במסגרת מחקר שניהלה פרופ' לאה פוסטיק בראשותו של פרופ' יוסף זוהר ראש המחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר לשעבר, שבדקו האם ניתן למנוע פוסט טראומה אצל אנשים שעברו אירוע טראומטי והגיעו לחדר מיון כנפגעי חרדה. במהלך המחקר נבדקו נפגעי חרדה שהגיעו למיון בחמישה מרכזים רפואיים בישראל (רמב"ם, תל-השומר, הדסה, ברזילי וסורוקה). באופן מקרי, המחקר החל עם נפילת הטיל הראשון ברמב"ם במלחמת לבנון השנייה והסתיים אחרי עופרת יצוקה.
מאת: פרופ' לאה פוסטיק חוקרת ומרצה במחלקה להפרעות תקשורת אוני' אריאל
חשוב לציין לצורך קבלת פרופורציות כי למרות שבמהלך תקופה זו נפלו טילים בצפון ובדרום הארץ, מעל למחצית ממשתפי המחקר היו נפגעי חרדה מתאונות דרכים. אגב כוונת המחקר הייתה השפעת הטיפול התרופתי בקרב נפגעי תאונות דרכים. אך העיתוי והתזמון יצרו סיטואציה שבה רבים מהנבדקים חוו טראומה עקב מתקפת טילים על ישראל.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
במחקר נבדק האם נטילה של תרופה אנטי-חרדתית בחודש שלאחר האירוע, לפני אבחנה של הפרעה פוסט-טראומטית, תמנע פוסט טראומה או תפחית את החומרה שלה.
עקבנו אחרי אנשים במשך שנה לאחר הטראומה ומצאנו כי חומרת ההפרעה פחתה ב 10% אך לא מנענו את ההפרעה.
שני ממצאים מעניינים במיוחד היו שהטיפול המונע היה יעיל יותר בקרב נפגעי טילים וטראומות אחרות שהגדרנו כ"מכוונות" (כמו תקיפה מינית ואלימות), בהשוואה למי שחוו טראומות "לא מכוונות" או אקראיות (בעיקר תאונות דרכים ותאונות אחרות).
וכן שהתסמין העיקרי שהטיפול המונע עבד עליו היה שינה ואיכות שינה, בעיה מאד משמעותית אצל אנשים עם פוסט טראומה.
