שירות התעסוקה פרסם הבוקר (שני) את "דופק שוק העבודה" לחודש נובמבר, המסכם את התנועות התעסוקתיות שנרשמו בחודש זה. לפי נתוני שירות התעסוקה, נוכח הפסקת הזכאות לדמי אבטלה לבני 45 ומעלה שנודעה במהלך חודש אוקטובר ובכך הביאה לסיומה של הזכאות לדמי אבטלה של היוצאים ממעגל העבודה במהלך משבר הקורונה, ירד מספר דורשי העבודה הפעילים בשירות התעסוקה למספרו הנמוך ביותר מאז פרץ המשבר ועמד בסוף חודש נובמבר על 191.6 אלף דורשי עבודה. בהשוואה לסוף חודש אוקטובר, אז עמד מספרם על כ 248 אלף, מספרם של דורשי העבודה הפעילים בשירות התעסוקה נמוך בכ 54 אלף. כאשר, הירידה המספרית עמדה כ 56 אלף בחודש זה, כלומר בשקלול מספר הנרשמים החדשים, ובסך הכל ירידה ששיעורה עומד על 22.6%.
עם זאת, בשירות התעסוקה מסייגים ומבהירים כי לא כל מי שנגרע ממצבת דורשי העבודה בהכרח חזר לעבודה ובהינתן שמספר המשרות הפנויות במשק מוסיף להיות גבוה אך סביר שרבים מבין מסיימי הזכאות לא חזרו לעבודה ולא מעט מהם יתקשו לשוב לעבודה, מהם שעלולים להזדקק לקצבאות סוציאליות ומהם שאף עלולים לפרוש משוק העבודה, בהינתן שמסיימי הזכאות הם דורשי עבודה מבוגרים (בני 45 ומעלה).
במהלך חודש אוקטובר הגיעה לסיומה תקופת הזכאות לדמי אבטלה לבני 45 ומעלה, ובכך למעשה הסתיימה הזכאות לדמי אבטלה של כלל דורשי עבודה שנפלטו ממעגל העבודה במהלך משבר הקורונה. כתוצאה, בסוף חודש נובמבר עמד מספרם של דורשי העבודה הפעילים בשירות התעסוקה על 191.6 אלף, מספר הנמוך ב 22.6% לעומת זה שנרשם בסוף אוקטובר ועמד כ 248 אלף. לשם השוואה, בין סוף יולי לסוף ספטמבר, אז נודעה השפעת תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה של בני 45 ומטה שאירעה ביולי (כאשר הדילוג על אוגוסט הוא מכוון, כדי לצמצם את השפעת הפיטורים העונתיים המאפיינים את עונת הקיץ מידי שנה), ירד מספר דורשי העבודה ב 14.6%.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
כך או כך, מספר דורשי העבודה בין סוף אוקטובר לסוף נובמבר חווה ירידה נטו של כ 56 אלך דורשי עבודה, והעמיד את מספר דורשי העבודה הפעילים בשירות התעסוקה לנמוך ביותר מאז פרץ משב הקורונה, אם כי עדיין לא הגיע למספר שנהג ערב פרוץ המשבר שעמד על כ 150 אלף. כך או כך, בשירות התעסוקה מבהירים כי הירידה במספר דורשי העבודה מבטאת בעיקר את הפסקת הזכאות ואינה מלמדת בהכרח על חזרה לעבודה, כאשר נוכח מאפייני דורשי העבודה שנגרעו ממצבת הרשומים בשירות התעסוקה, שרובם המוחלט מעל גיל 45, רבים עלולים להתמודד עם חסמים בפני חזרה לעבודה – רבים עלולים להתקשות לשוב לעבודה, מהם אף שיזדקקו לקצבאות סוציאליות ומבין המבוגרים יותר הקרובים לגיל פרישה יש שעלולים אף לפרוש לצמיתות משוק העבודה.
הפסקת הזכאות לבני 45 ומעלה השפיעה משמעותית על תמהיל דורשי העבודה הרשומים בשירות התעסוקה לפי סוג התביעה. בסוף נובמבר, עמד מספר תובעי האבטלה על 107.4 אלף, הנמוך ביותר מאז פרוץ משבר הקורונה. כאשר, בהתפלגות לפי סיבת רישום עולה כי מבין תובעי האבטלה כ 89 אלף, שהם 82% מסך תובעי האבטלה, שהו באבטלה ללא חל"ת ונותרו ללא מעסיק בקצה ואילו כ 18.4 אלף, המהווים כ 18% מכלל תובעי האבטלה, שהו בחל"ת ויש להם מעסיק בקצה. במקביל, נרשמה גם ירידה משמעותית בקרב דורשי העבודה שאינם תובעים כל קצבה מ 34.1 אלף בסוף אוקטובר ל 20.9 אלף בסוף נובמבר. מנגד, נרשמה עלייה קלה של כ 700 איש במספר תובעי הבטחת הכנסה שעמד בסוף נובמבר על 63.2 אלף.
פרדוקס ההיצע והביקוש: אף שמספר דורשי העבודה יורד, מספר המשרות הפנויות נותר בעינו
לאורך המשבר, ההנחה הייתה שהחזרה לשגרה תהיה הדרגתית יותר כאשר ההערכות דיברו על כך שגם חודשים לאחר שהמשק יחזור לפעילות מספר דורשי העבודה יהיה גבוה ומספר המשרות הפנויות יהיה נמוך. אלא שבנובמבר, כעשרה חודשים לתחילת מבצע החיסונים ולחזרת המשק לפעילות, עולה תמונת מצב הנוגדת את ההערכות המוקדמות – מספר דורשי העבודה בקצב גבוה מהצפוי ואילו מספר המשרות הפנויות לא רק שגבוה אלא שעולה בעקביות בחודשים האחרונים. על פי נתוני הלמ"ס מספר המשרות הפנויות עמד באוקטובר על 143,274, השקולות ל 5.07% מסך המשרות המשק, לעומת 138,113 בספטמבר, השקולות ל 4.92% מסך המשרות.
כאשר, היחס בין מספר דורשי העבודה למספר המשרות הפנויות הולך ומתקרב לזה שנהג ערב המשבר – אם בתחילת 2021 היחס עמד על 11.7 דורשי עבודה על כל משרה פנויה, הרי שבאוקטובר ירד כבר ל 1.9 ואילו בנובמבר כבר הגיע ל 1.7 קרוב מאוד ליחס שנרשם בפברואר 2020 ועמד על 1.6. את הפרדוקס מסבירים בשירות התעסוקה בשלוש מגמות שאפיינו את שנת 2021 – האחת, תמה תקופת הזכאות לדמי אבטלה למי שנפלט משוק העבודה במהלך משבר הקורונה אשר הובילה לירידה במספר דורשי העבודה; השנייה, השתנו הטעמים של דורשי העבודה, השהייה הממושכת של דורשי העבודה מחוץ למעגל העבודה במהלך משבר הקורונה לצד שינויים והתאמות שנערכו בשוק העבודה הובילה לשינוי בסדרי העדיפויות של העובדים ובוודאי של דורשי העבודה.
כיום אנשים מחפשים עבודה שמאפשרת יותר גמישות, איזון משמעותי יותר בין בית לעבודה ופחות נכונים להתפשר על משרות. מציאות זו, מדגישים באגף המחקר, מובילה לכך שגם בתום תקופת הזכאות רבים עדיין לא ממהרים לשוב לעבודה, כי הטעמים שלהם ביחס לעבודה השתנו במהלך המשבר. העדות לשינוי בטעמים כל כך מתחדדת כאשר מתבוננים בעלייה בחוב משקי הבית, המלמדת על כך שחרף הלחץ הכלכלי אנשים אינם ממהרים לשוב לעבודה; השלישית, כמו העובדים גם שוק העבודה השתנה, שנת הקורונה הובילה להאצה משמעותית בשינויים שעברו על שוק העבודה עוד קודם למשבר.
השוק היום הרבה יותר דיגיטלי, מהיר ותובע מיומנויות עבודה אחרות. כך, שאין הלימה בין מה שהשוק מחפש לבין מה שיש לדורשי העבודה להציע. או שהמשרות המוצעות הן פחות מכישורי דורש העבודה, או שכישורי דורשי העבודה פחותים ממה שהשוק מחפש. אי ההלימה הזאת מובילה לכך שמספר המשרות הפנויות נותר גבוה חרף הירידה במספר דורשי העבודה.
כך או כך, בשירות התעסוקה מעריכים הלחץ הכלכלי צפוי לתת אותותיו ובחודשים הקרובים מספר המשרות הפנויות עתיד לרדת. אם כי, מדגישים בשירות, הנתונים בארה"ב ואף בישראל מלמדים על כך שייתכן מאוד שהירידה תהא איטית יותר בהשוואה לירידה במספר דורשי העבודה. ככל וזה אכן יקרה, היחס בין ההיצע לביקוש ימשיך לרדת, מה שיחזק את ההבנה כי ישנה אי הלימה בין אופי המשרות הפנויות לבין הטעמים, הרצונות והכישורים של דורשי העבודה. באגף המחקר מבהירים כי לא יהיה מנוס מלחזק את מיומנויות דורשי העבודה ולא זו אף זו אלא גם של העובדים במשק, שוק העבודה משתנה, מי שלא יידע להתאים עצמו לדרישותיו החדשות פשוט יישאר מאחור – או שיתקשה להשתלב בעבודה, ואם ישתלב יתקשה להתמיד ואם יתמיד יתקשה להתקדם. האיום התעסוקתי מאינו תקף רק לגבי דורשי עבודה אלא גם לגבי שמועסק במשק כיום. הנסיבות המשנות וקצב השינויים שאפיינו את השנה וחצי האחרונות מלמדים שוב ושוב שלא לעולם חוסן.
התפלגות דורשי העבודה לפי גיל: חוזרים לשגרה, התפלגות דומה לזו שנהגה קודם למשבר
חרף הפסקת הזכאות לדמי אבטלה לבני 45 ומעלה, מגמת החודשים האחרונים נמשכה גם במהלך חודש נובמבר ולפי ההתפלגות הגילאית של דורשי העבודה מתקרבת לזו שנהגה קודם לפרוץ המשבר. ערב המשבר, שיעור בני ה 51 ומעלה בקרב דורשי העבודה עמד על 42.8%, שיעור בני ה 35-50 על 34.6% ואילו שיעור הצעירים שמתחת ל 34 עמד על 22.6%. עם פרוץ המשבר, נוכח הסגרים שפגעו בעיקר בענפים המאופיינים בשיעור גבוה של מועסקים צעירים וכן נוכח הארכתה הגורפת של הזכאות לדמי אבטלה שהשפיעה רבות על מרוויחי השכר הנמוך, עלה שיעור הצעירים בקרב דורשי העבודה ובמרבית המשבר עלה על 43%. אם הפסקת הזכאות לדמי אבטלה לבני 45 ומטה ועם פתיחתו הגוברת של המשק על ענפיו, נרשמת ירידה עקבית בשיעור הצעירים ובחודשיים שחלפו בין ספטמבר 2021 לנובמבר 2021 ירד מספר בכ 21.2 אלף ומספר בני 35-50 ירד בכ 26.2 אלף, זאת לעומת ירידה של 22.3 אלף בקרב בני 51 ומעלה.
המשמעות היא שבנובמבר עמדה התפלגותה הגילאית של מצבת דורשי העבודה הפעילים בשירות התעסוקה על שיעור של 45.5% של בני 51 ומעלה (לעומת 42.8% ערב המשבר), שיעור בני ה 35-50 עמד על 31.8% (לעומת 34.6% ערב המשבר) ואילו שיעור הצעירים עמד על 22.8% (לעומת 22.6% ערב המשבר). לשם השוואה, בשיא המשבר עמד שיעור הצעירים על 44.2% ושיעור המבוגרים על 23.9%. כך או כך, כתוצאה מירידת הצעירים ממצבת דורשי העבודה גובר הביקוש לעובדים בעיקר בענפים בהם ייצוג יתר לעובדים אקדמאים, הרלבנטיים יותר לדורשי עבודה מבוגרים יותר.
התפלגות דורשי העבודה לפי מגדר: אף שהפער מצטמצם ומתקרבים להתפלגות שנהגה ערב המשבר, שיעור הנשים בקרב דורשי העבודה עדיין גבוה משיעור הגברים
בדומה לתקופה שקודם למשבר, במהלכו וביתר שאת במהלך סגריו, גם בנובמבר שיעור הנשים בקרב דורשי העבודה גבוה משל גברים – 52.8% לעומת 47.2%, רחוקה ב 0.6% בלבד מהתפלגות שנרשמה ערב המשבר אשר עמדה בפברואר 2020 על 52.2% נשים לעומת 47.8% גברים. אם כי, יש לומר כי מאז ספטמבר ירד מספרן המצטבר של דורשות העבודה ב 38.1 אלף לעומת ירידה של 30.8 אלף במספרם המצטבר של דורשי העבודה. ככלל, שיעור הנשים מצוי בירידה עקבית מאז אוגוסט, זאת לאחר מגמת עלייה עקבית שהחלה באפריל 2021.
התפלגות דורשי העבודה לפי קבוצות אוכלוסייה: דורשי העבודה הערבים מתקשים יותר לשוב לעבודה ולראשונה, שיעורם עולה על שיעורם ערב המשבר עמד בנובמבר על 33%
אף שבקרב כל קבוצות האוכלוסייה נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה, אך הירידה היותר משמעותית נרשמה בקרב היהודים שאינם חרדים. בין ספטמבר לנובמבר ירד מספר דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים ב 51.7 אלף, מספר דורשי העבודה הערבים ירד בכ 10.6 אלף ומספר דורשי העבודה החרדים בכ 2.7 אלף. אולם שיעור הירידה הדיפרנציאלי הוביל למגמות שונות באשר לשיעור כל קבוצה בקרב דורשי העבודה, בעוד שיעור היהודים שאינם חרדים ירד ב 5.5 נקודות האחוז בין אוקטובר לנובמבר הרי ששיעור הערבים רשם עלייה ב 4.1 נקודות האחוז, ואילו שיעור החרדים ירד ב 0.2 נקודות האחוז.
למעשה, בקרב דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים נרשמה מגמה שהיא כתמונת מראה – ירידה עקבית מאז תחילת השנה, לבד מעלייה קלה במאי וביוני, וירידה משמעותית בנובמבר. לעומתם, שיעור הערבים בקרב דורשי העבודה מצוי במגמת עלייה די עקבית מאז ינואר, לבד משתי ירידות שנרשמו במאי ובאוקטובר, כאשר בנובמבר נרשמה העלייה המשמעותית יותר. בכך, חוצה לראשונה שיעור דורשי העבודה הערבים את שיעורם ערב הקורונה – 33% בנובמבר 2021 לעומת 30.6% בפברואר 2020. "נתון זה", אומרים באגף המחקר, "מדאיג מאוד. שיעור הערבים בקרב תובעי הבטחת ההכנסה הוא גבוה משיעורם באוכלוסייה, וכמו גם כישורי העבודה של רבים מדורשי העבודה הערבים נמוכים יחסית לקבוצות אחרות, נתונים אלו לצד העלייה בשיעורם בקרב דורשי העבודה מאששים את אשר יגורנו – דורשי העבודה הערבים מתקשים יותר לשוב למעגל העבודה, גם בשוך המשבר".
התפלגות דורשי העבודה לפי אשכולות חברתיים כלכליים: לראשונה, שיעור דורשי העבודה מהאשכולות הגבוהים (8-10) ירד מתחת לשיעורו ערב פרוץ המשבר ועמד על 14.7% בנובמבר לעומת 15.7% ערב המשבר
הירידה הגדולה במספר דורשי העבודה שבאה כתוצאה מהפסקת הזכאות לדמי אבטלה ואפיינה את חודש נובמבר השפיעה יותר על דורשי העבודה מהאשכולות הגבוהים (8-10) ששיעורם ירד בחודש זה מ 18.2% ל 14.7%, לראשונה פחות משיעורם ערב המשבר שעמד בפברואר 2020 על 15.7%. בדומה, גם בקרב דורשי העבודה מהאשכולות הנמוכים (1-3) נרשמה ירידה במהלך נובמבר, אם כי בעצימות נמוכה בהרבה של 1.3 נקודות האחוז מ 43.5% באוקטובר ל 42.2% בנובמבר. לעומתם, שיעור דורשי העבודה מאשכולות הביניים (4-7) רשם עלייה משמעותית בנובמבר של 4.8 נקודות האחוז, מ 38.3% באוקטובר ל 43.1% בנובמבר.
התפלגות דורשי העבודה לפי משלחי יד: בדומה לכל אורך המשבר ובהתאם לטענת שירות התעסוקה, גם בתום תקופת הזכאות ככל ורמת המיומנויות נמוכה יותר, כך קשה יותר לחזור למעגל העבודה
הפסקת הזכאות לדמי אבטלה, שהחלה ביולי והושלמה באוקטובר, והשפעתה על משלחי היד בקרב דורשי העבודה מעלה כי דורשי העבודה בעלי המיומנויות הנמוכות מתקשים יותר לשוב לעבודה מבעלי המיומנויות הגבוהות יותר. כך, נרשמה עלייה של 2.3 נקודות האחוז בשיעור דורשי העבודה בעלי משלח היד עובדים בלתי מקצועיים, ובדומה נרשמו עליות גם בשיעור דורשי עבודה ממשלחי היד מפעילים מתקנים ומכונות, מרכיבים מוצרים וציוד ונהגים, עובדים מקצועיים בחקלאות, ייעור ודייג, בעלי מלאכה בתעשייה ובבינוי וכי בענפי המכירות והשירות. מנגד, נרשמה ירידה בשיעור המנהלים, בעלי משל היד האקדמי, הנדסאים, טכנאים, סוכנים ובעלי משלח יד נלווה וכן בקרב הפקידים ועובדי המשרד.
בשירות התעסוקה רואים בנתונים אלו עדות נוספות המאששת את התראות השירות לאורך כל המשבר כי לבעלי המיומנויות הנמוכות יקשה יותר לשוב לעבודה גם בשוך המשבר. "אם מאז היציאה מהסגר השלישי ועד לתום תקופת הזכאות ", מסבירים באגף המחקר, "דמי האבטלה הפכו לחסם בפני חזרה לעבודה בקרב מרוויחי השכר הנמוך, אנחנו רואים שכעת מה שמקשה עליהם את החזרה לעבודה הוא המיומנויות היחסית נמוכות שלהם. בכך, למרבה הצער, חששותינו התאמתו, בעלי המיומנויות הנמוכות יתקשו יותר לשוב לעבודה גם בתום הזכאות. עובדה זאת מחזקת את קריאתנו בדבר חובת חיזוק המיומנויות, בוודאי לאור העובדה ששוק העבודה ממשיך להשתנות ולדרוש מיומנויות עבודה חדשות וגבוהות יותר".
שיעור דורשי העבודה בערים בנות למעלה מ 40 אלף תושבים: גם בנובמבר, הערים הערביות מובילות – אום אל פחם בראש עם 11.9%, רהט אחריה עם 10.8%, סחנין שלישית עם 10.4%, נצרת עם 9% ועכו שהיא עיר מעורבת עם 8.4%. מנגד, הירידות הגדולות ביותר במספר דורשי העבודה נרשמו בערים החזקות מגוש דן ומהמרכז – רמת השרון עם 43.9%, רעננה ור"ג עם 42.1% והוד השרון עם 42%
בדומה למגמת החודשים האחרונים, גם במהלך נובמבר הערים בנות ה 40 אלף תושבים ומעלה בהן שיעור דורשי העבודה הוא הגבוה ביותר הן ערים ערביות או בעלות שיעור ערבים גבוה. גם החודש, אום אל פחם ניצבה בראש הרשימה עם 11.9%, אם כי רשמה ירידה של אחוז בהשוואה לחודש אוקטובר. אחריה, רהט עם 10.8%, סחנין עם 10.4%, נצרת עם 9% ועכו, עיר מעורבת, עם 8.4% למעשה, רק בחמש ערים נרשם שיעור דורשי עבודה מעל 8% – כולן ערביות או מעורבת. יתר על כן, מבין עשר בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר – 7 מתוכן ערביות (החמש שצוינו ותמרה ושפרעם) וה 3 הנותרות הן ערים מהפריפריה – דימונה (7.7%), צפת (6.8%) וטבריה (6.8%).
בשירות התעסוקה מציינים כי בכל הערים נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה בהשוואה לאוקטובר, אך שיעור השינוי בערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה יותר הייתה גם הנמוכה יותר. כך, למשל ברהט ובאום אל פחם, שתי הערים המובילות את רשימת הערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר, נרשמו גם הירידות הנמוכות ביותר עם 7.2% ו 9.2% בהתאמה. לעומתן, בערי המרכז וגוש דן נרשמו ירידות דרמטיות במספר דורשי העבודה – ברמת השרון ירידה של 43.9%, ברעננה וברמת גן 42.1%, הוד השרון 42% ובגבעתיים ירידה של 41%.
נתונים אלו, מדגישים בשירות, מבטאים את הקושי של דורשי העבודה הערבים ובעלי המיומנויות הנמוכות לשוב למעגל העבודה גם בתום תקופת הזכאות ובפתיחת המשק, ולהפך מלמדות גם על היתרון שיש לבעלי המיומנויות הנמוכות ושל דורשי העבודה מהאשכולות היותר גבוהים לשוב לעבודה.
רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה, אמר: "מספר דורשי העבודה אמנם מצוי בירידה, אך זו אינה עדות לחזרה מסיבית של רוב דורשי עבודה למעגל העבודה, בוודאי כאשר מספר המשרות הפנויות במשק מוסיף להיות גבוה כל כך. נתונים סותרים אלה מאששים את חששות שירות התעסוקה לאורך כל המשבר, גם בתום תקופת הזכאות ובפתיחת המשק החזרה לעבודה קלה משמעותית לבעלי המיומנויות הגבוהות מאשר לבעלי המיומנויות הנמוכות. מגמה זו רק תלך ותחריף, כי השוק ממשיך להשתנות ומי שלא ישכיל להדביק את הפערים פשוט יישאר מאחור. אין מנוס מלחזק את הכישורים והמיומנויות, גם של אלה העובדים כעת שעלולים להיפלט מחוץ למעגל העבודה ועל אחת כמה וכמה של דורשי העבודה שטרם שבו למעגל העבודה ובכך אנחנו ממוקדים. לא לעולם חוסן, שוק העבודה משתנה ללא הרף וזה מחייב היערכות גם ברמה הפרטית וגם ברמה הלאומית והמשקית".
