בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, קיבל היום (רביעי) פה אחד, את עמדת הפרקליטות והותיר על כנה את הרשעתו של רפי רותם בביצוע 20 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק. בית המשפט העליון קיבל אף את עמדת המדינה ביחס ל"דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים" ואישר, כי אין לה מקום בדין הפלילי הישראלי.
כב' השופט עמית ציין בפסק הדין, בין היתר, כי " פסק דינה של דעת הרוב בבית המשפט המחוזי לא נתן משקל לקולם של נפגעי העבירות, והלכה למעשה, מפקיר עובדי ציבור ומשפחותיהם להתנכלויות, ללחצים, לאיומים, לעלבונות, להטרדות ולהטרלות. המבקש לא חדל ממעשיו הנלוזים גם כשניתנו החלטות שיפוטיות בעניינו, והתקשיתי להבין מה למעשיו ולפעולותיו כנגד 14 מתלוננים כמתואר לעיל ול"חופש הביטוי הפוליטי" או ל"ביקורת על גורמי אכיפת החוק" כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי…דומה שאין חולק על כך ש"קללות וגידופים אינם ביטוי פוליטי, אינם בגרעין הזכות לכבוד ולא בליבת הזכות לחופש ביטוי".
כזכור, רפי רותם הועמד לדין בשנת 2015 בבית משפט השלום בתל אביב בעבירות רבות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ושל העלבת עובד ציבור. במשך שנים רבות, ניהל רותם מאבק בטענה לחשיפת שחיתות ברשות המסים. במסגרת זו, הוא עלב, הטריד והשמיץ עובדי ציבור, שסירבו לקבל את טענתו האמורה – פנים אל מול פנים, בשיחות טלפון ובמסרונים, לא אחת, אף בנוכחות בני משפחה וילדים של עובדי הציבור המתלוננים. מעשיו של רותם חזרו על עצמם מאות פעמים, במהלכה של תקופה של כחמש שנים. גם צווים שיפוטיים שהוצאו נגדו ביחס לחלק מהמתלוננים- לא הרתיעו אותו מהמשך ביצוע המעשים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
בית המשפט השלום בתל אביב הרשיע את רותם במרביתם של האירועים. על הרשעתו האמורה הגיש רותם ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בת"א, בהחלטה חדשנית ויוצאת דופן, לא הכריע בערעור בהתאם לטענותיו של רותם, אלא מצא לנכון לבטל כליל את האישום נגדו מעשרים עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק. בית המשפט המחוזי קבע, כי היה על רשויות התביעה להסתפק בעניינו של רותם בצווים מנהליים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, ולא היה מקום להעמידו לדין פלילי.
את קביעתו זו עיגן בית המשפט המחוזי ב"דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים" – דוקטרינה שנולדה בכתיבה אקדמית, ופותחה לאחר מכן בפסיקה של בתי משפט בערכאות נמוכות, מבלי שהיה לגביה דיון של ממש – לא אצל המחוקק בכנסת ואף לא בבית המשפט העליון.
פרקליטות המדינה הגישה בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט, במסגרתה טענה המדינה כי אין מקום לכינונה של הדוקטרינה האמורה, המבקשת לשנות את פניו של המשפט הפלילי בישראל שינוי דרמטי – שינוי, שאין לו כל הצדקה, ושיגרום נזקים מרובים. המדינה טענה, כי קיימים בהליך הפלילי כלים וסעדים מספיקים כדי להבטיח קיומו של הליך הוגן וצודק לכל נאשם.
בית המשפט העליון קיבל את כל טענות המדינה, עם זאת נוצרה מחלוקת בין השופטים באשר למקומן של עילות הלקוחות מן המשפט המנהלי – במסגרת ההליך הפלילי.
בפסק הדין בדיון הנוסף אישר בית המשפט העליון את עמדת המדינה, כי אין מקום לכינונה של דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים. על הנאשם בפלילים המבקש להעלות טענות כאלה ואחרות כנגד התנהלותן של הרשויות, לעשות זאת במסגרת ההליך הפלילי, באמצעות הכלים הפליליים הנתונים לו בהליך זה.
