דו"ח: העלות הכוללת למשק של כלל הפליטות לאוויר – 31 מיליארד שקל בשנה

עלויות חיצונית מבטאות ערך כספי של אובדן רווחה חברתית מפליטת מזהמים וממפגעי סביבה שונים. מטרת חישוב עלויות חיצוניות סביבתיות היא לאפשר למקבלי החלטות להביא בחשבון את ערך הנזקים הללו בהחלטות מדיניות, וכן לסייע לשימוש בכלים כלכליים ורגולטוריים לטובת הפחתת הנזקים הסביבתיים. העלות החיצונית, המבטאת כערך כספי את ההשפעות החיצוניות השליליות על בריאות האדם והסביבה, מאפשרת קבלת תמונה רחבה לגבי כלל העלויות הכרוכות בפעילות כלכלית בשווקים השונים, ובפעילות האדם בכלל.

המשרד פרסם בעבר את העלויות החיצוניות של הפליטות לאוויר מתחבורה כבישית וממדווחי המפל"ס, וכעת המשרד משלים את כימות המחיר הכספי של זיהום האוויר עם דוח מיוחד, המחשב את העלויות החיצוניות של פליטות המזהמים לאוויר מכלל המקורות בישראל. זאת על בסיס מצאי הפליטות בישראל שחושב ב-2018.

מהחישוב שביצע המשרד בשיתוף אקוטריידרס עולה, כי העלות החיצונית של פליטות המזהמים לאוויר מכלל המקורות בישראל בשנת 2018 עמדה על 31 מיליארד שקל. עלות חיצונית זו מורכבת מ-19.8 מיליארד שקל שמקורם בפליטת מזהמים המשפיעים על איכות האוויר ברמה המקומית וגורמים לתחלואה ותמותה בישראל, ומ-11.3 מיליארד שקל שמקורם בפליטת גזי חממה הגורמים לנזק ברמה הגלובלית במשבר האקלים. החישוב בוצע על בסיס "הספר הירוק" של המשרד להגנת הסביבה, להערכה ולמדידה של עלויות סביבתיות: https://did.li/GLeaa.

המזהם שפליטתו גורמת לעלות החיצונית הגבוהה ביותר הוא תחמוצות חנקן, שהיווה 36% מכלל העלות; אחריו פחמן דו-חמצני שהיווה 29%; ולאחריהם חומר חלקיקי עדין מרחף שקוטר חלקיקיו קטן מ-2.5 מיקרומטר (PM 2.5) שהיווה 13%. שריפת דלקים פוסיליים אחראית ליותר מ-70% מהעלות החיצונית של הפליטות לאוויר.

מקור הפליטה הראשי מבחינת העלות החיצונית המוטלת על המשק הוא התחבורה לסוגיה – 38%. אחריה תחנות הכוח לייצור חשמל שהיוו 30%, ולאחריהן התעשייה עם 16%. מקורות נוספים הם: ענפי הטיפול בפסולת ושפכים (10%), חקלאות (3%), וגזי קירור 2%.

בשנת 2019 פחתו הפליטות מייצור חשמל ומהתעשייה בשל צמצום השימוש בפחם ובמזוט לייצור חשמל וכן בעקבות התקנת אמצעים להפחתת פליטות על-פי דרישת המשרד להגנת הסביבה. בעקבות זאת, המשרד להגנת הסביבה מעריך כי העלות החיצונית של הפליטות פחתה ב-2019 בכ-450 מיליון שקל, שהם כ-3% מעלות פליטות ייצור החשמל והתעשייה. המשרד מעריך כי הפחתה דומה התרחשה גם בשנת 2020, כך שבסך הכול, העלות החיצונית למשק מסתכמת בסוף 2020 בכ-30 מיליארד שקל.

המשרד מקדם הצעת מחליטים לכלכלה דלת פחמן, וכן חוק אקלים, והמספרים מהדוח החדש מספקים רוח גבית. מהדוח עולה כי מעבר לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בהיקף של 40% ב-2030 – יעד שהמשרד סבור כי ניתן וכי יש להגיע אליו – יוביל לחיסכון של 4.5 מיליארד שקל בעלויות החיצוניות, מתוכם 3 מיליארד שקל בעלויות חיצוניות של גזי חממה. יצוין, כי כיום שיעור ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות הוא כ-6%.

עוד מראה הדו"ח, כי יישום התוכנית שמקדם המשרד למעבר לתחבורה חשמלית הכוללת חיוב של כל אוטובוס עירוני חדש להיות ללא פליטת מזהמים החל מ-2025; חיוב כל רכב קל המיובא לישראל להיות מאופס פליטות החל מ-2030; רכש כלי-רכב חשמליים בממשלה והשקעה בתשתיות טעינה – יחסוך בשנת 2030 970 מיליון שקל (מתוכם כ-630 מיליון שקל בעלויות חיצוניות של פליטת גזי חממה), בסכום הולך ועולה בכל שנה לפי קצב יישום התוכנית. חישוב זה מתבסס על מעבר לרכבים חשמליים בהיקף של 25% ב- 2030 (לעומת פחות מ-1% כיום) בעקבות יישום התוכנית.

השוואה בין ממצאי דו"ח זה עבור העלות החיצונית של פליטות הענפים המדווחים למפל"ס (ייצור חשמל, תעשיה, טיפול בפסולת ושפכים, גידול בעלי חיים) עם העלות החיצונית במדינות האיחוד האירופי, מעלה שהעלות החיצונית לנפש בישראל (425 שקל לנפש) נמצאת בטווח העלויות לנפש באיחוד האירופי (250 עד 1,000 שקל לנפש).

השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, אמרה: "הדוח מציג תמונת מצב מבהילה, ולראשונה שם תג מחיר בשקלים על הפליטות המזהמות. המסקנה היא שמלחמה במשבר האקלים היא בליבת החוסן הלאומי והכלכלי של ישראל וצריכה לשמש את הממשלה, מוסדות התכנון, חברות מסחריות ואת ארגוני הסביבה בבואם להעריך את התמונה הרחבה של השפעות זיהום האוויר וגזי החממה עלינו. הנתונים האלה מובילים למסקנה כי יש להעלות את היעד הישראלי לאנרגיות המתחדשות ל-40% עד 2030, ולאפס את הפליטות המזהמות עד 2050. זהו יעד שאפתני ובר השגה, שיחסוך למשק הישראלי מיליארדים בשנה".