למרות מגמת השיפור: אחוז הילדים העולים המוכרים לשירותי הרווחה נותר גדול מחלקם באוכלוסייה

הוועדה לזכויות הילד, בראשות ח"כ מיכל שיר סגמן, קיימה היום (שני) דיון על המענים הרגשיים לילדים ובני נוער עולים חדשים, לציון יום העלייה.

יו"ר הוועדה פתחה את הדיון ואמרה: "עליה היא דבר ייחודי לישראל ולמפעל הציוני. קליטת אחינו ואחיותינו מכל קצוות תבל היא משהו שהתפללנו אליו שנים, ואני מקיימים זאת גם היום. כולנו מכירים את חבלי הלידה שעברו סבינו, הורינו, או אפילו אנחנו. ישראל היא אל רק מקום המגורים שלנו אלא הבית הנצחי שלנו, וצריך לעשות הכל לוודא שיהודים שחוזרים הביתה ירגישו כאן טוב, ירצו להישאר, ולחיות חיים נוחים."

טירה גלינויר, מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך, אמרה: "כמערכת החינוך אנו תופסים עצמנו כעוגן עבור התלמידים העולים ומשפחותיהם. יש לנו 44,394 תלמידים עולים במערכת. מתוכם 7,065 עולים חדשים בשנתיים האחרונות, מ-84 מדינות. הם מדברים 38 שפות ודיאלקטים (כולל שפת הסימנים), מפוזרים על פני 400 ישובים ולומדים ב-379 בתי ספר ו-2578 גני ילדים. מורים לתלמידים עולים מקבלים הדרכות מסודרות וכן יש לנו 119 מגשרים חינוכיים דוברי שפות, על כל הרצף החינוכי, שאנחנו מכשירים אותם במיוחד."

יוכי סימן טוב, מפקחת מצבי לחץ ומשבר במשרד החינוך, ציינה: "אנחנו עובדים עם מגשרים בצורה עמוקה בנושא של מניעת אובדנות. בשנות ה-50 שיעור האובדנות בישראל למאה אלף איש היה גבוה בהרבה ביחס להיום, ויש לזה קשר לעלייה באותן שנים. בשנים 2005-6 העולים מאתיופיה היו 50% מהמתאבדים בשנים אלה, בעיקר בגילי חטיבה-תיכון. כיום לשמחתנו, אין שום בולטות לעולים באובדנות. זה הולך בד בבד עם ההרגשה שיש שיפור. לא הכל טוב ויפה, ממש לא, אבל יש מגמה של שיפור אצל ילדים יוצאי אתיופיה ובריה"מ, שלהם הייתה הבולטות בנשוא אובדנות בעבר."

אורנה יוסף, עובדת סוציאלית מחוזית במשרד לקליטת עלייה, אמרה: "בשנים האחרונות, 2010-2017, רואים ירידה באובדנות בקרב העולים, בעיקר בקרב יוצאי אתיופיה ובריה"מ לשעבר, אך אלו עדיין הקבוצות הבולטות בקרב עולים אשר כן מתאבדים. אנו מבצעים הכשרות של יועצי הקליטה בכל הארץ, יחד עם המועצה הלאומית למניעת אובדנות, בכדי להכשיר אותם כשומרי סף, ולזהות את המשפחות שיותר קשה להן."

וורקי קסאי, מנהלת תחום קליטת עליה במשרד הרווחה, סיפרה כי גורמי הרווחה נותנים מענה לפניות של עולים, אשר מגיעות גם מהמשפחות עצמן, גם ממערכת החינוך והיועצות החינוכיות, וממקומות נוספים. בכל פנייה כזו נערכת בדיקה של המקרה, עם מודעות של הקשר ותרבות, בשיטה שפיתח המשרד, בכדי להבין את הצרכים של הילד והמשפחה כולה.

ישעיהו יחיאלי, מנהלת תכנית נעל"ה, פירטה: "התכנית פעולת 30 שנה והבאנו 19 אלף ילדים וילדות מכל העולם, ללימודי תיכון בישראל. הם בוחרים לבוא ל3-4 שנים, עושים בגרות ישראלית ואז נדרשים להחליט אם להישאר בארץ. למעלה מ-90% נשארים, משרתים, נכנסים להשכלה גבוהה ומשתלבים בחברה. יש לנו ילדים שבאים ממדינות שעל כל דבר קטן הולכים לפסיכולוג ויש ילדים ממדינות שבהן זה סטיגמה ולא הולכים בכלל. אז הקמנו יחידה קלינית שלנו עם פסיכולוגים מומחים. זו לא רק שפה אלא גם תרבות – הפסיכולוג צריך להיות בקיא בשפה שבין המילים. קשיי הסתגלות, געגועים לבית – אלה ילדים שלא רואים את המשפחה 10 חודשים, ובקורונה היו כאלה שלא ראו את המשפחה שנתיים. הפסיכולוגים פוגשים את הילדים עוד לפני הגעתם לארץ, לוודא שיש להם את היכולת לעמוד בתכנית כזו, וזה הלוקסוס שלנו, לעומת עלייה. אני חושב שפיתחנו מודל שראוי להעתקה לאוכלוסיות של תלמידים עולים, בעיקר בגיל ההתבגרות, שם משבר גיל ההתבגרות, שחל אצל כל אחד, פוגש את משבר העלייה. אם הרשויות היו פונות, ולא מחכות שיפנו אליהן, כמו שאנו עושים, זה היה משפר."

מיטל בק, ראש תחום חינוך, בריאות ורווחה במועצה הלאומית לשלום הילד, אמרה: "הגירה ועלייה הן גורם סיכון. ילדים עולים, מלבד כלל התמודדויות של בני נוער, כגון חיפוש עצמי ובדיקת גבולות, מתמודדים עם קשיים הסתגלות, קליטה, לעתים מרחק מהשפחה הגרעינית, כניסה לחברה ותרבות חדשה ועוד. נכון לשנת 2018, מתוך כלל הילדים המוכרים לשירותי הרווחה, 17% הם עולים. בין השנים 2015-2019 אכן הייתה ירידה בדיווחים של עו"סים לפי חוק הנוער על קטינים עולים, מ-14.5% ל-10.7%, אך גם זהו עדיין נתון גבוה ומלמד על כמות לא מבוטלת של ילדים עולים שנמצאים בטיפול שירותי הרווחה. חשוב מאוד בהקשר שאחרי הקורונה בכלל, ובפרט בנוגע לילדים עולים, לספק מענה חברתי ורגשי גם לתלמידים, גם לצוותים המטפלים בהם, ובעיקר לתגבר את צוותי הטיפול, כדי שיהיה אפשר להגביר את איתור הילדים במצוקה, ולא לחכות שיגיעו פניות מצדם למערכות."

ח"כ יסמין פרידמן אמרה בסיכום הדיון: "מצוקה נפשית של בני נוער נוגעת לי בבטן הרכה. להוסיף על הקשיים של בני הנוער את ההתמודדות עם השפה, הפערים התרבותיים, ועוד קשיים רבים, זה דבר לא פשוט."

הוועדה קבעה שיש לייצר שיח בין משרדי להכרת משפחות עולים עם ילדים, על מנת לפנות אליהם פניה יזומה ולא להמתין לפנייתם לגורמי השונים לצורך טיפול. עוד קוראת הוועדה לחזק לתגבר את הצוותים הטיפוליים – ייעוציים בבתי הספר.