בית המשפט קיבל את עמדת המדינה והורה על השבת "כספים אסורים" שנגבו שלא כדין במושב חלץ

ביישובים חקלאיים רבים התגלו תופעות של גביית "כספים אסורים" – סכומים שגבו אגודות שלא כדין מעבר להוצאות הפיתוח המאושרות, תמורת הזכות להיכלל ברשימת המומלצים לקבלת מגרש בפטור ממכרז. אחת הדרכים שנחשפה לגביית כספים אסורים, היא בניית הבית על המגרש באמצעות קבלן שבחרה האגודה, תוך חיובו לקבל מהקבלן שירותים כגון תכנון, תאום, שיווק ובנית הבית, תמורת סכומים שאינם משקפים את עלות השירותים בפועל, וזאת כתנאי להפנייתו על-ידי האגודה למנהל מקרקעי ישראל כ"מומלץ" לחכירת המגרש.

בענייננו, התעורר חשד לגביית כספים אסורה במושב חלץ, ולפיכך החליטה רשות מקרקעי ישראל להקפיא את הרחבת האגודה עד לבירור החשדות, וזאת בהתאם להחלטות התקפות.

התובעים חתמו עם הקבוצה לרכישה על הסכם לבניית בית בהרחבה, מכוחו שילמו סך של 285,000 ₪. מאחר שפיתוח הרחבת המושב עוכב, בין השאר בגין החשד כאמור, ביטלו התובעים את העסקה ובגין הנזקים שנגרמו הגישו תביעה נגד המושב ונתבעים נוספים, אליה צורפה המדינה.

התובעים טענו, כי רמ"י התרשלה שעה שלא פיקחה כראוי על יתר הנתבעים ולא ווידאה כי הפניית התובעים נעשתה על בסיס הסכמים התואמים את החלטות הרשות. עוד הועלו טענות הנוגעות לעיכובים בביצוע הבירורים לחקירת החשדות.

בית המשפט קיבל כאמור את עמדת המדינה, שיוצגה באמצעות עו"ד תהילה שמשון מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) וקבע, כי לא עולה חבות כלשהי של המדינה כלפי התובעים וכי החלטות הרשות להקפיא את שיווק המגרשים ולאחר מכן ההחלטה הנוגעת למתווה לאישור עסקאות ניתנו בדין ובסמכות על בסיס ראיות מנהליות מספיקות.

עוד נקבע, כי לא נמצאה כל הוכחה לעוולה מצד המדינה אשר גרמה לנזק לתובעים. "הנתבעים 1 עד 5 יצרו מנגנון שעקף את הוראות רמ"י באשר לאופן תשלום עבור פיתוח בהרחבות מושבים, ונגבו בפועל מהתובעים כספים מעבר לסכום שמותר היה לגבות באותה עת. העדר הפיקוח על החשבונות, עירוב הכספים בין כספי הפיתוח לכספים של הקבוצה לרכישה, והעברת כספים שונים לטובת הנתבעים, העבירו את הנטל לנתבעים להוכיח כי לא עשו שימוש אסור בכספי התובעים. הנתבעים לא עמדו בנטל זה ומבחינת מכלול נסיבות העניין, תוך הטעמים הנוספים לחיוב כל אחד מהנתבעים בנפרד, אחראים הנתבעים 1-5 לפיצוי התובעים בגין ירידת השקעתם לטמיון, ביחד ולחוד", צוין בפסק הדין.

בית המשפט חייב את הנתבעים 1- 5 להשיב לתובעים את הכספים האסורים שנגבו מהם בסך של 285,000 ₪ וכן חייב את מנהל הקבוצה לרכישה בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪, ובהוצאות משפט משמעותיות. עוד מצא בית המשפט לחייב את התובעים בהוצאותיה של הרשות בניהול ההליך.