העליון דחה את רון קובי, איילת שקד שרת הפנים וטבריה

נועם קוריס 29 בנובמבר 2021 - בשעה: 00:30

226 8 דקות לקרוא

בית המשפט העליון פרסם היום (28.11.21) החלטה בקשר לבקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט העליון (השופטים ד׳ מינץ, י׳ אלרון ו-א׳ שטיין) בבג"ץ 5680/21 מיום 20.9.2021 (להלן: פסק הדין), בגדרו נדחתה על הסף עתירת המבקש רון קובי כי המשיבה 1, שרת הפנים (להלן: המשיבה), תורה על החזרתו לכהונה כראש עיריית טבריה.

ועוד כמה מאמרים:

עדיין לא נרשמתם? לחצו כאן והצטרפו לרשת החברתית החדשה של ישראל

הרקע העובדתי הרלוונטי לענייננו תואר בפסק הדין ובהחלטות אחרות שניתנו בעניינו של המבקש (ראו בג"ץ 4829/19; בג"ץ 5239/19; בג"ץ 6485/19; בג"ץ 8307/19; דנג"ץ 7856/19; דנג"ץ 1294/20). בתמצית יאמר כי המבקש כיהן כראש עיריית טבריה בין השנים 2018 – 2020 עד אשר השר להגנת הסביבה, ירושלים והמורשת דאז (להלן: השר), החליט מכוח הסמכות שהואצלה לו לפי סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) על הפסקת כהונת המבקש ביום 13.1.2020. החלטה זו התקבלה לאחר שניסיונות חוזרים ונשנים של המבקש להעביר את תקציב העירייה לשנת 2019 במועד הסטטוטורי לא צלחו, ולאחר שהתקיימו מספר הליכי שימוע בעניינו.

• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן

על החלטה זו של השר הגיש המבקש עתירה לבית משפט עליון (בג"ץ 350/20 קובי נ' השר להגנת הסביבה, ירושלים והמורשת (17.2.2020)) (להלן: בג"ץ 350/20)), אשר נדחתה פה אחד ביום 17.2.2020 תוך שנקבע כי בהחלטת השר לא נפל פגם המקים עילה להתערבות שיפוטית בה. בית המשפט ציין כי בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה בעניין הפסקת כהונה של ראש רשות לפי סעיף 206(ב1) לפקודה, השיקול המרכזי שעל השר לשקול בבואו להחליט אם להעביר את ראש הרשות מתפקידו הוא התנהלות ראש הרשות ומועצת העירייה בנוגע לאישור התקציב. בענייננו, כך נקבע, המבקש מנע ממועצת העיר את האפשרות לאשר את התקציב משעה שלא כינס ישיבת מועצה נוספת כנדרש לקראת תום תקופת הארכה שניתנה לו, ועל כן, הגם שלחברי המועצה הייתה תרומה משמעותית להכשלת התקציב, המבקש נמצא האחראי העיקרי לאי העברתו במועד. בנסיבות אלו נקבע כי החלטת השר על סיום כהונת המבקש כראש העירייה התקבלה כדין.

להשלמת התמונה יוער כי על פסק דינו זה של בית המשפט העליון, הגיש המבקש בקשה לקיום דיון נוסף אשר נדחתה ביום 23.4.2020 (דנג"ץ 1294/20 קובי נ' השר להגנת הסביבה, ירושלים והמורשת (23.4.2020)), וביום 31.1.2021 נדחתה על הסף מחמת מעשה בית-דין עתירה נוספת שהגיש המבקש לעיון חוזר בהחלטה בדבר הפסקת כהונתו (בג"ץ 8326/20 קובי נ' השר להשכלה גבוהה ולמשאבי המים (31.1.2021)).

במקביל להליכים שהתנהלו בעניינו של המבקש, נדונה בבית משפט זה עתירה אחרת, אשר נסובה על החלטת שר הפנים להפסיק את כהונתו של ראש המועצה המקומית ירכא, מר והיב חביש (להלן: חביש), עקב אי-אישור תקציב המועצה במועד (בג"ץ 8286/19 חביש נ' שר הפנים (26.7.2021); להלן: עניין חביש). אף בעניין זה נדרש בית המשפט העליון להסדר המעוגן בסעיף 206(ב1) לפקודה ונקבע כי, ככלל, כהונתו של ראש רשות לא תופסק, זולת אם ימצא כי המשך כהונתו יסכל את אישור התקציב או כאשר ראש הרשות נושא באחריות העיקרית ובעיקר האשמה לאי-אישור התקציב במועד. יישום אמות מידה אלו על נסיבותיו הפרטניות בעניינו של חביש, הוליכה את בית המשפט לכלל מסקנה כי האשם העיקרי לאי-אישור התקציב חל על חברי המועצה מהאופוזיציה ומשכך נמצא כי החלטת שר הפנים לסיים את כהונת חביש חרגה מגדרי שיקול הדעת המוקנה לו בסעיף 206(ב1) לפקודה, ועל כן יש להורות על ביטולה.

בעקבות פסק הדין בעניין חביש, פנה המבקש למשיבה בבקשה לדון מחדש בהחלטה בדבר סיום כהונתו כראש עיריית טבריה וזאת בהתאם לאמות המידה שנקבעו בעניין חביש. במענה שנשלח מטעם המשיבה, נדחתה בקשת המבקש תוך שצוין כי למשרד הפנים אין סמכות לבחון מחדש את החלטת השר לגופה, נוכח האמור בפסק הדין שניתן בבג"ץ 350/20 כמפורט לעיל.

המבקש, שלא השלים עם החלטה זו של המשיבה, עתר בפעם השביעית לבית משפט זה. פסק-הדין שניתן בעתירה זו הוא נושא הבקשה לדיון נוסף שבפניי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי בעניין חביש נקבעה הלכה חדשה ששינתה את המבחן המשפטי שעל בסיסו ניתן פסק הדין בעניינו. לשיטתו, הקביעות החדשות בעניין חביש מהוות שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה בפסק הדין שניתן בעניינו בבג"ץ 350/20, ואת החזרתו לכהונה כראש עיריית טבריה.

בפסק הדין מיום 20.9.2021 (מפי השופט שטיין ובהסכמת השופטים מינץ ואלרון) נדחתה עתירת המבקש על הסף. בית המשפט ציין כי על פי ההלכה הנוהגת, נושא או שאלה שהוכרעו בפסק דין חלוט מקימים, ככלל, מחסום דיוני המונע דיון מחדש בהכרעה שיפוטית באותו נושא או באותה שאלה, וכוחו של כלל זה יפה גם מקום שבו פסק הדין ניתן על ידי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. מכל מקום, כך הוסיף בית המשפט וציין, אף שהקביעות בעניין חביש מהוות חידוש משמעותי באשר לאמות המידה להפעלת סמכותו של שר הפנים לפי סעיף 206(ב1) לפקודה, אין בכך כדי לסייע למבקש. זאת משום שפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש בבג"ץ 350/20 תואם את אמות המידה שהותוו בעניין חביש, והוא נסמך על מחדליו של המבקש, ובכלל זה הימנעותו מכינוס ישיבות מועצה לדיון בנושא הכנת תקציב העירייה במועד. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט כי אין לסטות מן הכלל הדיוני שצוין ונקבע כי אין מקום לבחינה נוספת של טענות המבקש לעניין ההחלטה על סיום כהונתו, באשר אלה נדונו והוכרעו על ידי בית משפט זה באופן שהקים מעשה בית-דין.

מכאן הבקשה דנן, בה חזר המבקש על הטענות שהעלה במסגרת העתירה. המבקש טוען כי בית המשפט שגה בקובעו כי ההלכה החדשה שנפסקה בעניין חביש אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של עניינו. לגישתו, יישום אמות המידה שהותוו בעניין חביש על נסיבותיו הפרטניות מוביל למסקנה כי לא היה מקום להורות על הפסקת כהונתו כראש עיריית טבריה בשל אי-אישור התקציב. עוד טוען המבקש כי דחיית עתירתו מחמת מעשה בית-דין מנוגדת להלכה הפסוקה ולפיה יש להחיל הלכה חדשה שיצאה מלפני בית משפט זה באופן רטרוספקטיבי ופרוספקטיבי. המבקש מוסיף וטוען כי מפסק הדין אף משתמעת הלכה חדשה ולפיה הרשות המבצעת פטורה מבחינה נוספת של עניין המובא לפתחה לאחר שניתן בעניין זה פסק דין, וזאת אף אם חל שינוי בהלכה הנוהגת או בנסיבות העניין. לבסוף טוען המבקש כי פסק הדין מוביל לתוצאה קשה של הפליה פסולה בינו ובין ראש מועצת ירכא, ואף עולה כדי פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר. בנסיבות אלו סבור המבקש כי יש לדון פעם נוספת בעניינו בהרכב מורחב של שופטים.

בית המשפט העליון קבע, כי דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק דינו של בית המשפט העליון נקבעה הלכה חדשה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ואילו בענייננו עתירת המבקש נדחתה על הסף ולא נקבעה בפסק הדין הלכה כלשהי (דנג"ץ 5590/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 7 (19.10.2021); דנג"ץ 6912/21 יהל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (8.11.2021)). טענת המבקש כי מפסק הדין משתמעת הלכה דינה להידחות וכבר נפסק לא אחת כי הצדקה לקיים דיון נוסף אינה יכולה להתבסס על "הלכה משתמעת" אלא רק על הלכה ברורה ומפורשת שקבע בית המשפט במודע ובכוונת מכוון (ראו, למשל: דנ"פ 8886/20 ליטוין נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (21.1.2021)). הלכה כאמור לא נפסקה בפסק הדין מושא ענייננו, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחתה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.