השר בר לב על האלימות נגד נשים: "כשלנו! הצענו להן מקלטים ופלסטר במקום צדק וביטחון"

השר לביטחון הפנים, עמר בר-לב, כתב לפני זמן קצר (חמישי) פוסט מיוחד בחשבון הפייסבוק שלו לציון היום הבין לאומי למאבק באלימות נגד נשים.

בפתח דבריו, כתב השר בר לב: "פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בהמלצה שייבחן את החלטת הפרקליטות לסגור את התיק נגד הסוהרים המעורבים בפרשייה שעלתה מעדותו של מפקד כלא ״גלבוע״ בוועדה לבדיקת אירוע הבריחה מהכלא. הדברים המתוארים בעדותו של גונדר משנה פרדי בן-שטרית, שבוצעו לכאורה בסוהרות בשירות חובה, מעלות קבס ומזעזעות אם אכן התרחשו. יום המאבק באלימות נגד נשים התחיל עבורי בשלישי בפגישה עם ילדיה של רחל אייזנשטדט ז"ל ליד קברה."

עוד התייחס לרצח שאירע בחודש שעבר ואמר: "רחל ז"ל נרצחה לפני כחודש בלבד בידי בן זוגה, אויב מבית. אויב שבתוך נשמתו דגרה האלימות, אלימות אכזרית שהופנתה כלפי מי שנתנה בו את מבטחה. כאשר ספד לה בדם קר, רק יום אחד בלבד לאחר שרצח אותה ובטרם נכלא, הוא אמר ברגע אחד של אמת, "אני אשם בכל מה שקרה. אנו זקוקים לחשבון נפש חברתי וציבורי. ואכן ארגון האומות המאוחדות, בחר "מהשפע האין-סופי המצמרר של גילויי אלימות" בעולם, לייחד רק למאבק באלימות נגד נשים יום אחד בשנה. נדמה לי שכולנו, לפחות רובנו, יודעים היטב מדוע, וגם מסכימים שזו בחירה מוצדקת. היום הבינלאומי הזה נקבע כמצוין מתוך ההכרה בכך שיחסי כוחות לא שוויוניים בין גברים לנשים מובילים לשליטה בהן, לאפלייתן ולאלימות. יחסי הכוחות האלה הוטמעו במערכות, במנגנונים ובמדיניות והם אלה שאפשרו ועדיין מאפשרים את האלימות נגד נשים."

"אלימות במשפחה עטופה לא פעם בהצדקות רעיוניות, מהסוג של "שלמות המשפחה מעל לכל"; כמו גם במגזרי בערות מסוימים בהם עדיין הטענה שחובת האישה לציית לבעלה. אלימות זו לא פעם אינה פיזית, אלא מילולית ונטולת סימנים חיצוניים; הסביבה החברתית מגבילה ביותר את יכולת האישה למחות, להתגונן או לעזוב, אם בנימוקי כבוד ואם בנימוקים דתיים. במשך דורות נשאו על גבן נשים רבות מדיי את מחיר השתיקה. אך לא עוד, בשנים האחרונות אנחנו עדים ועדות לשינוי דרמטי, נשים אמיצות שמחליטות להיחשף ולדבר. לפני כחודש נפגשתי עם נפגעות עבירות מין, יחד עם איגוד מרכזי הסיוע והלובי למלחמה באלימות מינית, כחלק מתהליך שמטרתו להקשיב וליישם. החלטנו לצאת למהלך של "שיתוף ציבור" שיתמקד בהליך הגשת התלונה במקרים של עבירות מין. המהלך יחשוף את הפערים והפגמים בהליך, במטרה להביא לשינוי ושיפור כך שנפגעות עבירות מין ירגישו בטוחות לפנות לעזרת הרשויות. פעולה שכשלעצמה דורשת תעצומות נפש רבות." הוסיף בר לב.

בנוסף, סיפר על חוויות אישיות ממפגשו עם אחת הנפגעות ואמר: "אני לא אשכח את מה שאמרה לי נפגעת עבירת מין בסיכום הפגישה, כשהיא ביקשה להסביר למה החליטה לדבר ולספר על מה שקרה. היא אמרה: "לי זה כבר לא יעזור, אבל אני מדברת בשביל אחרות". אני מחזק את כל הנשים שנפגעו ונאבקות למען אחרות למרות הקושי האדיר שיש בלפתוח את הפצעים הללו מחדש. אני מצדיע לכל הנשים שנאבקות יום-יום על מקומן ומעמדן, שנלחמות בתופעות הקשות הללו. המחויבות הראשונה שלי כשר לביטחון הפנים, היא לשים את הדברים על השולחן, כמו שהם. חטאנו! ביחס לנפגעות. ביישנו אותן, העברנו אליהן אשמה, ביקשנו מהן לא לעורר מהומה, לשכוח, לחזור הביתה למרות שידענו לאן אנחנו שולחים אותן. לא שאלנו מה קרה? העלמנו עין. שגינו! כשקידשנו את מוסד המשפחה על פני הביטחון האישי של נשים, על פני האפשרות שלהן להיות חופשיות מאימה. כשלנו! כשלנו במניעה. הצענו להן מקלטים ופלסטר במקום צדק וביטחון אמיתי. הרחקנו אותן ולא את התוקפים, דרשנו מהן לשלם את המחיר האישי, הכלכלי, החברתי. הגענו שכבר היה מאוחר מדיי."

לסיום, כתב השר: "יש לנו עדיין בעיה תרבותית. אנחנו צריכים קודם כל להכיר בה ואז לטפל בה מהיסוד. עלינו לדאוג לשוויון הזדמנויות לשני המינים, עלינו לחנך את הילדים שלנו לשוויון מגדרי, עלינו להעצים נשים ולהילחם בתופעה הזו בכל אמצעי. דם נשים אינו הפקר ובוודאי לא חייהן. אנחנו חייבים לעשות הכל כדי לאתר ולזהות מוקדם. עלינו לעצור את הדלת המסתובבת של ענישה קצרה. עלינו להציע שיקום. אנחנו חייבים לספק ביטחון והגנה, להדליק את האור בכל פינה חשוכה. להקשיב, בסבלנות, לבנות אמון, לחקור את האמת עד תום ולהציע צדק. הממשלה שלנו מחויבת למאבק החוצה מפלגות, אנחנו ביחד ובעבודה משותפת, מקיפה ואמיצה נוכל לתקן. החזון הוא מצב שבו תוכל נערה ללכת לבדה בלילה לביתה מבלי לפזול בחשש לצדדים. חזון אידיאלי, רחוק, מותנה בשינוי התודעה, קשור במסגרות המחנכות ובערכים המוקנים בהן, אבל אסור לוותר בו. אין לי ספק שהדרך אותה עלינו לעבור עדיין ארוכה, אבל אנחנו עליה, אנחנו בדרך, ולא נעצור עד אשר נגיע."