העתירה שהוכרעה בימים אלו כוונה כלפי ההסדר החל על התורנויות שמבצעים רופאים מתמחים (להלן: מתמחים) אשר מאפשר את העסקתם במשך 26 שעות ברציפות. באופן ספציפי, היא נסבה על הארכת תוקפו של ההיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים ובילדים (הוראת שעה), התשע"ג-2012 (להלן: ההיתר הכללי) שהוצא על-ידי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: שר העבודה והרווחה) מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה). העותרת היא עמותה הפועלת לקידום זכויותיהם של מתמחים. המשיבים הם השרים הרלוונטיים שמעורבים בקבלת ההחלטות בתחום זה –שר העבודה והרווחה ושר הבריאות – ומשרדיהם.
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליארדי שקלים לציבור – רשת 13
עו"ד נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות
ברקעה של העתירה עומדת מסכת עובדתית ארוכה הנוגעת להסדרת תדירותן ומשכן של תורנויות המתמחים. בשלב הנוכחי זו אינה דרושה לשם הכרעה בעתירה דנן ועל כן עיקרי העובדות יובאו בתמצית בלבד.
מבלי להידרש לפרטים, יצוין כי החל משנות ה-60 של המאה הקודמת הוסדר הנושא של תורנויות המתמחים בשורה של הסכמים קיבוציים שנחתמו בין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: ההסתדרות הרפואית), לבין מעסיקיהם של המתמחים. הוראותיהם של ההסכמים הקיבוציים עוגנו בתיקונים להיתר הכללי שהסדירו, בין היתר, את משך הזמן המקסימלי של תורנות ואת הסדרי המנוחה במהלכה. כמו כן נקבעו מנגנונים של פיקוח ואכיפה בכל הנוגע להוראות ההיתר הכללי.
בעבר, עתירה שהוגשה נגד ההיתר הכללי לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ, אשר כללה בין היתר בקשה לקיצור אורכן של התורנויות שמבצעים המתמחים, נמחקה ביום 13.12.2011 (בג"ץ 8382/11, הנשיאה ד' ביניש, השופטת (כתוארה אז) א' חיות והשופט (כתוארו אז) ח' מלצר). בפסק הדין נקבע כי על העותרים לשטוח את טענותיהם בפני בית הדין האזורי לעבודה. בהתאם לכך, הוגשה תביעה כאמור (ראו: ס"ע (אזורי ת"א) 54860-01-12 לנצברג – מדינת ישראל (23.7.2014) (להלן: עניין לנצברג)). בשלב המקדמי של ההליך, דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופט (כתוארו אז) ד' ספיבק, ונציגי ציבור העובדים נ' נוריאל ו-ר' ורדי) את טענות הסף הנוגעות לסמכותו לדון בטענות התובעים באשר לחוקיות ההיתר הכללי והתיקון לו. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה, מסורה לו הסמכות לדון בטענות התוקפות מעשים מנהליים כאשר הן מועלות במסגרת של "תקיפה עקיפה". באופן ספציפי, נקבע כי המעשה המנהלי שנתקף הוא ההיתר הכללי שהוצא מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה אשר נמצא "בליבת תחום התמחותו" של בית הדין לעבודה. כן נקבע כי פיצול טענות התובעים יגרום לסרבול הדיון ויעכב את בירור המחלוקות. בסופו של דבר, ולגוף הדברים, קיבל בית הדין האזורי לעבודה את התביעה בעניין לנצברג באופן חלקי, בקבעו כי התיקון הראשון להיתר הכללי אינו מידתי וחורג ממתחם הסבירות. על כן הורה בית הדין האזורי לעבודה על תיקון ההיתר באופן שיכלול הגנה על זכויותיהם של המתמחים.
ביום 20.1.2015 תוקן ההיתר ונקבע כי במהלך התורנות תתאפשר מנוחה של שעתיים לפחות לצורך שינה יזומה (להלן: נוהל שינה יזומה). ביום 24.12.2015 פורסם ברשומות תיקון נוסף להיתר.
בשנת 2016 הגישו העותרת ומספר מתמחים לבית משפט הגבוה לצדק עתירה נוספת נגד ההיתר הכללי. בעתירה נטען, בין היתר, כי ההיתר הכללי פוגע באופן בלתי מידתי בזכויותיהם של המתמחים והמטופלים לכבוד, לחיים, לבריאות ולשלמות הגוף, וכי אין בנוהל שינה יזומה כדי לתקן פגמים אלה. על רקע זה התבקש ביטול של ההיתר הכללי כך שבין היתר משכן של התורנויות לא יעלה על 12 שעות או 16 שעות לכל היותר. העתירה נדחתה על הסף תוך שנקבע כי עמד לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין האזורי לעבודה (בג"ץ 9369/16 אה"ל ארגון המתמחים לרפואה נ' שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים (5.1.2017), השופטים ע' פוגלמן, צ' זילברטל ו-מ' מזוז (להלן: העתירה הקודמת)). בעיקרו של דבר, נקבע כי טענות העותרים מצויות ברובן במישור משפט העבודה, ואינן שונות באופן מהותי מן הטענות שהועלו בעניין לנצברג, שם נקבע, כאמור, כי בית הדין האזורי לעבודה הוא הערכאה המוסמכת לדון בהן.
להשלמת התמונה יצוין, כי בחודש מאי 2020, על רקע מחאת המתמחים בנושא, הקימה ההסתדרות הרפואית "ועדה עליונה לבחינת מתכונת עבודת הרופאים ואופי התורנויות בבתי החולים" (להלן: הוועדה העליונה). בחודש יוני 2020 הצטרפו לוועדה העליונה נציגים של משרד הבריאות, וכן התקיים דיון בנושא בוועדת הרווחה, העבודה והבריאות של הכנסת. בין לבין, הוארך תוקפו של ההיתר הכללי לתקופות קצרות של כמה חודשים בכל פעם, כמו גם הארכות אוטומטיות שחלו בשל מערכות הבחירות. כן יצוין, כי במועד שבו הוגשה העתירה, ההיתר הכללי עמד בתוקפו עד ליום 6.7.2021. ביום 4.7.2021 הוארך תוקף ההיתר הכללי על-ידי שר העבודה והרווחה בשלושה חודשים, עד ליום 6.10.2021.
בעתירה דנן ביקשה העותרת לקבוע כי לאחר המועד שבו יפוג ההיתר הכללי יחול על המתמחים חוק שעות עבודה ומנוחה. לחלופין מבקשת העותרת כי שר העבודה והרווחה יוציא היתר המורה על כך שאורכה של תורנות לא יעלה על 16 שעות. לחלופי חלופין, מבקשת העותרת שנורה כי על המשיבים לקדם באופן מיידי את הגשת המלצותיה של הוועדה העליונה. בעיקרו של דבר, העותרת חוזרת וטוענת כי מתכונת העסקתם של המתמחים, המאפשרת תורנויות בנות 26 שעות, היא חריגה ובעייתית הן מההיבט של זכויות המתמחים והן מההיבט של רווחת המטופלים במערכת הבריאות. כמו כן נטען כי ההחלטות בדבר הארכת תוקפו של ההיתר הכללי הן בלתי סבירות.
ביום 25.6.2021 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים, ובה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין האזורי לעבודה. כן נטען כי מדובר בעתירה מוקדמת וזאת בהתחשב בכך שהמלצותיה של הוועדה העליונה, אשר את אימוצן מבקשת העותרת, טרם הוגשו למשיבים ועל כן הרשות המוסמכת טרם קיבלה החלטה סופית, וממילא יש לאפשר לבעלי התפקידים בממשלה החדשה שהות ללמידת הנושא בטרם יכריעו בו. עוד טענו המשיבים שיש לדחות את העתירה על הסף בשל כך שלא צורפה כמשיבה ההסתדרות הרפואית שהיא הארגון היציג של המתמחים ואף האחראית למינויה של הוועדה העליונה.
בהמשך לכך, התבקשה העותרת להגיש תגובה ולהתייחס במסגרתה לטענות הסף שהעלו המשיבים, ובפרט לטענה בדבר קיומו של סעד חלופי. ביום 26.7.2021, בהתאם לארכות שניתנו, הוגשה התגובה ובה נטען כי בית משפט זה מוסמך לדון בעילות המפורטות בעתירה וליתן את הסעדים המבוקשים במסגרתה. זאת, מאחר שהארכת תוקפו של ההיתר הכללי מצויה בסמכותו הבלעדית של שר העבודה והרווחה ולכן מדובר בתקיפה של מעשה מנהלי. כמו כן, עדכנה העותרת כי בזמן שחלף הגישה הוועדה העליונה את המלצותיה לפיהן יש לקצר את משך התורנויות בחלק מתחומי הרפואה, תוך הבחנה בין התמחויות שונות. בהקשר זה היא אף הוסיפה הסתייגויות שנסבו על התנהלות הוועדה העליונה והפרסום של תוצרי עבודתה. בנוסף, העותרת עדכנה כי בימים אלה מתקיימת הידברות בינה לבין שר הבריאות ושר העבודה והרווחה, אך טענה כי אין בכך בלבד כדי לייתר את הצורך בהכרעה בעתירה, בהיעדר אופק ברור להחלטה המקצרת את משך התורנויות.
לאחר ששופטי בג"צ עיינו בטענות הצדדים הם מצאו כי דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנקבע גם בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, וכן בעניין לנצברג, לעותרת עומד סעד חלופי של פנייה לבית הדין לעבודה. טענותיה ממוקדות ביישומו של חוק שעות עבודה ומנוחה ובדפוס העסקתם של המתמחים במערכת הבריאות ועל כן מצויות בליבת משפט העבודה. אף הטענות המכוונות לסעד שיורה על אי-חידוש ההיתר הכללי עוסקות בכך, במהות הדברים. ככל שהטענות נוגעות להסכמים קיבוציים שחלים על העסקת המתמחים הדברים יפים אף ביתר שאת.
שופטי בג"צ קבעו, כי לא מצאו בסיס להבחנה מהותית בין המקרה שבפנינו לבין פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת. אכן, חלק מן הטענות שהועלו במסגרת העתירה הקודמת נגעו להעדר אכיפה או פיקוח על ביצוע הוראותיו של ההיתר הכללי – עניינים שאינם מצויים במוקד הדברים במקרה דנן. יחד עם זאת, העתירה הנוכחית, כמו גם העתירה הקודמת והתביעה בעניין לנצברג, ממוקדות כולן בתקיפה של ההיתר הכללי המסדיר את אורך התורנויות שמבצעים המתמחים. מבלי להמעיט מחשיבותו של הנושא, שהונח על סדר היום הציבורי זה מכבר, ואף ביתר שאת בתקופה האחרונה – בית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו הערכאה המתאימה לברר את מכלול היבטיו, הנטועים כאמור בטענות מתחום דיני העבודה.
אף הטענות שמעלה העותרת ביחס לאימוץ המלצותיה של הוועדה העליונה על-ידי שר העבודה והרווחה אינן מניחות בסיס לדיון בעתירה כעת. אומנם, מאז ניתן פסק הדין הקודם חלו התפתחויות עובדתיות שונות, כגון הקמתה של הוועדה העליונה והגשת המלצותיה לגורמים המוסמכים. אולם, כפי שציינו המשיבים, בהקשר זה מדובר בעתירה מוקדמת, בהתחשב בכך שיש לאפשר לגורמים המוסמכים זמן סביר לבחינת ההמלצות בטרם תתקבל החלטה בנוגע אליהן.
למותר לציין, כי השופטים הדגישו שאינם נוקטים כל עמדה לגוף הדברים, וככל שהעותרת תבחר לפנות לבית הדין האזורי לעבודה, מכלול טענותיה שמורות לה.
סוף דבר: העתירה נדחתה על הסף. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, לא נקבע צו להוצאות.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.
