מליאת הכנסת קיימה היום (שלישי) דיון מיוחד לציון היום הבין לאומי למאבק באלימות כלפי נשים. יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ עאידה תומא סלימאן אמרה בפתח הדיון: "השנה כמו כל שנה, מרכז המחקר והמידע ערך את המחקרים השנתיים שלו, וגילנו לא בתדהמה, אבל ידענו את זה, אבל תמיד, לראות את הסטטיסטיקה מולנו, זה תמיד מזעזע. קודם כול 24 נשים נרצחו מתחילת השנה במדינה, מתוכן 13 נשים ערביות. האחרונה שביניהן, עאישה עבאדי, רק לפני יומיים, נרצחה בכפר ג'דיידה-מכר."
עוד הוסיפה יו"ר הוועדה ואמרה: "אבל, גם כן, אנחנו צפינו וידענו, אבל אולי לא יכולנו לנקוב במספרים – 50% עלייה במספר הפניות למרכזי הסיוע, וגם כן, בתלונות במשטרה יש עלייה מאוד ברורה. מגפת האלימות נגד נשים צמחה בצל המגפה היותר גדולה, הקורונה, שהתקיימה בשנה-שנתיים האחרונות וסבלנו ממנה קשות. הנשים הרגישו שהן לכודות בתוך הבית, עם אותו גבר אלים שמאיים על החיים שלהן בגלל האיום של הקורונה.".
ח"כ מירב בן ארי: "בעיניי המגפה הקשה ביותר, עם כל הכבוד לקורונה, זה המגפה של האלימות נגד נשים. היא מסוכנת, היא קשה, היא נוראית, והפתרונות שיש לה לא מספיקים. אין חיסונים למגפת האלימות, אין, אבל כן חייבים להיות פתרונות. זה לא פוגע רק בנשים – זה פוגע בילדים, זה פוגע באימא, באבא, בסבא, בסבתא. אף אחד לא יוצא – אי-אפשר להתחסן. אף אחד לא יוצא זכאי מהאירוע הזה. נשים עוברות טרור בתוך הבית, עם אותו בן אדם שהיא בחרה להתחתן איתו, לחיות איתו, לבנות איתו משפחה וילדים. אני מחויבת לעשות כל מה שאפשר גם במשטרה, גם בשב"ס כדי שלאפשר לנשים ולילדים באמת הגנה."
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
ח"כ קרן ברק: "תופעת האלימות נגד נשים בכלל, ובמערכת הבין-זוגית בפרטי, פוגעת במיליוני נשים בעולם, ובאלפי נשים מידי שנה. למעלה ממיליון נשים וילדים כלואים היום במעגלי האלימות בישראל. אבל, מול המספר הגדול הזה, של אלה שזה נגמר ברצח, יש מספר בחזקות של חזקות של חזקות, של עשרות אלפי נשים שמסתובבות בינינו מכל המגזרים, מכל שכבות האוכלוסייה, חלולות מבפנים. כואבות. הן נראות לנו בסדר, אבל הן הולכות חיות-מתות בתוכנו. אנחנו חושבות וחושבים שהן מנהלות אורח חיים נורמטיבי, אבל בפועל הן עוברות טרור יום-יומי בתוך הבית שלהן. הן וילדיהן. כל טרור – נפשי, כלכלי, פיזי. כל התעללות כזאת באישה ובילדים, גם אם היא התעללות נפשית וכלכלית, היא לעיתים גרועה יותר מפיזית. וברוב המקרים היא מובילה לפיזית".
השר לביטחון הפנים עמר בר לב סיכם: "המחויבות הראשונה שלי כשר לביטחון הפנים היא לשים את הדברים על השולחן כמו שהם. חטאנו ביחס לנפגעות, ביישנו אותן, העברנו אליהן אשמה, ביקשנו מהן לא לעורר מהומה, לשכוח, לחזור הביתה, למרות שידענו לאן אנחנו שולחים אותן. לא שאלנו מה קרה. העלמנו עין. שגינו. שגינו שקידשנו את מוסד המשפחה על פני הביטחון האישי של נשים, על פני האפשרות שלהן להיות חופשיות מאימה. כשלנו במניעה. הצענו להם מקלטים ופלסטר במקום צדק וביטחון. הרחקנו אותן ולא את התוקפים. דרשנו מהן לשלם את המחיר האישי, הכלכלי, החברתי. הגענו כשכבר היה מאוחר מדי."
עוד אמר בר לב: "יש לנו עדיין בעיה תרבותית. עלינו קודם כל להכיר בה, ואז לטפל בה מן היסוד. עלינו לדאוג לשוויון ההזדמנויות לשני המינים. עלינו לחנך את הילדים שלנו לשוויון מגדרי, עלינו להעצים נשים ולהילחם בתופעה זו בכל אמצעי. דם נשים אינו הפקר, ובוודאי לא חייהן. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי לאתר ולזהות מוקדם. עלינו לעצור את הדלת המסתובבת של ענישה קצרה, עלינו להציע שיקום. אנחנו חייבים לספק ביטחון והגנה, להדליק את האור בכל פינה חשוכה, להקשיב בסבלנות, לבנות אמון, לחקור את האמת עד תום ולהציע צדק".
