"היה ברור שהמשך לחימה זו התאבדות": המפגש הטעון בין האלוף גורודיש לשבויים ממלחמת יו"כ

ארכיון צה"ל במשרד הביטחון התיר היום (שלישי) לפרסום, לציון 48 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, את אחד מהפרוטוקולים הטעונים בעקבות מלחמת יום הכיפורים – מפגש השבויים שכינס אלוף פיקוד הדרום, אלוף שמואל גונן (גורודיש) ב-27 בנובמבר 1973. המפגש התקיים בבית ההבראה "מבטחים" בזכרון יעקב בשעה 21:00 והוא מותר כעת לפרסום, כמעט 48 שנים לאחר שהתרחש.

הפרוטוקול נפתח במזכר בכתב יד שמתחיל במשפט: "בקש שישאלו כל משאל ליבם". המפגש הטעון תומלל במלואו. הוא החל בסקירה צבאית של אלוף פיקוד הדרום במלחמה ואז נפתח לשאלות החיילים והקצינים, ששוחררו זמן קצר קודם לכן מהשבי המצרי:

גורודיש (עמ' 1): "ביום ו', 5 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות ג'. התרגיל של המצרים נמשך כמקודם, היו דיונים במטכ"ל האם זה תרגיל והתייחסנו לעניין כתרגיל. הייתה סבירות נמוכה ביותר למלחמה… בשבת בשעה 0700 בבוקר נאמר לי במטכ"ל שתהיה מלחמה והאש תתחיל ב-0600 בערב". "ידענו על הצליחה מדיווח המעוזים, אח"כ גם חיל האוויר הודיע על כך… המצרים מילאו את השטח באנשי קומנדו, שהונחתו בהליקופטרים… הטנקים שלנו החלו לגשת למעוזים ורבים לא הגיעו.. (עמ' 3) "ביום שני בערב נודע לנו שיש לנו עסק עם צבא מצרי אחר".

(עמ' 4) "אילו לא באה הפסקת אש, היה נוצר מצב שונה- הוכרחנו להפסקת אש, גבולות אלה לא נוחים, אבל אפשר להחזיק בהם.. לא יודעים כמה מצרים נפגעו, ההערכה היא של 20 אלף מינימום, מעל 1,000 טנקים. אבדותינו היו כ-2,000 הרוגים וכ- 200-300 טנקים".

החל מעמ' 5 מתחילות שאלות ותשובות- להלן עיקרי הדברים:

(עמ' 5) חייל מחטיבה 600: "…חיכינו לסיוע חיל האוויר וארטילריה, אם היה חי"ר איתנו אפשר היה להתגבר. הם דפקו אותנו ממארבים לאחר שפרצנו".

גורודיש: "יש לי את אותן שאלות, היתה תחמושת. למה לא ירו- אינני יודע. שאלות תשאלו לא אותי כשיבוא היום. למה לא תקפו עם יותר כוח- שאלה שלי גם כן".

מ"פ נח"ל (מעוז המזח): "אף אחד מ-3 המעוזים לא קיבל התראה, אלא 10 דק לפני שנפל עלינו הפגז הראשון… השאירו בידי את ההחלטה אם להיכנע או לא, מדוע?"

חייל ממזח: "היה ברור שהמשך לחימה זו התאבדות, למה לא קיבלנו פקודה?"

גורודיש: "יש מה לחקור- גם אולי לי היו שיקולים מוטעים".

חייל: "חטיבת המילואים שלנו יצאה למלחמה ללא תחמושת במקלעים"

גורודיש: "שערוריה".

(עמ' 6) חייל: ביום שני בבוקר, כשהתחילה ההתקפה האחרונה, לא היתה תחמושת. ביקשנו סיוע חיל האוויר, שלא עזר… ביקשנו אש על מוצבנו, ירדנו לבונקר ולא באה אש. המצרים נכנסו, זרקו רימוני עשן וכו'. נתנו הוראה לרדת לבונקר ואש לא באה. יכול להיות שזה מה שהיה מציל אותנו".

גורודיש: ביום ו' הלכנו לישון עם מחשבה שלא תהיה מלחמה…"

חייל: ב"מצמד" לא היה אף מוקש מסביב למעוז- עלו מכל עבר על הגדרות".
גורודיש: "לא יודע".

חייל: ביום שבת אפשר היה לתת הוראה לעזוב את "מצמד".

גורודיש: "בשבת לא חשבנו עוד לעזוב את קו המים. בשבת בערב לא חשבנו לפנות אף מוצב".

(עמ' 7') חייל מחטיבת ירושלים (גדוד 52): "מעוזים עשו עבודה יפה. זלזול בחיי אדם. היו מאות טנקים. המודיעין לא פעל".

גורודיש: "השאלה מדוע היתה מחשבה שזה תרגיל. זו השאלה העיקרית.."

(עמ' 8) חיל מילואים מגדוד 113 (בפיקוד סא"ל אסף יגורי): "הגענו לבלוזה בלי פקודה, לאן נוסעים, באיזה כח. כל המ"פים נהרגו. הם שאלו תחילה למה שוחטים אותנו… עניתי בחקירה אצל המצרים, שכל הכבוד לחייל המצרי שזורק רימון נ"ט ודופק טנק.

(עמ' 9) " איך המלך נעשה עירום ביום אחד, המודיעין הטוב ביותר בעולם. מתי יינתנו תשובות על שאלות אלו? היכן היה המודיעין הטוב שלנו?"

גורודיש: "יש כישלון בעניין המודיעין, ובעניין זה הקימו ועדת חקירה. לא ידענו על התעצמות בטנקים של המצרים".

אהוד, חייל נח"ל: "ירדנו ואמרו- אנחנו העיניים של המדינה. 3 שבועות לפני המלחמה ראינו פעילות לא שגרתית. שבועיים קודם ראינו חיילים רבים.. ראינו חיילי קומנדו, באו, מדדו, צפו, רשמו וכו'.. מבוקר עד לילה עבדו טרקטורים ובנו עמדות לטנקים וסוללות.. שבוע וחצי לפני המלחמה הגעת לביקור. שאלתי היא: מה ידעת על כל הדברים האלה? אמרתי לקמ"ן הפיקודי שתהיה מלחמה אבל לא האמינו לנו".

גורודיש: "אני חושב שזה יותר גרוע. הדיווחים לא נעצרו.. צה"ל האמין שזה תרגיל.

(עמ' 10) קמב"ץ בחטיבת מילואים- מוצב אורקל: "היו חיילים שלא ידעו לתפעל נשק אישי.. אני ידעתי מה זה "שובך יונים" אבל לאחרים לא היה כל תדריך.. אני במעוז שלי הייתי עם 5 חיילים, מינימום חיילים. קיבלתי חבר'ה מישיבה כדי להעביר את השבת. על חשבונם הוצאו חיילים הביתה. למעשה יש להעריך אותם כ"בשר תותחים… למה העדיפו את בודפשט וכל הזמן הטעו אותי ואמרו: תחכה לחילוץ".

גורודיש: "מצטער שזה היה… את בודפשט החלטנו להחזיק בכל מחיר. היו שם תותחים שהתפוצצו.. קיווינו שנתחבר לאורקל, ביום א' כבר ראינו שלא נוכל להתחבר לאורקל".

(עמ' 11) גורודיש: "יש אווירה עכורה בארץ, אסור להיות לה שותפים. המלחמה לא נגמרה. תכניות הערבים כלפינו לא השתנו.. הרבה צריך לתקן, צריך להרגיע כי אנחנו משחקים בנפשנו. אני שמח שיוצא לי לדבר אתכם".