ובקרב המפוטרים בפרט גבוה יותר, עובדה אשר מובילה לכך שהם מאופיינים ביותר אבטלה ממושכת. לתנודתיות יציאתן וחזרתן בכניסה וביציאה מהסגר יש השפעה ארוכת טווח על אפשרויות הקידום של הקריירה שלהן, על החסכונות הפנסיוניים ועוד.

הפגיעה העקיפה: נשים משלמות את מחיר סגירת מערכת החינוך, גם אם אינן עובדות בה:

נתוני שירות התעסוקה מראים שיעורן של אמהות לילדים תלויים (מתחת לגיל 18) גבוה ב 20%(!) מאשר שיעורם של האבות לילדים תלויים. המשמעות היא, מסביר ד"ר זהר, שכאשר מערכת החינוך נסגרת ולילדים אין מסגרות מי שבדרך כלל נאלץ להשגיח על הילדים הן האמהות. לשיטת ד"ר זהר, הדבר מבטא בעיקר החלטה כלכלית, כאשר בן הזוג שמשתכר בשכר גבוה יותר הוא זה שימשיך לעבודה, בעוד בן הזוג שמשתכר בשכר נמוך יותר ושיעור התחלופה בין שכרו לבין הקצבה המשולמת לו גבוה יותר יממש זכאותו לדמי אבטלה ולרוב נשים משתכרות פחות מגברים.

השפעות הקורונה התעסוקתית בראי המגדר בהתפלגות לפי מגזרים: במגזר היהודי, החרדי והלא חרדי, נשים נפגעו יותר ואילו במגזר הערבי הגברים נפגעו יותר:

ההשפעה של מאפייני התעסוקה שקדמו למשבר הקורונה השפיעו גם על שני מגזרי האוכלוסייה היהודית – החרדית והלא חרדית כאחד. אלא, שאצל החרדיות הדבר קשור גם לעובדה ששיעורן של נשים חרדיות בשוק העבודה גבוה משמעותית משיעורם של הגברים החרדים. כך, שמטבע הדברים שיעורן גם בקרב דורשי העבודה צפוי להיות גבוה יותר. לעומת זאת, במגזר הערבי המגמות הפוכות ושם שיעור הגברים בקרב דורשי העבודה היה גבוה משמעותית משיעור הנשים, אלא שכאן הדבר נובע מהעובדה שבמהופך מהמגזר החרדי במגזר הערבי שיעור הנשים בשוק העבודה נמוך משמעותית משיעור הגברים וכתוצאה גם בשיעור דורשי העבודה.

הפגיעה ארוכת הטווח לכל אחד מהמגדרים: בעוד התקדמות הקריירה של נשים נפגעת נוכח המשבר, הגברים עלולים להיקלע לאבטלה ממשוכת ולהתקשות לשוב למעגל העבודה גם בשוק המשבר:

כאמור, נשים פגיעות יותר לתנודות אקורדיון הסגירה-פתיחה שמאפיין את שנת הקורונה ולכן, ממילא עולה שיעורן בקרב דורשי העבודה עם הכניסה לסגר ויורד עם היציאה ממנו ובינות לסגרים. הדבר בא לידי ביטוי בכך ששיעור דורשות העבודה שבחל"ת גבוה משיעור דורשי העבודה שבחל"ת, המשמעות היא שסיכוי החזרה לעבודה של דורשות העבודה גבוה משל דורשי העבודה משום שכביכול יש להן מעסיק/ה שאליו/ה ישובו בשוך הסגר ובהמשך גם המשבר. מנגד, כאשר לדורש עבודה אין מעסיק הוא עלול להיקלע לאבטלה ממושכת ולהתקשות לשוב למעגל העבודה גם בשוך המשבר.

בשבועות האחרונים, התריע שירות התעסוקה שוב ושוב מפני העלייה בשיעור הנרשמים שאינם בחל"ת ובדגש על העלייה בשיעור המפוטרים. דורש עבודה שפוטר, למעשה ניתק הקשר בינו ובין שוק העבודה. לדברי ד"ר זהר, בימי האבטלה החיכוכית שקדמו למשבר הקורונה פיטורין לא הדאיגו כל כך מפני שהיחס בין מספר דורשי העבודה למספר המשרות המוצעות היה נמוך. אולם, מאז פרץ משבר הקורונה שאלת קיומו של מעסיק לדורש עבודה היא פקטור משמעותי באשר לסיכויי חזרתו מחדש למעגל העבודה, זאת בהינתן שהיחס בין מספר דורשי העבודה למספר דורשי העבודה גבוה ועומד על כ 6.5 דורשי עבודה שאינם בחל"ת על כל משרה המוצעת במשק.

נתוני שירות התעסוקה באשר להתפלגות המגדרית של המפוטרים מעלים תמונת מראה להתפלגות המגדרית של היוצאים לחל"ת – בעוד אצל נשים שיעור גבוה יותר של יוצאות לחל"ת, אצל גברים ניכר שיעור גבוה יותר של מפוטרים לאורך כל חודשי המשבר – כך למשל, 27.6% מהגברים שנרשמו כדורשי עבודה בחודשים דצמבר 2020 וינואר 2021 היו מפוטרים, זאת לעומת 22.7% מהנרשמות בדצמבר ו 20.7% מהנרשמות בינואר. חשוב להדגיש כי כלל לא בטוח שהסיכוי של הנשים שנמצאות באבטלה ארוכת טווח להשתלב בחזרה בעבודה גבוה יותר, לאור מאפייני התעסוקה וההשתכרות שלהן וכישוריהן הדיגיטליים.

המעניין הוא, שהסיכויים של גברים להיקלע לאבטלה ארוכת טווח גבוהים יותר לא רק בנסיבות של פיטורים אלא גם בנסיבות של חל"ת. נתוני שירות התעסוקה מלמדים כי הן בפיטורים והן ביציאה לחל"ת שיעור הגברים הנמצאים באבטלה ארוכת טווח, קרי הגבוה מחצי שנה, הייתה גבוהה יותר לאורך כל חודשי שנת הקורונה. כך, למשל, בעוד בחודשים ינואר 2021, ודצמבר, נובמבר ואוקטובר 2020 שיעור הגברים הנמצאים בחל"ת למעלה מחצי שנה עמד על 55.8%, 55%, 53.2% ו 50.3%, בהתאמה, בקרב נשים השיעורים המקבילים עמדו על 38.6%, 46.3%, 51.4% ו 42.2%.

גם כאן, אנו רואים כיצד נשים תלויות יותר בתנודתיות של שוק העבודה במהלך שנת הקורונה, בעוד גברים פחות – בין אם יצאו לחל"ת סיכוייהם להיקלע לחל"ת ממושך גבוהים יותר ועל אחת כמה וכמה אם פוטרו. כלומר, גם כאן באה לידי ביטוי העובדה שמשלחי היד בהם עובדים הגברים תלויים פחות בתנועת האקורדיון של הסגר.

ביטוי נוסף לכך שגברים חשופים יותר לאבטלה ממשוכת, בין שבאה בגין חל"ת ועל אחת כמה וכמה שבאה בגין פיטורים, ניתן בעובדה שהשיעור הגבוה ביותר של השוהים באבטלה ארוכת טווח במהלך שנת הקורונה היו דווקא אבות לילדים תלויים. בניגוד למגמה הכללית במסגרתה שיעור האמהות לילדים תלויים גבוה משיעור האבות לילדים תלויים, כאשר מדובר בשוהים באבטלה ארוכת טווח כאן שיעור האבות לילדים תלויים גבוה משל האמהות לילדים תלויים. הדבר מבטא גם את התלות של הנשים, ובכללן אמהות, בתנודתיות של אקורדיון הסגרים – אמהות לתלויים נרשמות יותר כאשר מערכת החינוך נסגרת, אבות לתלויים אולי נרשמים פחות אך כשכבר נרשמים סיכוייהם להיקלע לאבטלה ארוכת טווח גבוהים משל אמהות לתלויים.

רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה, אמר: "הקורונה חשפה את פערי אי השוויון המגדרי המאפיינים את שוק העבודה הישראלי עוד טרום המשבר. הנתונים העולים מהדוח מציפים את המשמעויות של פערי השכר בין גברים לנשים ואת ההבדלים במשלחי היד. עלינו לחתור לצמצום הפערים המגדריים בשוק העבודה, בין היתר באמצעות הקניית כישורים ומיומנויות רלבנטיים לשוק העבודה המשתנה שיאפשרו לנשים להשתלב בתחומים מתגמלים יותר. כעת, משהמשק נפתח וחוזר לשגרה בכוונתנו להתמקד גם בסיוע ממוקד לנשים כמו גם לאוכלוסיות אחרות".