"שתף פעולה ולא יינקט נגדך הליך פלילי"
בג"צ דחה בימים אלו עתירה שהוגשה ביחס לדרישה להעמיד לדין חוקר שהבטיח שלא יינקט הליך פלילי נגד חשוד ששיתף פעולה.
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליארדי שקלים לציבור – רשת 13
עו"ד נועם קוריס כותב ברשת קו עיתונות
העתירה הופנתה כלפי החלטת מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, בה נדחה ערר שהגיש העותר על החלטת המשיבה 2, משטרת ישראל, שלא לחקור תלונה שהגיש נגד המשיב 3, חוקר במחלקת חקירות ברשות המיסים.
נגד העותר, מר זלמן זבדצקי, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, בפרשה שעניינה רכישת חשבוניות מס פיקטיביות, לטובת הגדלת ההוצאות המוכרות לצרכי מס, של חברה שבבעלותו ובבעלות אדם נוסף. לצד כתב אישום זה, הוגש כתב אישום גם נגד חאלד מוגרבי, אשר מכר את חשבוניות המס הפיקטיביות בתמורה לסכומי-כסף שהועברו לידו. בשני כתבי האישום נרשם המשיב 3, חוקר רשות המיסים, כעד תביעה.
על-פי הנטען בעתירה, העלה מוגרבי במהלך משפטו טענה מקדמית, שלפיה המשיב 3, אשר חקר אותו בפרשת חשבוניות המס הפיקטיביות, בא עמו בדברים והבטיח לו כי "אם ישתף פעולה לא יתנהל נגדו תיק פלילי". טענתו-זו של מוגרבי, עתידה היתה להתברר בהליך הפלילי שנפתח נגדו, אלא שאז, כך לפי הנטען בעתירה, החליט המשיב 3 לפעול "מאחורי גבם של בית המשפט והפרקליטות", ובמסגרת זו ניהל שיחות טלפון עם מוגרבי שבהן הדריך והנחה אותו "מה לטעון וכיצד להתנהל ולנהוג בבית המשפט". כל זאת, במטרה להכשיל ולהימנע מבירור הטענות שבפי מוגרבי. לטענת זבדצקי, על-פי הנחיית המשיב 3, חזר בו מוגרבי מטענותיו כלפיו, הגיע להסדר טיעון עם המאשימה, וביום 14.5.2018 נגזר דינו (ת"פ (ירושלים) 17430-07-16). ערעור שהגיש מוגרבי לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש – התקבל בחלקו (ע"פ 3123-07-18 מיום 17.9.2018); ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה – נדחתה (רע"פ 7749/18 מוגרבי נ' מדינת ישראל (29.11.2018)).
ביום 9.12.2019 הגיש זבדצקי תלונה למשטרת ישראל, בה ביקש לחקור את המשיב 3. זבדצקי טען כי התנהגותו של המשיב 3 עולה כדי עבירה של שיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לתלונתו, צירף זבדצקי תמלילים של שיחות מוקלטות שנערכו בין מוגרבי למשיב 3, וכן פרוטוקולים של דיונים ממשפטו של זבדצקי המתנהל בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ (ירושלים) 22648-07-16). ביום 12.1.2020 נדחתה התלונה. על גבי טופס התלונה נכתב, בכתב-יד, כי "אין מדובר בפלילי. לפנות לנציג תלונות הציבור". ביום 28.6.2020 הגיש זבדצקי ערר על דחיית תלונתו למחלקת עררים בפרקליטות המדינה.
ביום 15.7.2021 נדחה הערר. בהחלטת הדחייה נכתב, כי בימים אלו מתנהל משפטו של זבדצקי בבית משפט השלום בירושלים, ובמסגרתו נטענו גם הטענות שהועלו במסגרת התלונה. במצב דברים זה, כך נקבע, מקומה של הטענה להתברר במסגרת ההליך הפלילי. רק לאחר שאלה יתבררו במסגרת אותו הליך, יהיה מקום לשקול פתיחה בחקירה, תוך התחשבות בקביעות בית משפט השלום ביחס לסוגיה זו.
לטענת זבדצקי, החלטת מחלקת עררים לדחות את עררו, היא החלטה "[ה]חורגת מסמכות, פוגעת באמון הציבור במערכת האכיפה, מתנערת מחובת הרשות המוסמכת [משטרת ישראל ומחלקת העררים] לבחון את מהות התלונה ולקבל הכרעה בה, מעבירה את סמכות ההכרעה לגורם חסר סמכות [שופט בהליך פלילי אחר] וסותרת מיניה וביה את הוראות הדין הפלילי"; לדבריו, גם החלטת משטרת ישראל לסגור את התלונה – שגויה ו"בטלה מעיקרא". בעתירה התבקש גם צו ביניים כי יֵאסר על המשיב 3 לעסוק בחקירות מס, וכי משטרת ישראל תעביר את התלונה נושא העתירה לבדיקה במחוז אחר. זבדצקי אף ביקש בנוסף לקיים דיון דחוף בעתירה.
זבדצקי טוען, כי הימנעות גורמי האכיפה מלחקור את המשיב 3, פוגעת באפשרותו להוכיח את טענותיו במשפט הפלילי המתנהל נגדו. לשיטתו, החלטת הפרקליטות "הופכת את סדר הדברים". שכן היה על גורמי האכיפה לחקור תחילה את המשיב 3, ואם ימצֵא כי אכן בוצעו העבירות – להעמידו לדין, ולהגיש את הכרעת הדין במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניינו-שלו. החלטת הפרקליטות שלפיה יש לברר את טענות זבדצקי בהליך הפלילי שהוגש נגדו, אינה מתקבלת על הדעת, שכן טענות אלו אינן קשורות בו, אלא במשיב 3. נטען אפוא, כי אין זה מתפקידו של בית המשפט הדן בכתב האישום שהוגש נגדו, לברר את פליליות מעשיו של המשיב 3, שאינו נאשם בהליך זה. זבדצקי מוסיף, כי ההחלטה בערר גורמת לו נזק רב, וכך גם לשלטון החוק, ואינה אלא התנערות הפרקליטות מן הסמכות המסורה לו, ומחובותיה שלפי דין.
ב"גצ קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובה. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כ'תובע-על', כ'יועץ משפטי-על' או כ'שופט חוקר' (בג"ץ 6087/17 אייבי נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.9.2019)); שהרי "הסמכות להעמיד לדין פלילי מופקדת בידיהן של רשויות התביעה, ומידת התערבותו של בית-משפט זה בשיקול דעתן הינה מצומצמת ביותר. כדבר הזה יעשה אך במקרים קיצוניים, בהם לוקה החלטתה של הרשות בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני" (בג"ץ 7364/06 יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.12.2006); ראו גם: בג"ץ 4845/17 חמדאן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 18 לחוות דעתי (28.10.2019)). בג"צ קבע כי העניין שלפנינו אינו נמנה על המקרים החריגים הללו.
דרישתו של זבדצקי, למצות את הדין עם המשיב 3 לא באה בחלל ריק. כפי שעולה מהחלטת מחלקת עררים, ומן הנספחים שצורפו לעתירה, הטענות נגד המשיב 3 הועלו על-ידי זבדצקי במסגרת דיוני ההוכחות במשפט הפלילי המתנהל נגדו. מטרתו של זבדצקי, אינה אלא לעשות שימוש ב'פירות' החקירה, ככל שזו תיפתח נגד המשיב 3 ותישא פרי. תכלית החקירה המבוקשת, אינה אלא להביא לכרסום בראיות שעליהן נסמכת המאשימה, ובראשן אמינותו של המשיב 3, עד מרכזי מטעמה. כל זאת, לטובת חיזוק הגנתו של זבדצקי במשפטו-שלו. בנסיבות אלו, בצדק קבעה מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, כי דרך המלך היא לברר את טענות זבדצקי בערכאה הדנה במשפטו הפלילי; שם מקומן הטבעי להתברר. מטבע הדברים, לאחר שהטענות יתבררו, ובשים לב לממצאים שיקבעו, יהיה מקום לבחון אם נדרשת חקירה או נקיטת הליכים כלפי המשיב 3, או כל גורם אחר. בג"צ סבר, כי היענות לבקשת זבדצקי, בנסיבות העניין, עלולה להביא לתוצאות בלתי רצויות; לבירור כפול, ולמעשה סימולטני, של טענות זהות כלפי המשיב 3, בשני ערוצים מקבילים. התנהלות שכזו, עשויה להביא להכרעות עובדתיות סותרות. מעבר לכך, פתיחה בחקירה נגד המשיב 3, טרם שמיעת עדותו בהליך הפלילי, מעוררת חשש מפני לחץ פסול שיופעל עליו, אשר יזהם את עדותו. מתוצאות אלו עדיף כמובן להימנע, ובפרט כאשר הן יכולות להיות נתונות למניפולציות. באופן כללי, יש מקום להתייחס בזהירות, בחשדנות-מה, כלפי נאשם המבקש להניע את גלגלי ההליך הפלילי נגד עד מרכזי נגדו, בפרט כאשר עסקינן בנושא המתברר במישרין במסגרת ההליך הפלילי.
אמנם, למקרא העתירה, דומה כי זבדצקי מבקש 'להרחיק' ולבדל את תלונתו כלפי המשיב 3 מההליך הפלילי המתנהל נגדו, משל לא היה קשר בין הדברים: "אין עסקינן במקרה זה בטענותיו של העותר אלא בהתנהלותו הפלילית של המשיב 3. לעותר אין יד ורגל בהתנהלות המשיב 3" (פסקה 53 לעתירה); זבדצקי מציג אפוא את עצמו כמי שחרד לשלטון החוק, ולהרחקת התנהלות פלילית ממסדרונות השלטון. ואולם, הלכה למעשה, אלו אינם פני הדברים. כאמור, התלונה שהגיש לרשויות האכיפה קשורה קשר הדוק להליך הפלילי המתנהל נגדו. הגשת התלונה במועד שבו הוגשה, לאחר שהועלו אותן טענות ממש כלפי המשיב 3, בהליך הפלילי המתנהל נגד זבדצקי, אינה אלא ניסיון לייצר 'מסלול עוקף' לבירור הטענות בהליך הפלילי. לא רוממות שלטון החוק בגרונו של זבדצקי; את ריבו הוא רב, בשתי זירות שונות.
הנה כי כן, בנסיבות ענייננו, יש לברר תחילה את טענות זבדצקי במסגרת ההליך הפלילי, לרבות הטענות הנוגעות להתנהלות המשיב 3; בשלב הבא, ככל שידרֵש, תוכלנה רשויות האכיפה לבחון האם 'כצעקתה', אם אכן סרח המשיב 3 בפעולותיו, אם לאו. בנסיבות שלפנינו, ומבלי לטעת מסמרות ביחס למקרים אחרים, זהו סדר הדברים הנכון. בהינתן האמור, לא מצא בג"צ כי נפל פגם בהחלטה לדחות את עררו של זבדצקי.
טרם סיום ציין בג"צ, כי מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה כי החלטת משטרת ישראל לדחות את תלונת זבדצקי, מן הטעם שאין מדובר במעשה פלילי, אכן היתה חסרה. ההחלטה ניתנה כאמור בכתב-יד, והיא לקונית ותמציתית; ספק רב אם היא ממלאת אחר חובת ההנמקה המוטלת על רשות מינהלית. ברם, גם אם היה ממש בחלק מן הטענות שהעלה זבדצקי כלפי החלטה זו של המשטרה, הרי שדחיית הערר לגופו היא מוצדקת, מן הטעמים האמורים לעיל.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.