נאום סער במליאת הכנסת: עלינו לבנות גשרים בין מגזרים וקבוצות שונות באוכלוסייה
סגן רה"מ ושר המשפטים, גדעון סער, נאם היום (שני) במליאת הכנסת בישיבה מיוחדת לזכרו של יצחק רבין ז"ל.
בפתיחת דבריו אמר סער: "אדוני יו"ר הכנסת מיקי לוי, כבוד נשיא המדינה מר יצחק הרצוג, ראש הממשלה נפתלי בנט, נשיאת בית משפט העליון אסתר חיות, יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, גבירותי ורבותי, כנסת נכבדה."
"עשרים ושש שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל. חוץ מאלה מאתנו שהם צעירים מאוד אני משוכנע שכל אחד זוכר איפה היה באותו רגע בו שמע את הבשורה הקשה. הזיכרון חי. זיכרון אותו ערב ארור. אני עדיין זוכר את דבריו של מנחם דמתי, נהגו של רבין בליל הרצח, מתאר את הרגעים בהם הבהיל את ראש הממשלה, לאחר שנורה, לבית החולים "איכילוב". את תיאור חילופי הדברים. את אנחותיו של ראש הממשלה הפצוע. דמתי דיבר ואנחנו בכינו. דמעות של זעם על ההשפלה שהושפלנו כולנו. איך נרצח לוחם וקצין, הרמטכ"ל שהוביל את צה"ל לגדול שבניצחונותיו, ראש הממשלה הנבחר של ישראל על ידי מנוול בלב עירי, העיר העברית הראשונה. באותם ימים הייתה מחלוקת רעיונית אמיתית בעם. הציבור נחצה לשני מחנות באשר לדרך להגיע לשלום וביטחון בארצנו. אני נמניתי על אלה שחשבו שהדרך שבה הלכה הממשלה באותן שנים אינה הדרך הנכונה. אבל המחלוקת- ביסודה- הייתה מחלוקת לשם שמיים. במהלך השנים ולאחר הניסיונות שהתנסינו, בעקבות הסכמי אוסלו ויישומם ובעקבות ביצוע תכנית ההתנתקות, הצטמצמו מאוד הפערים האידיאולוגיים בקרב הציבור."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
"לא רבים הם המאמינים היום שהשלום תלוי רק בהחלטותינו או בנכונותנו לוותר ושיש לנו שותפי אמת מקרב שכנינו להשגתו. הדבר המטריד הוא שלמרות שההבדלים האידיאולוגיים בין המחנות הצטמצמו- הקיטוב, השיח הרעיל ולעיתים האלים, השנאה בעם – רק העמיקו. מעל במה זאת, שאין חשובה ממנה, אנו שומעים לא אחת: גידופים וקללות, שקרים , ביזוי הזולת. האם זאת הדוגמא שאנו רוצים לתת לילדינו? האם זה השיח שאם נשמע אותו מהם, מהילדים- נאמר להם: יישר כח. כך ראוי. לא ולא. בוויכוח נוקב קשה ולא מציאותי להשתמש רק במלים מתקתקות ופייסניות. אבל יש שני דברים שאי אפשר לקבל. האחד הוא: דה לגיטימציה של האחר ושל הדעה האחרת ושלילת תום הלב של בעל הדעה המנוגדת. נקודת המוצא חייבת להיות שכולם רוצים בטובת המדינה. מי שמטיח בחברו, למשל, את המילה "בוגד" מנסה לעשות דה-לגיטימציה באמצעות השחרת היריב הפוליטי. יש הבדל בין ביקורת מנומקת ועניינית לבין מסע דה- לגיטימציה ארסי ומסוכן, המבקש לערער את הלגיטימיות של המוסדות הממלכתיים. מסע כזה התנהל בשנים האחרונות נגד רשויות המשפט ואכיפת החוק וגם נגד מוסדות ממלכתיים אחרים. מסע כזה מתנהל היום כנגד הממשלה הנבחרת המכהנת מכח אמון הכנסת."
"הדבר השני שלא נקבל הוא העמדת דעה פוליטית או אידיאולוגית מעל החוק. חובה לומר בקול צלול: אין אידיאולוגיה שעומדת מעל לחוק ומותר בשמה להפר חוק או לפגוע בדמוקרטיה! החוק הוא חישוק המחזיק את החברה ביחד. הוא אינו בגדר המלצה. אין דעה שבשמה מותר להרים יד. עבריינות אידיאולוגית מסוכנת במיוחד משום שהיא מסכנת את עצם הדמוקרטיה וחותרת תחת אושיות החברה. למרבה הצער, החברה הישראלית היום היא אלימה יותר מאשר לפני 26 שנים. חייבים להציב את המאבק באלימות בכל מעגלי החיים בראש סדר העדיפויות הלאומי. החברה הערבית סובלת מפשיעה חמורה שמערערת מהיסוד את הביטחון האישי, פוגעת ללא תקנה באיכות החיים ויותר מדי גם בחיים עצמם. אבל, גבירותי ורבותי, את ארגוני הפשיעה הללו לא נוכל למגר באמצעות מילים יפות ושבועות חגיגיות. נדרשים מעשים. מעשים שיעמידו כלים אפקטיביים לרשויות אכיפת החוק במערכה הזאת , במסגרת עקרונות היסוד של משטרנו הדמוקרטי. מי שאומר: Arab lives matter יואיל נא לגבות את המאמץ שיהיה קשה וארוך, לאחר שנים של הזנחה, לחולל את השינוי הנדרש. יש לנו רצון לשמור על זכויות אדם חשובות מאוד: הזכות לחיים. הזכות לחיות בביטחון אישי וללא פחד. הזכות של אם לא לפחד כשילדיה ברחוב. כדי שנוכל להמשיך ולהתקיים כאן לא מספיק לנצח את האויבים שמאיימים על קיומנו מבחוץ. זהו, כמובן, תנאי הכרחי אך לא מספיק. לא יספיקו אפילו כלכלה חזקה והיי-טק מתקדם."
"עלינו לבנות גשרים בין מגזרים וקבוצות שונות באוכלוסייה. ובעיקר לשאול את עצמנו- באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות? במדינה שבה הבריונות שולטת מדינה שבה נבחרי ציבור, תובעים ושופטים עוברים מסעות הכפשה והסתה וצריכים להסתובב עם אבטחה צמודה? עלינו להיאבק ביחד לחברה ישראלית טובה יותר, צודקת יותר, שוויונית יותר- כפי שחלם ולחם יצחק רבין שתהיה. לשמור על רוחה החופשית של ישראל. מהי הרוח זאת? סובלנות כלפי האחר והשונה. כבוד האדם- ללא אפליה מטעם כלשהו. מלחמה בשחיתות, באלימות ובקריאת תיגר על שלטון החוק. השקעה בחינוך, כפי שרבין האמין ועשה. כי החינוך הוא העתיד שלנו, הוא הביטחון הלאומי האמיתי והוא המפתח לעתיד טוב יותר. ישראל ששומרת על אופייה הדמוקרטי. ישראל שיש בה יותר שוויון הזדמנויות לאזרחיה: נשים כגברים, עולים כוותיקים, ערבים כיהודים, פריפריה כמרכז. ישראל שבה כל נערה ונער יוכלו לממש את חלומותיהם בלי קשר למקום בו נולדו ולנקודת הפתיחה שלהם בחיים. לא ויתרנו ולא נוותר על חלומנו שישראל תהיה חברה מופת, "אור לגויים". כן, התרחקנו מכך. אבל על כך חלמו כל אבות הציונות ובוני הארץ, מכל הזרמים. זאת המשימה שלנו ואנחנו יכולים לעשות זאת. בכנסת הזאת, הכנסת ה-24, יצרנו קואליציה של ישראלים, השונים אחד מהשני, אך מוכנים לחולל ביחד שינוי למען ישראל ועתיד טוב יותר לאזרחיה. איננו יכולים למחוק את ההבדלים בינינו. אבל אם נצליח- ואין וודאות שנצליח- תהיה זאת הוכחה לכך שככלות הכל המשותף בינינו הוא רב בהרבה על המפריד."
"נזכור את יצחק רבין שמגיל צעיר נשא נשק להגנת עמו, למען הקמת המדינה ולהגנה עליה. פטריוט ישראלי שהקדיש את חייו לביטחון ישראל. נזכור את הרצח המתועב שהיה גם ניסיון התנקשות בדמוקרטיה הישראלית וברוחה של ישראל. נבטיח לעצמנו שנעשה כמיטב יכולתנו כדי שישראל לא תגיע פעם נוספת לשפל כזה. נזכור שכדי לשמור על כל מה שיקר לנו- על מדינת ישראל ועל המשטר הדמוקרטי- צריך גם להיאבק. יהיה זיכרו של יצחק רבין ברוך."
