עליה באוכלוסיית החוברות : 225 פרטים נספרו בספירה השנתית באזור חצרים
רשות הטבע והגנים ביצעה את הספירה השנתית של אוכלוסיית החוברות, מין עוף נדיר, המרוכזת בעונה זו רובה בתוך בסיס חצרים הסמוך לבאר שבע ומיעוטה בניצנה. בספירה נספרו 225 פרטים של החוברה באזור חצרים ועוד 21 באזור ניצנה-עזוז. זאת לעומת 193 פרטים שנספרו בשנה שעברה בשני האתרים יחדיו.
מניתוח תוצאות הספירה של החוברות בעשור האחרון עולה כי האוכלוסייה באזור חצרים וסביבתו בסך הכל שומרת על יציבותה ונעה סביב כ-200 פרטים באזור זה.
ספירה וניטור זה של אוכלוסיית החוברות הם חלק מהפעולות שמבצעת רשות הטבע והגנים, הגוף הממלכתי בישראל האמון על שמירת הטבע בישראל, על מנת לשמר ולהגן על מין זה, המצוי בסכנת הכחדה. בתוך כך לפני כשנה חתמה רשות הטבע והגנים באמצעות הקרן לשמירת הטבע והמורשת בישראל על מסמך הבנות עם 'הקרן הבינלאומית באבו דאבי לשימור החוברה' לשיתוף פעולה ראשון מסוגו לקידום מחקרים משותפים להצלת החוברה באזור.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
לדברי ד"ר אודי קולומבוס, אקולוג הנגב הצפוני ברשות הטבע והגנים: " הספירה האחרונה שבוצעה בבסיס חצרים וסביבתו, בתיאום וסיוע עם חיל האוויר, מראה כי אוכלוסיית החוברות באזור הנגב הצפוני שומרת על יציבות במהלך העשור האחרון ועומדת על כ-200 פרטים השוהים במהלך חודשי הקיץ בשטחי הבסיס ובשמורת פארק הלס הסמוכה. למען שמירה על עוף מיוחד זה המצוי בסכנת הכחדה חשוב לטייל באופן אחראי ולא לרדת משבילים מסומנים, בעיקר עם רכבי שטח".
החוברה נחשבת לאחד העופות הנדירים, הגדולים והמרשימים בישראל. אורך גופה הוא כ- 60 ס"מ ומוטת כנפיה היא כ- 140 ס"מ. גבה של החוברה חום בהיר, בטנה לבנה ולצידי צווארה נמתח פס שחור. בין המאפיינים הבולטים של החוברה הם מנהגי החיזור המפותחים שלה. באביב יוצאים הזכרים בריקוד כלולות מיוחד במינו, במהלכו הם רצים מאות מטרים תוך תיפוף ברגליים, הנפת הראש לאחור וניפוח נוצות החזה, מה שמקנה להם מראה כשל כדור נוצות לבן-שחור. כמו העגורים, קרובי משפחתה הרחוקים של החוברה, גם היא מתהדרת בציצת ראש מפוארת, הזוכה להבלטה בעונת החיזור. לכל זכר טריטוריה מוגדרת, המתפרשת על פני קילומטרים רחבים.
בניגוד לתקופת החיזור, הרי שבימים כתיקונם מוסוות החוברות היטב, לרבות הזכרים, בזכות צבעם החום בהיר. דומה כי ההסוואה המשובחת הופכת את החוברות מסתוריות במקצת אפילו עבור החוקרים, שאינם יודעים לתאר במדויק את הרגלי העוף המוזר מחוץ לעונת החיזור והקינון. רק משהן מתרוממות לאוויר נגלות הכנפיים השחורות לבנות שלהן, ואז ניתן להבחין בהן.
החוברה מצויה בסכנת הכחדה בארץ ובעולם בשל ציד בלתי חוקי וצמצום משמעותי בשטחי המחיה והקינון שלה (תפוצתה מישראל במערב ועד מונגוליה וקזחסטאן בצפון ובמזרח). בין היתר כתוצאה מפיתוח לתשתיות ובנייה, הרחבת שטחים חקלאיים ושטחי מרעה והפרעות שמקורן בפעולות האדם, כגון נסיעת רכבי שטח באזורי המחייה שלהן.
עד תחילת שנות השבעים קיננו החוברות באזורים נרחבים בנגב המרכזי, המערבי והצפוני, בשפלת יהודה עד אזור רמלה, בבקעת הירדן ובערבה. בעשורים האחרונים נעלמו החוברות לחלוטין מכל האזורים הנמצאים צפונה לבאר-שבע, ואף בנגב ובערבה הן הפכו לנדירות.
כיום על פי ההערכה נותרו בישראל כ-400 מהן. כ-200 מהן מרוכזות בתקופת הקיץ באזור בסיס חיל האוויר חצרים במקום בו הן מוגנות מהפרעות.
התמונה הראשונה זה רץ המדבר.
התמונה הראשונה זה לא חוברה.