חוק הירושה מאפשר למצווה לקבוע בצוואתו תנאים שונים לגבי אופן הורשת עזבונו.
"יורש על תנאי דוחה" הינו הסדר הורשה שקבוע בסעיף 43 לחוק הירושה, ואשר קובע שהמצווה רשאי לקבוע בצוואתו הוראה לפיה יורש כלשהו יזכה בעיזבונו כאשר יתקיים תנאי מסויים או שיגיע מועד כלשהו. ככל שייקבע שהתנאי הדוחה אכן התקיים בפועל, היורש ייחשב כמי שירש את עזבון המצווה באופן רטרואקטיבי, וממועד מתן צו קיום הצוואה.
דוגמא להוראה שדוחה את מועד הזכייה בירושה לשלב שבו יתקיים תנאי מסויים: יורש פלוני יזכה בירושה רק במידה שהוא יטפל במצווה וידאג לצרכיו עד למותו של המצווה.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
דוגמא להוראה שדוחה את מועד הזכייה בירושה לשלב שבו יגיע מועד מסויים: יורש אלמוני יזכה בירושה רק כאשר יגיע לגיל 30.
וכך קובע סעיף 43 לחוק הירושה:
"43. יורש על תנאי דוחה
- המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד.
- לא נתקיים התנאי או לא הגיע המועד לפני מות המצווה יתנהל העזבון על-ידי מנהל העזבון עד שיתקיים התנאי או שיגיע המועד או עד שיתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים; והוא הדין כשציווה המצווה לתאגיד שעדיין אינו כשר לרשת בהתאם לסעיף 4.
- לא קבע המצווה מי יזכה אם יתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים, יזכו היורשים על-פי דין.
עם זאת, המחוקק גם מגביל את אפשרותו של המצווה לקבוע את התנאי שבו תותנה הזכייה בירושה. סעיף 38(א) לחוק הירושה קובע שאם התנאי הינו בלתי חוקי, או בלתי מוסרי, או בלתי אפשרי, אזי התנאי יהיה בטל, אולם אין בביטול התנאי כדי לבטל את הזכייה שהייתה מותנית בו.
מה קורה במידה שהתנאי הדוחה אינו מתקיים
במידה שהמצווה קבע בצוואתו תנאי כלשהו לגבי יורש מסויים, ייתכנו מצבים בהם לא ניתן יהיה לקיים את התנאי, וזאת בין מאחר שהיורש לא יהיה מסוגל לקיים את התנאי ובין מאחר שהוא יחליט שהוא אינו מעוניין לקיים את התנאי, כך שהוא מעדיף להסתלק מחלקו בצוואה ולוותר עליו.
במקרה כזה יחול סעיף 43(ג) לחוק הירושה שקובע כי "לא קבע המצווה מי יזכה אם יתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים, יזכו היורשים על-פי דין."
כלומר, יש לבדוק בנוסח הצוואה האם המצווה לקח בחשבון את האפשרות שהתנאי הדוחה לא יתקיים לגבי היורש וצפה אותה מראש, ועל כן הוא גם קבע בצוואתו יורש חליפי במקום אותו יורש. במידה שנקבע יורש חליפי, יזכה אותו יורש חליפי בעזבון המצווה. אם המצווה לא קבע יורש חליפי, עזבונו יחולק בהתאם לכללי הירושה לפי הדין שקבועים בחוק הירושה.
מה קורה עם עזבון המצווה עד שהתנאי הדוחה מתקיים
לעתים קורה שבמות המצווה התנאי הדוחה עוד לא התקיים, בין מאחר שטרם התקיים התנאי הספציפי שנקבע לגביו ובין מאחר שטרם הגיע המועד הספציפי שנקבע לגביו.
לפיכך מתעוררת השאלה מה ייעשה בעיזבון המצווה בתקופת הביניים שבין מות המצווה ועד לשלב שבו יתקיים התנאי הדוחה, או שיקבע שהוא אינו יכול להתקיים, או עד לשלב שיגיע המועד שנקבע בצוואה.
במקרה כזה יחול סעיף 43(ב) לחוק הירושה שקובע שמנהל העיזבון של המצווה ינהל את העיזבון עד לשלב שבו יתקיים התנאי או עד לשלב שבו יתברר סופית שלא ניתן יהיה לקיים את התנאי, או עד לשלב שבו יגיע המועד שנקבע בצוואה.
לדוגמא, נניח שהמצווה הוריש ליורש כספים בחשבון בנק ודירת מגורים כאשר הוא יגיע לגיל 30, ובעת מות המצווה אותו יורש טרם הגיע לגיל 30. במקרה כזה, מנהל העיזבון יצטרך לדאוג להשקעת הכספים כדי לשמור על ערכם וכן לדאוג להשכרת הדירה ותשלום המסים השוטפים שחלים עליה, וזאת עד שאותו יורש יגיע לגיל 30.
דוגמא נוספת: נניח שהמצווה הוריש ליורש את עזבונו בתנאי שהוא יתגייס לצבא או יעשה שירות לאומי בגיל 18, ובעת מות המצווה היורש טרם הגיע לגיל 18. במקרה כזה מנהל העיזבון יצטרך לדאוג לנכסי העיזבון עד שהיורש יגיע לגיל 18 ויתברר האם הוא מעוניין להתגייס לצבא/לעשות שירות לאומי או לאו. במידה שיתברר שהיורש אינו מעוניין להתגייס לצבא/לעשות שירות לאומי, ולא נקבע לו יורש חליפי בצוואה, העיזבון יחולק בהתאם לכללי הירושה לפי הדין שקבועים בחוק הירושה.
סיווג תנאי כתנאי דוחה או כתנאי מפסיק לעניין נטל ההוכחה
בנוסף להסדר של "יורש על תנאי דוחה" שקבוע בסעיף 43 לחוק הירושה, ואשר קובע שהיורש יהיה זכאי לרשת את המצווה בתנאי שיתקיים תנאי מסויים או יגיע מועד כלשהו, קובע סעיף 44 לחוק הירושה הסדר הפוך לכאורה, "יורש על תנאי מפסיק", לפיו היורש לא יהיה זכאי לרשת את המצווה אם יתקיים תנאי מסויים או יגיע מועד כלשהו.
אולם, לא תמיד קל לסווג את התנאי שמופיע בהוראת הצוואה ולקבוע האם המדובר בתנאי דוחה או בתנאי מפסיק.
לסיווג זה ישנה משמעות לגבי השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה לגבי קיומו של התנאי בפועל, וזאת כפי שנקבע בת"ע 102/00 ר.ס. נ' ב.ו., שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב.
פסק הדין בתיק זה קבע שכאשר מדובר בתנאי דוחה, אזי הנטל להוכיח את קיומו מוטל על מי שטוען לזכאותו לרשת לפי אותו תנאי, ואילו כאשר מדובר בתנאי מפסיק, אזי הנטל להוכיח את קיומו מוטל על מי שטוען לקיומו של התנאי המפסיק, כלומר, על מי שטוען שהזוכה חדל מזכייתו לפי הצוואה.
תיק זה עסק בצוואה של מנוח שקבעה שהוא מוריש את עיקר עזבונו לנתבעת, אולם היא גם קבעה תנאי לפיו הנתבעת לא תוכל לרשת אותו אם בתקופה שלפני פטירתו היא לא תגור איתו בדירתו ו/או לא תטפל בו כיאות, וכי במקרה כזה תירש אותו אחותו.
המחלוקת לגבי צוואה זו התנהלה בין אחותו של המנוח לבין הנתבעת, וזאת לגבי אופן סיווגו של תנאי זה:
האם כתנאי דוחה (כטענת אחותו של המנוח) או כתנאי מפסיק (כטענת הנתבעת).
אחותו של המנוח טענה שמדובר בתנאי דוחה, וכי הנתבעת לא התגוררה עם המנוח בתקופה שלפני פטירתו ולא סעדה אותו, ולכן הנתבעת לא זכאית לרשת אותו, אלא היא עצמה.
הנתבעת טענה שמדובר בתנאי מפסיק, באופן לפיו המנוח קבע שהיא זכאית לרשת אותו, וכי זכות זו תופקע במידה שהיא תפסיק לגור איתו או לא תטפל בו. לדבריה, התנאי המפסיק לא התקיים בפועל, מאחר שהיא לא הפסיקה לגור איתו או לטפל בו, וזאת בניגוד לטענת אחותו של המנוח, ועל כן היא רשאית לרשת אותו.
בית המשפט קבע שמשמעות תנאי דוחה הינה שהזכיה בצוואה תלויה בקיום תנאי מסוים. לא קוים התנאי, אין
זכיה. לפעמים אין יודעים בזמן מות המוריש, אם היורש המיועד אמנם יירש. בתקופה שבין מות המצווה לבין בירור המצב האם אכן התקיים התנאי, ינוהלו נכסי העיזבון ע"י מנהל העיזבון. לכשנקבע קיום התנאי וזכות
היורש לרשת, רואים אותו כיורש למפרע מזמן מות המוריש.
לעומת זאת, משמעות תנאי מפסיק הינה שהצוואה מזכה את פלוני כיורש, אך גם קובעת שזכותו תפקע אם
יקרה דבר מסוים או יגיע מועד מסוים. במקרה זה מדובר ביורש שזכה בירושתו עד קרות התנאי המסוים שקבע המוריש בצוואתו.
עם זאת, קיים קושי לסווג תנאי מסויים כתנאי דוחה או מפסיק, בשל העדר הכרעה ברורה בפסיקה ובספרות המקצועית בעניין זה. לעתים ניתן לראות את אותו תנאי שנקבע בצוואה הן כתנאי מפסיק והן כתנאי דוחה. למשל, נניח שנקבעה הוראת צוואה לפיה המצווה מוריש את דירתו ליורש פלוני, בתנאי שפלוני ירשה לאלמוני לגור בדירה במשך חייו. ניתן לראות בתנאי זה כתנאי מפסיק, לפיו פלוני יחדל מלזכות אם לא יקיים תנאי זה. לעומת זאת, ניתן לראות תנאי זה גם כתנאי דוחה, לפיו פלוני יזכה בדירה רק בתנאי שירשה לאלמוני לגור בה.
מדוגמא זו ניתן ללמוד שהן תנאי דוחה והן תנאי מפסיק יכולים להתקיים לאחר מות המוריש. עם זאת, סביר להניח שתנאי שעל הזוכה לקיים לפני שהמוריש הלך לעולמו הינו תנאי דוחה, מאחר שיורש שחדל מקיום התנאי עוד בחיי המוריש, איננו זוכה כלל בחלקו. לעומת זאת, יורש על תנאי מפסיק זכה בירושתו, אלא שהוא חדל מזכייתו בעת שהתקיים התנאי המפסיק.
עוד נקבע שניתן ללמוד על סיווג התנאי מנוסח הצוואה, מהנסיבות החיצוניות לקביעת התנאי, ומכוונת
המנוח כפי שהיא נלמדת מאותן הנסיבות.
במקרה דנן, המנוח קבע שהנתבעת תחדל מלזכות בזכויות שציווה לה במידה היא לא תגור עמו בתקופה שלפני פטירתו או לא תטפל בו כיאות. לכאורה מדובר בתנאי מפסיק, אולם למעשה מדובר בתנאי דוחה, מאחר שמדובר בתנאי שעל הנתבעת היה לקיים עוד בחייו של המנוח וזאת כתנאי לזכייתה לפי הצוואה.
בהתאם לכך נקבע שעל הנתבעת מוטל הנטל להוכיח שהיא קיימה את התנאי הדוחה כתנאי לזכייתה בצוואה, ובהמשך גם נקבע שהיא אכן עמדה בנטל זה, ועל כן היא זכאית לרשת את המנוח לפי הצוואה.
פנו אל עורכת הדין אסתר שלום, האמונה על ניהול תיקי משפחה מורכבים ובעלת ניסיון משמעותי בייצוג חיובי יורש וקבלו תמיכה וייעוץ מקצועי!
יודגש כי המאמר אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי ובכל עניין בנושא מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.
עו״ד אסתר שלום
דרך אבא הלל 7, רמת גן, 5252204
טלפון: 052-970-6731
