ממחקר מיוחד שמפרסם הבוקר (ראשון) שירות התעסוקה עולה כי אחת המגמות המאפיינות את שוק העבודה הישראלי בשנים האחרונות היא עלייה במספר המתפטרים, יותר ויותר עובדים בישראל בחרו מרצון לעזוב את משרותיהם. קצב העלייה במספר המתפטרים גבר שעה שמספר דורשי העבודה המשיך לרדת, למעשה העלייה הגדולה במספר המתפטרים הגיעה לאחר שמספר תובעי האבטלה עמד על שיעור הנמוך ביותר אי פעם.
נתונים אלו עולים בקנה אחד עם חוסנה של הכלכלה הישראלית, שהייתה לשוק עבודה מהודק בו צמיחה גבוהה, אבטלה בשפל ושיעור משרות פנויות גבוה. בנסיבות שכאלה; שוק חזק עם משרות פנויות רבות – בוחרים לא מעט עובדים להתפטר מתוך ביטחון שיוכלו למצוא עבודה חלופית וייתכן שאף בשכר גבוה יותר. בעשור זה, רוב מוחלט של המתפטרים היו מרוויחי שכר גבוה, בעלי משלחי יד אקדמיים ומיומנויות עבודה גבוהות.
והנה, למרבה ההפתעה וחרף המשבר הכלכלי שפוקד את ישראל, כמו את מרבית מדינות העולם, מאז התפשטות מגפת הקורונה במרץ 2020 – נרשמה עלייה במספר ובשיעור המתפטרים מרצון. לא זו אף זו, אלא ששיעורם של המתפטרים בקרב דורשי העבודה הגיע לשיאו דווקא מאז פרץ משבר הקורונה – אם ב-2014 היוו המתפטרים 12.3% מקרב דורשי העבודה ועלה בהדרגה לאורך השנים, הרי שמאז שפרץ המשבר עומד שיעורם על 22.6% (ללא דו"ע שהוצאו לחל"ת), כאשר מרוויחי שכר נמוך הצטרפו גם הם למגמה הגוברת של ההתפטרות.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
חריפות התופעה מתבררת עוד יותר כאשר בוחנים את שיעור השינוי שנרשם מאז 2012 ועד 2020 בשיעור המועסקים לעומת מספר המתפטרים ומספר המפוטרים – בעוד, שיעור המועסקים ב 2020 היה גבוה ב-17% בהשוואה לשיעור המועסקים ב 2012, הרי שמספר המפוטרים ב 2020 היה גבוה ב 11% בהשוואה למספרם ב 2012, כלומר העלייה במספר המפוטרים בשנים אלו הייתה נמוכה בהשוואה לעלייה בשיעור המועסקים. אולם, כאשר בוחנים את מגמת מספר המתפטרים בשנים אלו מגלים שמספר המתפטרים ב 2020 היה גבוה ב 107% (!) בהשוואה למספרם ב 2012. כלומר, העלייה במספר המתפטרים (יותר מפי 2) בין 2012-2020 הייתה גבוהה לאין ערוך מהעלייה המקבילה שנרשמה בשיעור המועסקים (17%) באותן שנים.
כפי שניתן לראות בתרשים 2, מ 2012-2014 נרשמה ירידה במספר המתפטרים, בין היתר בשל התאוששות המשק מהמשבר הגלובלי, אולם החל מ 2015 גדל מספרם בהתמדה וזאת כתוצאה מהידוק שוק העבודה, קרי כלכלה בצמיחה ועלייה בשיעור המשרות הפנויות. למרבה ההפתעה, אף שמפרוץ משבר הקורונה שיעור המשרות הפנויות היה נמוך, ושיעור דורשי העבודה זינק ונותר גבוה לכל אורך המשבר בכל זאת נרשמה עלייה משמעותית מאוד במספר המתפטרים – בעוד ב 2019 הגידול עמד על 29% בהשוואה ל 2012, הרי שב 2020 הגידול כבר נאמד על 107% (יותר מפי 2) בהשוואה ל2012, זאת לעומת עלייה מתונה יחסית בתקופה זו בשיעור המועסקים במשק.
מאפייני המתפטרים בשנת הקורונה (ללא דו"ע שהוצאו לחל"ת):
התפלגות לפי גיל, מגדר והורות: עלייה במספר המתפטרים בקרב מבוגרים ובקרב נשים ללא ילדים תלויים
כאמור, מאז פרץ המשבר הקורונה נרשמה עלייה במספר המתפטרים גם בקרב מרוויחי שכר נמוך, ובכלל מספר המתפטרים בתקופה זו הגיע לשיא. בתרשים 3 ניתן לראות את מגמות השינוי במאפייניהם המגדריים והגילים של המתפטרים מאז פרץ המשבר, כך למשל עלה שיעור מספר המתפטרים מגיל 55 ומעלה בכ-68% במהלך המשבר בעוד מספר המתפטרים בגילאי 35-54 עלה ב 22.8%, ו-35% בקרב הצעירים עד גיל 34. בתרשים 4, המתמקד בקבוצות הגיל העיקריות, ניתן לראות בחדות רבה יותר את מגמות השינוי ולפיהן שיעור השינוי הגדול ביותר שנרשם בשיעור המתפטרים נודע דווקא בקבוצת הגיל 55 ומעלה.
בשירות התעסוקה סבורים שהעלייה במספר המתפטרים קשורה בעיקרה למנגנון החל"ת שאפשר זכאות לדמי אבטלה עד יוני 2021 גם למתפטרים, וזאת בכפוף לשלושה חודשי המתנה מרגע ההתפטרות ועד לתחילת קבלת הקצבה. "רבים", מסבירים בשירות התעסוקה, "העדיפו שלא לקבל שכר שלושה חודשים, אך לאחר מכן ליהנות מדי אבטלה עד יוני 2021, בפרט מרוויחי שכר נמוך שהפער בין שכרם לגובה הקצבה לה זכאים אינו גדול". באשר לבני ה 55 ומעלה, מסבירים בשירות התעסוקה, ישנו תמהיל של סיבות בהם חשש בריאותי מפני המגפה שעודד התפטרות, רשת ביטחון שאפשרה נטילת סיכונים לפחות זמנית, וזאת חרף הימנעותם של מבוגרים בדרך כלל מלהתפטר. באשר לצעירים (עד 34), שיעור המתפטרים בקרבם עלה ב 35% בשנת הקורונה, וזאת מסבירים בשירות התעסוקה בנכונות צעירים ליטול סיכונים, ברשת ביטחון שריככה את הסיכון ובהיותם מרוויחי שכר נמוך שדמי האבטלה קרובים לגובהו.
קודם למשבר, הקבוצה המתפטרת ביותר היא אימהות לילדים תלויים ולאחריה נשים ללא ילדים תלויים, גברים ללא ילדים תלויים ורק לבסוף אבות לילדים תלויים. מאז פרץ המשבר נרשמה מגמת שינוי, ונשים ללא ילדים תלויים החלו להתפטר בהיקפים דומים לאמהות לילדים תלויים (אך עדיין נמוכים יותר). "למעשה", אומרים בשירות התעסוקה, "קצב העלייה של המתפטרות ללא ילדים כמעט השיג בחודשיים האחרונים את קצב ההתפטרות של אמהות".
התפלגות לפי דירוג סוציו אקונומי: עלייה בשיעור המתפטרים מהפריפריה
שיעור המתפטרים לפי השתייכות לפריפריה מראה כי שיעור המתפטרים הגבוה ביותר לפני ובמהלך המשבר היה באשכול כלכלי 1 המרוחק ביותר מאזורי תעסוקה. פרט לאשכול 1, שיעור מתפטרים גבוה נמצא באופן מסורתי באשכולות מרכזיים יותר, כאשר לפני ובמהלך המשבר שיעור מתפטרים גבוה היה בקרב אנשים הנמצאים באשכול 8 – אותם אזורים רוויים באפשרויות תעסוקה והדבר יכול להסביר את שיעור המתפטרים הגבוה.
לצד זאת, במהלך המשבר רואים תופעה מעניינת כאשר שיעור המתפטרים בקרב דורשי עבודה הנמצאים באשכולות פריפריה 3 ו-4 עלה באופן המשמעותי ביותר, על אף שמספר המתפטרים עדיין נמוך יותר מקבוצות אלו. באותם אזורים יש ריבוי של מרוויחי שכר נמוך, שהתמרוץ שלהם להיכנס למערכת האבטלה היה גבוה בתקופת המשבר. באותם אזורים יש שיעור גבוה של אוכלוסייה ערבית, וייתכן כי יש השפעות נוספות (תרבותיות, מודלים לחיקוי ועוד), שהביאו לגידול בשיעור המתפטרים מאותן קבוצות.
כפי שניתן לראות בתרשים 5, וזאת מסבירים בשירות התעסוקה בכך שעבור מרוויחי שכר נמוך דמי האבטלה הקרובים לגובה השכר שהובטח להם בשוק הפכו לזרז להתפטרות. כך, עלה שיעור המתפטרים באשכול 3 ב 91.5% ואילו שיעור המתפטרים מאשכול 4 עלה ב 104.4%, זאת לעומת עלייה נמוכה יותר באשכולות הגבוהים יותר (63.2% באשכול 6, 39.9% באשכול 6 ו 17.2% באשכול 8, לדוגמא). למעשה, מהתרשים עולה בבירור כי נרשמה מגמת גידול משמעותית מאוד דווקא באשכולות הפריפריאליים, שאף שמספר המתפטרים בהם עדיין נמוך בהשוואה לאשכולות הגבוהים אך רשמו מגמת גידול משמעותית בהרבה מאז פרץ המשבר ובמהלכו.
התפלגות לפי משלחי יד: מאז פרץ המשבר, נרשמה עלייה בשיעור המתפטרים גם עבור בעלי משלח יד עם הזדמנויות נמוכות יותר
האתגר שנרשם מאז פרוץ משבר הקורונה עבור רציונל השוק ההדוק בא לידי ביטוי גם בבחינת מגמות ההתפטרות לפי משלחי יד. קודם למשבר, וכהולם את רציונל השוק ההדוק, שיעור גבוה של מתפטרים נרשם בקרב בעלי משלח יד אקדמי, להם הזדמנויות תעסוקתיות רבות יותר, הרי שמאז פרץ המשבר נרשמה עלייה משמעותית גם במשלחי יד בהם הזדמנויות תעסוקה נמוכות יותר. כך למשל, נרשמה עלייה של כ 151% בשיעור המתפטרים במקצועות החקלאות, הייעור והדייג, עלייה של כ 78% בשיעור המתפטרים מבעלי המלאכה בתעשייה ובבינוי ועליות כ 73% בקרב עובדים בלתי מקצועיים ומתקיני מכונות.
למי יש יותר סיכוי להתפטר? השוואה בין התקופה שקדמה למשבר לזו שבמהלכו
בשירות התעסוקה ביקשו לאמוד את ההסתברות להתפטרות בהתבסס על נתוניהם האישיים של דורשי העבודה שנרשמו בשירות התעסוקה, לפני המשבר ובמהלכו, כדורשי עבודה שהתפטרו. הנתונים שנבדקו היו מיומנויות דיגיטליות, השכלה, קבוצות אוכלוסייה, משלח יד וגיל וממצאי הבדיקה מגלים כי קודם למשבר ההסתברות של עובדים ללא מיומנויות דיגיטליות הייתה נמוכה ב 30% משל אלו שיש להם מיומנויות דיגיטליות ואילו לאחר שפרץ המשבר הפער ירד ועמד על 21%. בדומה, ההסתברות להתפטר טרום הקורונה בקרב נרשמים ללא השכלה אקדמית עמדה על 33.5% פחות מאשר אקדמאים. הסתברות זו נחתכה בכמעט חצי לאורך המשבר כאשר היא עמדה על 18.3% בלבד. באותו האופן, קודם למשבר סיכוייו של עובד יהודי שאינו חרדי להתפטר היו גבוהים ב 117% משל עובד ערבי, ומאז פרץ המשבר הפער ירד ל 89%. באורח דומה, אם קודם למשבר סיכויו של עובד בעל משלח יד שאינו אקדמאי להתפטר היו נמוכים ב 77.8% משל עובד שמשלח היד שלו אקדמאי, הרי שמאז פרץ המשבר הפער הצמצם ל 47.2%.
ממצאים אלו מלמדים שוב כיצד פרוץ המשבר הקורונה והאופן בו נוהל בישראל אתגרו את רציונל השוק ההדוק שאפיין את דפוסי ההתפטרות קודם למשבר. בעוד מה שהוביל להתפטרות קודם למשבר היה תחושת ביטחון של העובד בסיכוייו למצוא עבודה טובה יותר הובילה לכך שהמתפטרים בדרך כלל באו מקבוצות חזקות יותר, שעבורן הסיכון שבהתפטרות הוא נמוך יותר – אשכולות מרכזיים, יהודים שאינם חרדים, בעלי מיומנויות דיגיטליות ובעלי משלח יד אקדמי – הרי שמאז שפרץ המשבר, נרשמה עלייה משמעותית מאוד גם בקרב קבוצות חלשות יותר – מאשכולות פריפריאליים, יהודים חרדים וערבים, בעלי מיומנויות דיגיטליות נמוכות, בעלי משלחי יד שאינם אקדמאים ומבוגרים – בנטייה להתפטר. נדגיש, קודם למשבר ובמהלכו עובדים מקבוצות חזקות התפטרו במספרים גדולים יותר, אולם מאז פרץ המשבר הפער בינם ובין עובדים מקבוצות חלשות הצטמצם בכל הנוגע לסיכויי התפטרות, אך עדיין חשוב להדגיש כי ההסתברות של בעלי כישורי עבודה גבוהים להתפטר נותר גבוה ומובהק.
הסיבות שהובילו לגידול בשיעור המתפטרים בקרב מרוויחי שכר נמוך מאז פרץ המשבר
בשירות התעסוקה מסבירים, כאמור לעיל, כי מנגנון החל"ת שאפשר זכאות ארוכת טווח לדמי אבטלה הפחית את מידת נטילת הסיכון עבור קבוצות חלשות יותר ובמידה רבה היווה זרז להתפטרות במיוחד עבור מרוויחי שכר נמוך. אולם, ישנן סיבות נוספות, פסיכולוגיות ומבניות-סוציולוגיות, שמונים בשירות התעסוקה כרקע למגמה ונבקש עליהן כעת.
הסברים כלכליים:
רשת הביטחון הגדילה לעובדים בשכר נמוך את כוח המיקוח: כאמור, הארכת הזכאות לדמי אבטלה עד ליוני 2021 העמידה בפני מרוויחי השכר הנמוך חלופת שכר הקרובה בהיקפה לזו שהבטיח להם השוק רק מבלי לעבוד. מציאות זו הובילה למחסור בעובדים בתקופות מסוימות, בעיקר בענפים המאופיינים בשכר (כענף הפנאי), מה שהוביל לעליית שכר וכתוצאה גדל התמריץ לעובדים בענפים אלו להתפטר מרצון מתוך ביטחון שיוכלו למצוא עבודה חלופית מעמדת מיקוח טובה יותר. בשירות התעסוקה מסבירים שהמחסור בעובדים כמו גם העומס, הלחץ והשחיקה המוגברים על העובדים בנסיבות שכאלה הובילו לעליית הסיכוי להתפטרות מאז פרוץ המשבר בענפים המאופיינים בשכר נמוך. בנסיבות שכאלה, מסבירים בשירות, כוח המיקוח של העובד גדל והוא נמצא בעמד בה יכול לדרוש מהמעסיק שיפור תנאי ובמידה ויסרב, יכול העובד להתפטר ולמצוא עבודה חלופית בתנאים טובים יותר.
תשלום דמי האבטלה לזמן ממשוך דיכא כניסה מחודשת לעבודה והיווה תמריץ כלכלי להתפטרות: כפי שטען והוכיח שירות תעסוקה במהלך המשבר, מרבית דורשי העבודה מכל קבוצות הגיל נוטים למצות את כל תקופת הזכאות לדמי אבטלה. משכך, אפשר שהבטחת דמי אבטלה לפרק זמן ממושך כל כך תמרץ עובדים להתפטר מסיבות שונות (טיפול בילדים, התמקדות בלימודים, סיבות בריאותיות, העדפה להישאר בבית על פני עבודת צווארון כחול ועוד) וליהנות מרשת ביטחון ממשוכת כל כך, גם אם זו כרוכה בהמתנה של שלושה חודשים במקרה של התפטרות.
ההסברים הפסיכולוגיים-מנטאליים:
תחושת העצמה וביטחון לאורך זמן: באופן מפתיע במקצת, השהייה בסגרים הובילה להתבוננות אינטרוספקטיבית עבור חלק מהעובדים והם החלו לחשוב על ציפיותיהם מעצמם וממקום העבודה שלהם ולמעשה לחשב מסלול מחדש ביחס לקריירה שלהם ו\או למקום העבודה שלהם. התבוננות זו הובילה לתחושת העצמה וביטחון, בין היתר על רקע רשת הביטחון שהציעה המדינה ומספר המשרות הפנויות שהלך וגדל לאורך המשבר, ולהחלטה על התפטרות לטובת חיפוש כיוון חדש.
משבר אמון וחשיבה מחודשת: הבחירה של מעסיקים להוציא לחל"ת כפוי תחת שימור עובדים או עדכון צורת העבודה כגון עבודה מהבית, צמצום משרה או פתרונות אחרים, חוללה משבר אמון בקרב חלק מהעובדים ולמעין התפכחות מצדם ביחס למעסיקיהם. חלק מהעובדים שהוצאו בכפייה לחל"ת מצאו עצמם עד מהרה מחוץ למעגל העבודה, ועוד בנסיבות משבריות, וממילא תחושת המחויבות שלהם למקום העבודה פחתה. ההיקף בו הוצאו עובדים לחל"ת בכפייה היה גדול כל כך ואפשר שהשפיע על עובדים רבים לבצע הערכה מחודשת ביחס למקום העבודה שלהם, לאמונם ולמחויבותם אליו ולהתפטר, בין שלא חוו זאת בעצמם ועל אחת כמה וכמה אם כבר הוצאו לחל"ת בראשית המשבר לא ברור שרצו לחזור בהמשכו.
לחץ ושחיקה בעבודה לצד ירידה במעורבות עובדים ומחוברות ארגונית: מחקרים שנעשו מאז פרוץ המשבר במדינות שונות הראו כיצד רמת הלחץ, החרדה והמועקה בקרב עובדים עלתה משמעותית בשנה האחרונה. כך, למשל, סקר בריאות נפשית בעבודה שנערך ב 2020 מצא ש 76% מהעובדים סבלו משחיקה בעבודה, על רקע השלכות המגפה, ובכלל זה ריבוי משימות, טשטוש גבולות בין הבית לעבודה, הארכות שעות עבודה בפועל בבית ועוד. שחיקה ולחצים אלו השפיעה על רמת המעורבות של העובדים, שגם כך נמצאת בירידה בשנים האחרונות וככל שזו יורדת כן גובר הסיכוי שעובד יתפטר או שיחפש עבודה אחרת.
שינויים בסדרי עדיפויות – צרכים וערכים תעסוקתיים בשוק העבודה המשתנה: לאורך המשבר השתנו סדרי העדיפויות של העובדים – בראשיתו, הצרכים שבלטו באופן קולקטיבי היו הצורך בפרנסה וביטחון תעסוקתי, בפרט נוכח הסגרים ואי הוודאות הכלכלית. ברגע הועמדה זכאות ממושכת לדמי אבטלה, עובדים רבים, גם מרוויחי שכר נמוך, יכולים היו לשנות את סדרי העדיפויות ולבחור במנוחה והפוגה על פני משרה יציבה, כי ככלות הכל יש להם אפשרות להישען על דמי אבטלה לתקופה ממושכת. לפיכך, רבים, גם מרוויחי שכר נמוך, נטו להתפטר.
הסבר מבני-סוציולוגי:
שוק העבודה, בישראל כמו בעולם, עובר בשנים האחרונות שינויים משמעותיים והופך להיות יותר דיגיטלי ויותר טכנולוגי, דפוסי העבודה בו משתנים וממילא גם הדרישות והתנאים. אחד המאפיינים הבולטים של תקופות של שינוי מהותי שכזה בשוק העבודה הוא הרצון והצורך של אנשים רבים יותר להחליף מקומות עבודה. זאת משום שאנשים שרואים הזדמנויות גדולות יותר בשוק העבודה מתפטרים בקצב מהיר יותר. לעומת זאת, עובדים שאינם עוברים תהליך של שינוי והתאמה של מיומנויות בשוק העבודה עלולים להישאר באבטלה ארוכת טווח או כעובדים בשכר נמוך. על כן, הגידול במספר המתפטרים משקף הבנה של העובדים לכך שיש צורך בשינויים משמעותיים ובחיזוק מיומנויות והתאמה לשוק עבודה המשתנה.
רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה, אמר: "העלייה במספר המתפטרים בקרב מרוויחי השכר הנמוך ובעלי מיומנויות נמוכות התאפשרה נוכח הארכתה הגורפת של הזכאות לדמי אבטלה עד ליולי האחרון. אולם לא כולם השכילו לנצל את התקופה לחישוב מסלול קריירה מחדש, חיזוק מיומנויות ושיפור כישורי העבודה. מגמה זו, מחדדת את הצורך חיזוק מיומנויות עבודה, בפרט דיגיטליות, ובכך לאפשר חזרה מיטבית לשוק העבודה. לא רק במובן של השתלבות, אלא גם ובעיקר במובן של התמדה ומתן הזדמנויות לקידום תעסוקתי ולמוביליות בשוק העבודה. אני קורא לכל דורשי העבודה להסתייע במגוון התכניות של שירות התעסוקה, אם בייעוץ תעסוקתי, באימונים אישיים, בסדנאות לניהול קריירה ובהכשרות מקצועיות".
