בחודש יוני 2020, נכנס לתוקפו צו ייצוא חופשי שמטרתו הסדרת יצואם של מוצרי קנאביס רפואיים מסוימים מישראל למדינות מסוימות. לכאורה, צו זה היווה שלב נוסף ביישום החלטתה של ממשלת ישראל להתרת יצואם של מוצרי הקנאביס הרפואי הישראליים, אולם, בפועל, המדובר בפעולה שכרוכה בלא מעט אתגרים, שאיתם, כיום, נאלצים להתמודד מגדלי הקנאביס הרפואי הישראלים המבקשים לייצא את מרכולתם האיכותית והמפוקחת לחו"ל.
הרקע
בישראל, על פי ההערכות, ישנם קרוב ל-60,000 מטופלים ישראלים הנעזרים בקנאביס הרפואי, מסיבות כאלו ואחרות. הערכה כללית למדי, גורסת, כי, בכל שנה, בישראל, נצרך קנאביס רפואי שמשקלו קרוב ל-25 טון, על מנת לספק את צרכיהם של המטופלים הללו. אולם, ההערכות ממשיכות וקובעות, כי מאחר וכושר ייצורה של תעשיית הקנאביס הרפואי בישראל מסוגל להיות גבוה בהרבה יותר מהכמות הנצרכת על ידי הישראלים המטופלים באופן חוקי בקנאביס הישראלי, מדינת ישראל החליטה שיהא זה רעיון מבריק למסד את עניין ייצוא הקנאביס הרפואי מישראל, ועל הדרך, לגזור גם לא רק את הקופון התדמיתי, אלא גם לא מעט קופונים פיננסיים נאים.
הכל נראה מבטיח עבור יותר מ-10 חוות הגידול ו-5 המפעלים שכבר פעלו, נכון למועד כניסת הצו לתוקפו. העתיד, כפי שהוא נצטייר, גם נשמע מבטיח למדי עבור יצרנים חדשים נוספים, שראו בהערכה של שלושה או ארבעה מיליארדי דולרים שאמורים להיכנס (בכל שנה!) למשק הישראלי, "עוגה" ראויה, שאף הם ישמחו לזכות בנתח ראוי ממנה…
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
בתיאוריה, ועל הנייר, העתיד באמת נראה ורוד (או ירוק…)
אבל, המציאות, כידוע, פועלת בצורה מעט שונה.
מדו"ח מעקב שפורסם באוגוסט השנה (2021) מטעם המרכז להעצמת האזרח, עולה, כי רק 14% (!) מהבטחותיה של הממשלה הנוגעות לייצוא הקנאביס הרפואי מישראל התקיימו ויושמו בפועל. מבחינה מדוקדקת של אנשי המחקר במרכז את החלטת הממשלה מס' 4490 (שהתקבלה בתחילת שנת 2019 ומטרתה קידום והסדרת תחום ייצוא הקנאביס הרפואי מישראל) מתברר, כי רובן של ההחלטות כלל לא זכו ליישום בפועל.
הבה ונציץ, לדוגמה, במספר סעיפים בולטים בהחלטת הממשלה זו:
סעיף מס' 1 שעסק במתן רישיונות למגדלים ובקידום ייצוא הקנאביס הרפואי, יושם רק בחלקו, שכן, משרד הבריאות אכן מאפשר ייצואם של מוצרי קנאביס מסוימים, אבל רק במסגרת פיילוט מצומצם, ועל פי מתווה ספציפי (שעל הבעייתיות בכך – מייד נחזור לדבר).
סעיף מס' 8 שעסק בהכשרתם של עובדים לעיסוק ברישוי ובפיקוח על תחום הקנאביס הרפואי, לא יושם, בשל אי העברת המשאבים הנדרשים להשלמת היערכותה של היח' לקנאביס רפואי לפיקוח על הייצוא.
בתיאוריה, הצו, שאותו הזכרנו בתחילה, קבע כי יצרן שירצה לעסוק בייצוא מלאי קנאביס רפואי מישראל, יצטרך לפנות לקבל רישיון ספציפי ממשרד הבריאות, ובכפוף לקבלתו (ועל פי המפורט בפקודת הסמים המסוכנים ) הוא יוכל לייצא את הקנאביס שלו.
והנה אנחנו שבים ל"מתווה" – תכירו את תקן IMC-GMP, תקן ישראלי ייעודי לקנאביס רפואי, שהומצא על ידי היח' לקנאביס רפואי והעומד בראשה, יובל לנדשפט. אמנם (שוב, תיאורטית), יצרני הקנאביס הרפואי יהיו רשאים לייצא את מרכולתם לאירופה אף ללא התקן (המומצא) הרשמי של ישראל (שמקביל, במידה רבה ל- EU-GMP – התקן האירופאי שאותו מסרבת מדינת ישראל לספק למגדלי ולמפעלי הקנאביס), אולם, בפועל, תידרשנה לכך הסכמותיהן של המדינות שאליהן יגיע הקנאביס. דבר, אשר מהיכרות עם נושא הייצוא בתחומים אחרים, מאד לא סביר שיקרה.
אז מה היה לנו שם?
תקן ייעודי ("ייחודי" כל כך שאף מדינה אחרת בעולם לא מכירה בו), המון משרדים ממשלתיים (שכל אחד מהם רוצה את חלקו בתהילה התדמיתית והפיננסית), המון ועדות רשמיות ותחום שלם שזוחל בעצלתיים, עד שכל הבעיות הקיימות בו תיפתרנה.
