העליון: "ג'נין ג'נין", נדחתה בקשת עיכוב ביצוע של מוחמד בכרי למניעת ההקרנה

בג"צ דחה את בקשתו של הבמאי מוחמד בכרי בקשר עם האיסור על הקרנת הסרט ג'נין ג'נין לאור פסק הדין של בית המשפט המחוזי שקבע שמדובר בלשון הרע.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס מבזק לייב

בג"צ הכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 12733-11-16; השופטת ה' סילש), אשר קיבל בחלקה תביעת לשון הרע שהגיש המשיב – קצין מילואים, שנטל חלק בלחימה בעיר ג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", בשנת 2002 – נגד המערער, במאי הסרט "ג'נין ג'נין", שיצא לאקרנים באותה שנה (להלן: הסרט). בית המשפט דחה טענות התיישנות ושיהוי שהעלה המערער, וקבע כי למשיב עומדת כלפיו עילת תביעה אישית, משום שדמותו מופיעה בסרט באופן שיש בו כדי להביא "לייחוס ברור של אירוע ביזת הזקן לתובע ולשני החיילים הנוספים שנצפים עמו, וכן לראותו כמי שיש לו קשר, הגם פחות ספציפי, ליתר אירועי מבצע חומת מגן" (פסקה 170 לפסק הדין). לאחר ששלל את תחולת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, חייב בית המשפט את המערער לפצות את המשיב בסך 175,000 ₪, והטיל עליו הוצאות משפט בשיעור 50,000 ₪ נוספים. בד בבד, נאסר על הפצת והקרנת הסרט בישראל, וניתן צו להחרמת עותקיו, "ככל והתובע מודע למקום הימצאותם". מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שני ראשי פסק הדין עד להכרעה בערעור – בקשה שהמשיב מתנגד לה, ברובה המכריע.

בג"צ קבע, כי דין הבקשה להידחות בעיקרה, כפי שיפורט להלן.

אכן בהתאם להחלטת בג"צ, הערעור מעורר שאלות משפטיות הראויות לבירור; כך לגבי תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, בנסיבות העניין – וכך לגבי השלכות ההקרנות החוזרות על גיבוש העילה ומרוץ ההתיישנות. אולם, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים דיים כדי להצדיק, כשלעצמם, את עיכוב ביצוע פסק הדין. לכך תורמת גם העובדה שחלקים מרכזיים של הערעור מופנים כלפי קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית – שהיקף ההתערבות בהן מצומצם, כידוע. אשר על כן, יש להתמקד בבחינת מאזן הנוחות.

במישור זה, לא עלה בידי המערער להוכיח כי מימוש ראשו הכספי של פסק הדין יסב לו נזק בלתי הפיך. הוא אינו מסביר אלו "נכסים" יהיה עליו למכור כדי לעמוד בתשלום הפיצוי והוצאות המשפט, אם בכלל, ובוודאי שאינו מצביע על ערך מיוחד – החורג משוויים הכספי – של נכסים אלה (והשוו, ע"א 7932/17 מונטגי ייעוץ ושיווק ביטחוני בע"מ נ' בי.אי.טי ייזום ופיתוח נדל"ן בע"מ, פסקה 3 (6.11.2017)). אין, אפוא, מקום לעכב את ביצוע התשלום למשיב – וזאת, גם מבלי להידרש לטענותיו בדבר חוסר תום הלב שהמערער הפגין, כביכול, בעניין (וראו פסקה 12 לתצהיר המערער).

אשר לאיסור ההפצה וההקרנה וצו ההחרמה, המערער סבור כי פגיעתם בחופש הביטוי קשה, ומטה את מאזן הנוחות לזכותו – "בוודאי השתקת הסרט כולו, להבדיל מארבע השניות בהן מופיע המשיב". לדידו, בהתחשב בפרק הזמן הארוך שבו מותר היה להקרין את הסרט בישראל, ובכך שהוא עודנו זמין ומותר במרחב הווירטואלי, הרי שעיכוב הביצוע אינו כרוך בנזק ממשי למשיב. מנגד, המשיב סבור שהמאזן נוטה דווקא לזכותו: בעוד פסק הדין מאפשר לכל אדם המעוניין בכך לצפות בסרט בפלטפורמה מקוונת, עיכוב הביצוע יעצים את הפגיעה בשמו הטוב של המערער, ויאפשר להקרין את הסרט – שהעניין בו גבר בעקבות הכרעת בית המשפט המחוזי – בישראל, "בפני קהל שהוא בחלקו קהל שבוי". עם זאת, המשיב מסכים, "כאפשרות חלופית בלבד, כי העותקים שיאספו יוחזקו בשלב זה בנאמנות אצל ב"כ המערער".

על רקע קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לקשיים המעשיים במתן סעד מצומצם יותר – הסרת ארבע השניות שבהן מופיע המשיב מהסרט – בג"צ קבע שלדעתו לא עלה בידי המערער להוכיח שמאזן הנוחות בנוגע לאיסור הפצת והקרנת הסרט נוטה לזכותו. אכן, הערעור מופנה, בין היתר, כלפי קביעות אלה, אך בשלב זה של בירור הערעור אין מקום, בנסיבות המקרה, לסטות מהן. משכך, סבורני כי הנזק שייגרם לשמו הטוב של המשיב כתוצאה מהקרנות נוספות של הסרט, עולה על הנזק שנגרם למערער – או לציבור – כתוצאה מפגיעתו של פסק הדין מושא הערעור בחופש הביטוי. בהקשר זה, אזכיר כי חלק לא מבוטל מהשאלות המשפטיות שמעורר הערעור עוסק בהיבט הדיוני – קרי, סוגיית ההתיישנות – כך שאין בהן כדי לגרוע בשלב זה מעוצמת הפגיעה במשיב. על כן, אין לעכב את איסור ההפצה וההקרנה, ואת המענה לפגיעה בחופש הביטוי יש לתת באמצעות מתן עדיפות לבירור הערעור דנן.

לעומת זאת, בג"צ הכריע כי לעניין עיכוב הביצוע, התמונה שונה לגבי אלמנט ההחרמה. בית המשפט המחוזי הורה כי "ניתן בזאת צו להחרמתם של עותקי הסרט בישראל ככל והתובע מודע למקום הימצאותם" (פסקה 258ב). פסק הדין אינו מפרט מה יעלה בגורל העותקים – אך מן הנוסח שצוטט עולה כי מלאכת ההחרמה מוטלת על המערער. נוכח הטרחה הכרוכה בעניין זה, ולאור איסור ההפצה וההקרנה המונע פגיעה בשמו הטוב של המשיב, בית המשפט העליון קבע, כי דומה שבנסיבות העניין יש מקום לעכב חלק זה של פסק הדין. זאת, גם על רקע העמדה המרוככת שהציג המשיב בעניין.

סוף דבר: בג"צ הכריע בשלב זה, כי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית בעיקרה – למעט ביחס להחרמת עותקי הסרט, שתעוכב עד להכרעה בערעור. אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.