בית המשפט העליון דחה בימים אלו עתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק.

עו"ד נועם קוריס: תביעה ייצוגית, מיליארדי שקלים ותום לב

 הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: האם התביעות הייצוגיות ישנו את כללי המשחק ?

 נועם קוריס – צבע אדום מבזק לייב

עניינה של העתירה, בבקשה כי בג"צ יורה על פתיחה בחקירה פלילית נגד המשיב 1, המכהן כשופט בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד; על הסרת חסינותו מפני העמדה לדין; וכן על העמדתו לדין והשעייתו מכל תפקידיו השיפוטיים. לטענת העותרים 2-1 – עורכי דין המייצגים את העותרת 3 בהליך אזרחי המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד – המשיב 1 "עושה יד אחת עם ארגון פשיעה כנגד העותרים 1-3 במטרה למוטט תביעתה של העותרת 3 המתנהלת בפניו וגזילת כספה […], עושה שימוש בחסינותו מפני חקירה והעמדה לדין החל מתחילתו של ההליך השיפוטי […], ממלא אחר הוראות הנתבעים (מאותו ארגון פשיעה) ומשבש את ההליך השיפוטי ומזהם אותו מידי יום ביומו בהחלטות שנועדו לפגוע בזכויות העותרים, תוך ביזוי מוחלט של מערכת המשפט כולה ופגיעה במשלח ידם של העותרים 1-2". כפועל יוצא, מוסיפים העותרים ומבקשים, כי נורה על הקפאת כל ההליכים המתנהלים על-ידי העותרת 3 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, עד שיֵחקרו כל המעורבים בפרשה הנטענת.

עתירה זו, היא הרביעית במספר שאותה הגישו העותרים בעניין זה, בתוך חודשים ספורים. שלוש העתירות הקודמות – נדחו על הסף. 

העתירה הראשונה (בג"ץ 5204/20 הוכהאוזר נ' כנסת ישראל ה-23‏) נדחתה על הסף ביום 30.8.2020, משנמצא כי לא צורפו לה משיבים רלבנטיים; כי לא מוצו ההליכים כנדרש; כי לא צורפו אסמכתאות לטענות שהועלו בה; ומאחר שעמדה לעותרים האפשרות לפנות לאפיקים חלופיים; אם באמצעות הגשת בקשה לפסלות שופט, אם בהגשת ערעור לערכאה האזרחית הרלבנטית, אם בפנייה בבקשה לפתוח בחקירה. 

העתירה השנייה (בג"ץ 8468/20 הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר ביהמ"ש מחוזי מרכז-לוד), נדחתה גם היא על הסף ביום 10.12.2020. בית המשפט קבע, כי לרשות העותרים עומדים כמה סעדים חלופיים, שאותם היה עליהם למצות חלף הגשת עתירה. עוד נקבע, בהתייחס לבקשתם להורות על פתיחה בחקירה נגד המשיב 1 והעמדתו לדין פלילי, כי "העתירה שהוגשה גם מוקדמת וההליכים לא מוצו בעניינה מאחר שלא ניתן ליועמ"ש זמן סביר להחליט בבקשה". טעם נוסף שלא לדון בעתירה, נבע מכך שהעותרים "התבטאו באופן בלתי הולם בעתירה כלפי השופט היושב לדין בתביעה, ובכך יש משום ניסיון בלתי תקין לפגוע במעמדם של שופטים". 

גם העתירה השלישית (בג"ץ 8468/20 הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר ביהמ"ש מחוזי מרכז-לוד) שהגישו העותרים, נדחתה על הסף ביום 10.1.2021. נקבע, כי פניות העותרים ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1, נעשו כחודש בלבד עובר להגשת העתירה, כך שלא היה סיפק בידם להידרש לטענות, ולהשיב להן. עוד נקבע, כי הלשון הבוטה והמשתלחת שבה נעשה שימוש נגד המשיב 1, מצדיקה גם היא לדחות את העתירה. העתירה נדחתה אפוא על הסף, תוך חיוב העותרים בתשלום הוצאות לאוצר המדינה, בסך של 7,000 ₪. 

העתירה שלפנינו שהוכרעה בימים אלו, הוגשה ביום 1.3.2021, ובגדרה טוענים העותרים, כי הגם שחלפו-עברו מספר חודשים מאז שפנו ליועץ המשפטי לממשלה – פנייתם לא נענתה. על כן, לעמדתם בשלה העת לדון בעתירה, ולהכריע בה לגופה. נוכח טענה זו, הוריתי למשיב 3 לעדכן "בדבר סטטוס הטיפול בפניית העותרים מיום 24.11.2020, עד יום 11.4.2021". 

עתה עדכנו המשיבים 3-2, כי במהלך חודש נובמבר 2020 פנה העותר 1 לפרקליט המדינה דאז, בבקשה לצירוף נציג מטעם המדינה להליך האזרחי מושא העתירה, המתנהל לפני המשיב 1. בפנייה נטען, כי נראה שבשל סחיטה או איומים, נרתם המשיב 1 לסייע לנתבעים באותו הליך, נגד העותרת 3, בניגוד מוחלט להוראות הדין. במענה לפנייה זו, נמסר ביום 24.11.2020, מטעם לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), כי "לאחר שבחנו את הדברים, מצאנו כי אין מקום לבירור התלונה בפרקליטות המדינה, שלא בדרך המלך. ככל שהנך מעוניין בכך, באפשרותך להגיש תלונה בעניין במשטרת ישראל". בהמשך אותו יום, פנה העותר 1 אל היועץ המשפטי לממשלה, ושב וביקש להורות על פתיחה בחקירה נגד המשיב 1, ועל העמדתו לדין. במענה מיום 22.3.2021 נמסר מטעם היועץ המשפטי לממשלה, כי "לאחר בחינת הטענות המועלות בה, ובדומה למענה לפנייתך הקודמת, גם באשר לפנייה זו אין מקום לבירורה בפרקליטות המדינה, שלא בדרך המלך. ככל שהנך מעוניין בכך, באפשרותך להגיש תלונה בעניין במשטרת ישראל". 

לאחר שבג"צ בחן את העתירה ונספחיה, את אשר נקבע בשלוש העתירות הקודמות, ואת האמור בהודעת העדכון מטעם המשיבים 3-2, בא הוא לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבים. 

תחילה, יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים. העותרים טוענים, כי העילה להגשת העתירה מחדש, זו הפעם הרביעית, נובעת מהעדר מענה לפניותיהם למשיבים. דא עקא, מהודעת העדכון ומהנספחים שצורפו לה עולה, כי כבר ביום משלוח הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה, הובהר לעותרים במכתב מאת לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), כי עליהם למצות הליכים, בדרך של הגשת תלונה למשטרת ישראל, ככל שלדעתם ישנה הצדקה לעשות כן. גם במכתב המענה שנשלח זאת הפעם מאת היועץ המשפטי לממשלה, נאמר כדברים הללו. כזאת לא עשו העותרים, למצער לא נטען על ידיהם כי עשו כן, ולא הוצגה כל אסמכתה להגשת תלונה כאמור. אם כן, לוּ מטעם זה לבדו – דין העתירה להידחות על הסף. 

מעבר לכך, העותרים לא צירפו, גם בפעם הזו, צדדים רלבנטיים לעתירה, למרות שאלה עשויים להיפגע ממנה באופן ישיר, אם בית המשפט יראה מקום להיעתר לה. כאמור, אחד מן הצווים על-תנאי המבוקשים בעתירה, נוגע להקפאת כל ההליכים המנוהלים על-ידי העותרת 3 בבית המשפט המחוזי. ברי כי קבלת סעד זה, עלולה לפגוע ביתר הצדדים להליכים הללו. אף על-פי כן, לא צורפו אותם צדדים להליך דנן. גם מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף. 

זאת ועוד. כדרך הילוכם בראשונה, בשניה ובשלישית, גם הפעם בחרו העותרים להתבטא באופן בלתי הולם כלפי המשיב 1, היושב לדין בהליך משפטי שבו הם מעורבים; אם כבעלי דין, אם כמייצגים. פעמים רבות נפסק, כי בית המשפט לא יאפשר לבעלי הדין להתבטא לפניו, בכתב או בעל-פה, בלשון משתלחת, ובאופן פוגעני, משפיל או מעליב. ניתן להתבטא בדרך מכבדת, גם כאשר עסקינן בטענות חמורות, הנוגעות להתנהלות לא ראויה מצד אדם או גוף כלשהו. דברים אלו נכונים כלפי כל אדם, ונכונים מקל וחומר למקרה שבו ההתבטאויות הבוטות והקשות מופנות כלפי שופט היושב בדין, ובשל כך עלולות הן להתפרש כניסיון להלך עליו אימים, ולהשפיע על הכרעותיו (ראו והשוו: בג"ץ 750/20 התנועה למען איכות השפיטה בישראל נ' כבוד השופט אברהם הימן, פסקה 6 והאזכורים שבה (13.9.2020)). בייחוד אמורים הדברים בנסיבות ענייננו, שבהן הגישו העותרים, זה לא מכבר, בקשה לפסול את המשיב 1 מלדון בהליך האמור, ולאחר שנדחתה הבקשה, נדחה גם ערעור שהוגש עליה לבית משפט זה (ע"א 77/21 קילקר נ' נועם (1.2.2021)), תוך דחיית טענות העותרים למשוא פנים ולקשירת קשר עם הנתבעים, נגד העותרת 3. כך קבעה הנשיאה חיות:

"לאחר עיון בבקשה ובהחלטת בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מתקיימות בענייננו נסיבות שיש בהן כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיקות את פסילת השופט הדן בהליך (סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). המערערת מעלה כלפי המותב טענות חמורות ומפנה ל'ראיות' המלמדות, לגישתה, על קשירת קשר נגדה מצד בית המשפט. המותב מצידו הבהיר בהחלטתו כי אין לדברים שחר וציין מפורשות כי בניגוד להאשמות החמורות שמטיחה בו המערערת, הוא אינו נסחט באיומים וכי לא נערכה שום 'עסקה מפוקפקת' בינו ובין המשיבים או מי מטעמם, שאותם, כפי שפורט בהחלטה, הכיר רק במסגרת ההליכים שנקטה המערערת.

לא מצאתי כל בסיס להטיל ספק בדבריו אלה של המותב והם מקובלים עלי במלואם, לרבות באשר לדחיית הטענה כאילו 'יד נעלמה' העלימה הקלטות מהתיק. כפי שקבע בית המשפט קמא (כמפורט בסעיפים 28-21 להחלטה), מהימנותו של תמליל 'ההסתודדות', מוטלת בספק, ומכל מקום תמליל זה אינו מלמד על קנוניה כלשהי שרקם נגדה השופט עם המשיבים. המערערת לא נימקה מדוע ההקלטה פוענחה רק כעת, שנה ויותר לאחר הדיון, ומדוע לא הגישה בקשה לתיקון הפרוטוקול. זאת ועוד, בהינתן העובדה שטענת 'ההסתודדות' הועלתה על ידי המערערת סמוך לאחר הדיון שהתקיים ביום 3.5.2019, אך היא בחרה שלא להעלות טענת פסלות בגינה (פסקה 33 להחלטה), השיהוי בהגשת בקשת הפסלות תומך אף הוא בדחיית הערעור". 

בנסיבות אלה, ברי כי היה על העותרים לרסן עצמם, 'שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּלְשׁוֹנָם וְלֹא יִנָּקְשׁוּ בְּשִׁנּוּנָם', ולנקוט לשון נקייה ומכבדת. משלא עשו כן, דין העתירה להידחות גם מן הטעם זה. 

טרם סיום, בגץ קבע כי לא ניתן להתעלם מן התחושה הלא-נוחה, כי העתירה הנוכחית לא נועדה אלא לחתור תחת קביעתה של הנשיאה חיות, כי אין מקום לפסול את המשיב 1 מלדון בהליך מושא העתירה, ולהביא דה-פקטו לפסילתו, בדרך עוקפת. כידוע, הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי הערכאות המוסמכות, ובפרט לא על החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה, בכובעיו האחרים. על כן, משמיצו העותרים את מסלול הפסלות הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אין בפנייתם למסלול הבג"צי כדי לסייע בידם. 

אשר על כן, בג"צ דחה את העתירה וקבע שבנסיבות, משלא השכילו העותרים להגיש את העתירה כשהיא חפה מפגמים בסיסיים, חרף האמור בשלושת פסקי הדין הקודמים, ישאו העותרים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 8,000 ₪. 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.