החברה בנויה כך שהחזק מנצל את החלש. בגלל זה יש כל חודש סיפורים על מעשים מגונים בכפייה
הכותבת היא שרונה הדר – חורי מנטורית לשינוי ויוצרת קורס המאסטר קלאס, "חמשת המפתחות להיות המאסטר למציאות שלך"
החדשות ממשיכות לזרום. הפעם מדובר במורה-מחנך מבית ספר במרכז ת"א. לפי התלונות, הוא הטריד מינית תלמידות. קדמו לו שחקן מפורסם, מורה רוחני, קצין משטרה, איש דת, סוכן דוגמניות ועוד.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
הכוח והמהירות בה פועלת התקשורת המודרנית, מאפשרים לגלות ולחשוף עשרות סיפורים אישיים כואבים וטראומטיים שבעבר היה קל לטשטש ולהעלים מעל פני השטח. ברור שיש עוד אלפי מקרים שטרם התגלו.
בדרך כלל סובבים המקרים סביב תופעה של ניצול סמכות. ניצול סמכות של גבר-מורה מול תלמידות ובאופן דומה ניצול סמכות של מי שנמצא במעמד בכיר המאפשר לו לקדם את המנוצלת.
בכל פעם כשסיפור כזה מתגלה, הזיכרון מעיר בגוף שלי ושל רבות אחרות, את הזיכרון, הכאב, ההשפלה. את חוסר האונים שחוויתי ושבעקבותיו סבלתי ארבעה עשורים מבעיות רפואיות שנבעו מטראומה.
אצל כל אחת מאיתנו, כשהזיכרון מתעורר, קיימת תגובה אחרת. המכנה המשותף הוא סבל עצום שאיננו מטופל נכון בסביבתנו הקרובה, בחברה ובקהילה.
אני יודעת שדבריי קשים, אבל המערכת בה אנו חיים מתוכנתת לניצול, כך היא בנויה.
בעולם שלנו, החזק מנצל את החלש סביב מאבקי כוח תמידיים ורצון להוכיח מי חזק יותר. החזק שורד. אנו נעים במעגל של משחקי כוח מבלי לפרוץ את התובנה שחייבת להילמד: מי שמודע לעוצמה שלו, לא צריך להוכיח אותה לאף אחד אחר.
בחברה שלנו מושרשת האמונה לפיה הגבר הוא המין החזק.
וכמין החזק, יש לו את האפשרות לנצל את המין החלש, קרי הנשים.
האם זו אמת?
האם אנחנו באמת חסרות אונים?
אולי וויתרנו על העוצמה שלנו מראש, עבורם?
מי באמת החלש בסיטואציה הזו?
מי פועל ממקום של חולשה?
האם אנחנו קורבנות מולדות או שככה גדלנו והתחנכנו להאמין ולחשוב?
אני שגדלתי עם אבא מתעלל ומצאתי דרך להתחיל את חיי מחדש, יודעת שיש אפשרות אחרת. זו אפשרות שצריכים להוביל משרד החינוך בצורה מתוקצבת ומגיל צעיר כבר בבתי הספר.
אם נחנך את הגברים שהעוצמה שלהם אינה מותנה באלימות וכוחנות ושאין להם יותר את התפקיד להוכיח שהם המין החזק, נפחית אצל רבים מהם את הצורך לשלוט, להתעלל ולנצל את הנשים סביבם.
אם נחנך נשים שהן חזקות מעצם היותן ושבכוחן לבחור לא להיות קורבנות אלא לבחור להיות העוצמה ואף נעניק להן כלים להתחבר לעוצמה שהן כבר – רף המקרים הללו יצנח. והאלימות שכולנו סובלים ממנה, תתמוסס.
אפשרי ליצור מציאות שונה. זה תלוי בחינוך ובמוכנות החברה והמדינה לעשות צעד אקטיבי משמעותי. לחשוף את המקרים זה יפה וחשוב, אבל יש יותר מדי נשים שיסחבו את הטראומה הזו לנצח ויתקשו להיות בתפקוד מלא.
לצד החשיפה, צריך שיהיה מהלך ממשלתי חברתי מתוכנן וארוך טווח. שאני מוכנה להיות תרומה לו.
מה אפשרי שיהיה טוב מזה?
