החברה להגנת הטבע: כן להתחדשות טבעית של השטח שנשרף בהרי ירושלים, לא לנטיעות יזומות

החברה להגנת הטבע הציגה היום (רביעי) מתווה לשיקום 25,000 הדונמים שנשרפו בהרי ישרושלים בשריפת הענק שהתחוללה במיום ראשון עד אתמול. =

על פי המתווה, שריפות יער וחורש, הן תהליך שהטבע באזור הים תיכוני מתמודד עימו, במשך כמה אלפי שנים. השריפה האחרונה בהרי ירושלים, גרמה, מעבר לנזק לרכוש ולתשתיות, גם לנזק מהותי למערכת הטבעית, בהיבט הנופי, לפגיעה בתשתית הצומח של השטח ולפגיעה בחיות בר ובבית הגידול שלהן. הנזקים קשים – אך לא מדובר באסון בלתי הפיך. הטבע יוכל להשתקם ולהתחדש, אם רק נשכיל להפנים את לקחי העבר ולנהוג תוך הבנת הדינמיקה של התחדשות השטח. לחצים פוליטיים וציבוריים לנטיעות, הם מובנים, ונובעים מרצון להראות עשייה. עם זאת, יש לתת לאנשי המקצוע להוביל את שיקום השטחים שנשרפו ולהשקיע את המשאבים בניהול מושכל וארוך טווח של השטח – על מנת לשקם את הטבע ולמנוע שריפות עתידיות.

כלומר – להשקיע בניהול ההתחדשות הטבעית, ולא לבזבז משאבים על נטיעות מיותרות וחסרות תועלת. המתווה לשיקום, צריך להתבסס על הידע המדעי העדכני, ובעיקר על מסקנות ועדות הבדיקה המקצועיות לשריפות הקודמות – וזאת על מנת להימנע מחזרה על טעויות עבר.

עוד על פי המתווה, השיקום חייב להתבסס על יכולת ההתחדשות הטבעית של השטח, על בסיס בנק הזרעים המצוי בקרקע, ולא על נטיעות יזומות. מחקר שבוצע על שיקום יער שער הגיא, לאחר השריפה הגדולה של 1995, הראה כי הטיפול בצמחיה המתחדשת ונטיעת עצים חדשים, לא הביאו לנוף משוקם כפי שתכננו יוזמי השיקום. עוד הראה המחקר, כי שטחים שניטעו, לא התפתחו מהר יותר מאזורים ללא נטיעות, וכי 80% מהעצים בשטח כיום, מקורם בהתחדשות טבעית.

מתווה לשיקום השטחים שנשרפו:

1. מתן אפשרות לשטח להשתקם באופן טבעי, תוך התערבות מושכלת, מבנק הזרעים המצוי בקרקע. הניהול ישאף ליצירת שטח מגוון מבחינה אקולוגית ונופית, על מנת לייצר מגוון של בתי גידול.

יש להשקיע את מרבית המשאבים, בניהול של ההתחדשות הטבעית של הצומח – תוך שימוש בשיטות שימנעו פגיעה בשטח ומתן מקום לדינמיקה של התהליכים הטבעיים – על מנת להימנע מהיווצרות צמחייה הומוגנית וצפופה, שתקשה על התחדשות גיאופיטים ועשבוניים, ועל מעבר של חיות בר ומטיילים.

כלומר – יש לדלל זרעי אורנים וצמחים אופורטיוניסטים אחרים, ולהדביר באופן מיידי, התחדשות של צמחים פולשים, כמו שיטה כחלחלה, טבק השיח, קיקיון, טיונית החולות ועוד.

1. הימנעות, ככל הניתן, מנטיעות חדשות. נטיעות, אם בכלל, צריכות להתבצע רק לאחר הערכה אקולוגית שתוכיח את נחיצותם. יש להימנע באופן מוחלט מנטיעה של אורנים – אשר בעת שריפה, גורמים להתפשטות מוגברת של האש.

2. הזדמנות לחשיבה מחודשת – אפשרות לתכנון מחדש של המרחב, תוך העצמת נוף של חורש טבעי, בתה, וטראסות חקלאיות קדומות.

3. ניהול על ידי ועדה מקצועית, בהובלת אנשי מדע, תוך הטמעת לקחי העבר. הניהול יבוצע תוך הקמת מערך ניטור וממשק ליצירת בסיס מידע על התחדשות השטח ועל הדרכים לניהולו.

פעילות ארוכת טווח, לניהול חורשים ויערות, למניעת שריפות עתידיות:

1. הפחתת חומרי הבעירה הפוטנציאליים בשטח, על ידי דילול, רעיה, וגיזום מכני מבוקר. "פתיחת" החורש והיער, תעודד צמיחה של עשבוניים וגיאופיטים, שייהנו מעודפי האור שייווצרו.

2. יצירת אזורי חיץ סביב יישובים ומתקנים חשובים, בהם יהיה צומח בתה נמוך, תוך רגישות לשימור ערכי טבע ונוף בשטחי החיץ.

3. הימנעות מפריצת דרכים חדשות בשטחים רגישים.

4. ניטור אקולוגי וממשק אדפטיבי (מגיב) בהתאם לנתוני השטח.

5. פעילות נחושה לצמצום פליטות גזי חממה, בכדי לתרום את תרומתה היחסית של ישראל למיתון שינויי האקלים, הצפויים להחריף את תדירות הבצורות והשריפות.