"לא היה מקום לרגש, הייתי חייב לעבוד כמו מכונה כדי להציל חיים"
פרמדיק מד"א עומרי גורגה, בן 27 מכפר חיטים, היה מאנשי הרפואה הראשונים שהגיע לאירוע האסון במירון. שניות לאחר שנקרא לזירה הטרגית וחזה בעשרות הפצועים ההרוגים, דיווח אחורה למוקד והכריז על נוהל אר"ן (אירוע רב נפגעים).
על אותם רגעים, סיפר עומרי: "קיבלנו קריאה למוקד על אירוע בסמוך לאחת ההדלקות ורצתי למקום יחד עם פרמדיקים וחובשים. אחרי שהצלחנו לפלס את דרכינו פנימה בין ההמון, הבנתי מיד שמדובר באירוע בקנה מידה אחר – היו החייאות על ילדים, עשרות אנשים על הרצפה, בשניות הראשונות לא יודעים מי חי ומי מת. כאוס מוחלט. הכרזתי מיד על אר"ן."
על רגעי האסון: "הזירה הייתה כל כך עמוסה ורועשת, שאי אפשר היה לצעוק ולתת הוראות. פשוט דיברנו עם העיניים ובלי ההערכות הגדולה של מד"א לפני האירוע ופריסת הכוחות הגדולה שלנו בהר שככלה עשרות אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ ומאות חובשים ופראמדיקים– לא היינו מצליחים להציל חיים. הייתי חייב לנתק את הרגש, לא היה לו מקום. עבדתי באוטומט, כמו מכונה על מנת להציל חיים. אין זמן לעצמי או למחשבות באירוע כזה, אנשים תלויים בי – מסוקים באוויר, אמבולנסים בדרך. למעשה, עד רגע זה לא עצרתי והסתכלתי אחורה על מה קרה, אני עדיין מרגיש שאני 'בתוך' האירוע."