נשיא המדינה, יצחק הרצוג, אירח היום (ראשון) את חוג התנ"ך ה-37 של מיזם 929 שעסק במגילת קהלת. עוד נשאו דברים באירוע, מראשי המיזם הרב בני לאו, ד"ר חיים שפירא וחברי המועצה הציבורית של 929 עמית סגל ומורן עג'מי. עוד נכחה באירוע נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.
מדברי נשיא המדינה: "כמותכם, אני אוהב את התנ"ך ומחובר אליו בכל נימי נפשי. חלק מאהבתי לספר הספרים נובע מכך שלתנ"ך פרשנויות רבות, "דלתות" שונות, דרכן יכולים כל איש או אישה להיכנס אל מילותיו, למצוא את עצמם בין דמויותיו, סיפוריו, חוקיו משמעויותיו העמוקות מני ים," אמר הנשיא והוסיף: "לצערי, לא אחת, יש מי שחש שננעל מחוץ לדלתות ההיכל האלה ושאין לו רשות או גישה להיכנס פנימה. התנ"ך נכתב כדי שנקרא בו יחד. הוא לא נכתב לקהל אחד או עדה אחת, אלא למכלול. ורק בצירוף שלל המבטים נצליח לקרוא בו קריאה שלמה."
עוד אמר הנשיא: "החירות הזאת, לינוק ממקורותיו העמוקים של התנ"ך וליילד מתוכו פשר חדש הפליאה אותי ומשכה אותי מאז ומעולם. נדמה לי שרק מי שמרגיש בן בית אמיתי יכול להרשות לעצמו לצלול כך אל תוך המלים לשלות מהמעמקים אוצרות חדשים."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
הנשיא התייחס למיזם החשוב ואמר: "929, הפרויקט הנפלא שיזם ומצעיד הרב בני לאו, הוא פרויקט מונומנטלי שעוד יילמד בספרי ההיסטוריה. מכיוון שהוא מפעים, מכיוון שהוא נוגע בדנ"א העמוק ביותר של החברה הישראלית והופך אותנו לטובים ושלמים יותר. ואל תטעו זה מה שהוא עושה, ובצורה מלאת השראה וגם ובעיקר בכך שהוא מאפשר לכולנו מבקש, למען כולנו, להרחיב את הפתח אל התנ"ך ולהשיב אותו אל כולנו, ואת כולנו אליו."
הנשיא התייחס למגבלות נגיף הקורונה שעודן בתוקף ואמר: "מצב שבו כולנו יושבים ויושבות כאן, כשמסיכות עטויות על פנינו, מגנות עלינו, אבל גם מסתירות, מכסות, ובמידה מסוימת גם חוסמות את פינו. יש לכך חיסרון, כמובן, כי כולנו חשים ברמה היומיומית, אבל אני חושב שההגבלה הפיזית הזו גם מזכירה לנו את הביקורת הנוקבת של קהלת על הדרור המופרז שאנו נותנים לעתים לפה וללשון שלנו," עוד הוסיף הנשיא והדגיש: "פסוק אחר פסוק, שמלמדים אותנו את כוחן של המילים, שיכולות לבנות עולמות ולהחריב עולמות. במחי ציוץ, הערה מנמיכה, ביקורת משפילה. בריונות של שיח, ובריונות של מקלדות, לשון הרע, ולמעשה שפיכות דמים של ממש. בבחינת "חיים ומוות ביד הלשון". המסכות שעל פינו, מלמדות אותנו דבר או שניים בהלכות היחסים בין אדם לחברו. ובכלל, המסכות האלה, והתקופה הזו, שמות אותנו בפרופורציות ראויות, ומלמדות אותנו שיעור בצניעות וענווה."
