3.5 מיליון ₪ נזקים בגין ניווט אוניות בנמל אשדוד

נועם קוריס 23 בינואר 2022 - בשעה: 10:57

327 13 דקות לקרוא

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי נמל אשדוד.

ועוד כמה מאמרים:

עדיין לא נרשמתם? לחצו כאן והצטרפו לרשת החברתית החדשה של ישראל

מדובר, בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"א 55323-05-19 (השופט ע' כהן), מיום 30.12.2021, בגדרה מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום "ניתוב אוניות".

• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן

בהתאם לבקשה שהוגשה עולה, כי מפעלי ים המלח בע"מ (להלן: המשיבה), הגישה נגד המבקשת, חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: המבקשת), תביעה כספית בסך של כ-3.5 מיליון ₪. עניינה של התביעה בנזקים שנגרמו למשיבה בשטח המבקשת, ביום 7.10.2017, במהלך ניתוב אוניה בין רציפי הנמל לצורך עגינה ועיתוּק מכולות. האוניה, שנותבה מרציף 11 לרציף 12, פגעה ב-"דולפין עגינה" (חלק ממקשר אליו מרותקות אוניות ברציף 12 בנמל אשדוד) וגרמה לנזק מושא התביעה. הליך גישור שהתקיים בין המבקשת לבין המשיבה לא צלח, ומשכך נקבע ליום 30.12.2021 דיון מקדמי בתביעה.

במסגרת הדיון המקדמי, ביקש בית המשפט המחוזי את עמדת הצדדים באשר למינוי מומחה מטעמו, אשר יחווה דעתו בשאלת קיומה של רשלנות בניתוב האוניה. המשיבה הסכימה למינוי המומחה ואילו המבקשת התנגדה למינוי בטענה, כי לא הוגשה מטעם המשיבה חוות דעת בעניין זה. לאחר שמיעת הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי למנות מומחה בתחום "ניתוב אוניות", אשר יסייע בהכרעה בשאלת הרשלנות:

"אני סבור שיש למנות מומחה בתחום הניתוב אשר יחווה את דעתו האם עגינת הספינה לרציף בוצעה באופן רשלני או לא. לעניין המומחה בתחום הניתוב, אכן, הצדדים לא הגישו חוות דעת בתחום זה אלא רק התייחסות של הנתבעת בתצהירים השונים שהוגשו מטעמה. אולם, לאחר ששאלת הרשלנות בניתוב עומדת בבסיס המחלוקת בתיק זה, ועל מנת שבית המשפט יוכל להכריע במחלוקת ביעילות, אני זקוק לחוות דעת מומחה אשר תסייע לי לנתח את הנתונים ולהגיע למסקנה האם הניתוב בוצע באופן רשלני אם לאו. באי כח הצדדים יציעו, כל אחד, רשימה של שלושה מומחים, תוך 30 יום מהיום […]".

על החלטה זו מיום 30.12.2021, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי כאשר החליט למנות מומחה מטעמו בתחום "ניתוב אוניות" לשם ההכרעה בשאלת הרשלנות. לדבריה, ההחלטה מנוגדת לשיטת המשפט האדוורסרית הנהוגה בישראל, משהחליט בית המשפט המחוזי 'לבוא בנעליו' של פרקליט המשיבה, ובכך ליטול חלק פעיל בהליך הבאת הראיות. עוד טוענת המבקשת בהקשר זה, כי העברת ההכרעה במחלוקת על אודות הניתוב לידיו של מומחה מטעם בית המשפט, בנסיבות בהן התובעת עצמה לא הגישה חוות דעת מטעמה, הינה בבחינת "מיקור חוץ" של עבודת בית המשפט, שעולה כדי התפרקות מסמכותו השיפוטית. לגישתה ההחלטה שהתקבלה פוגעת בה במישור הדיוני, שכן מצד אחד, אין באפשרותה כעת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה; ומצד שני, ההחלטה מאפשרת למשיבה לבצע "מקצה שיפורים". בנוסף, כך לעמדת המבקשת, על בית המשפט להכריע במחלוקת אך על-פי הראיות שהוגשו מטעם הצדדים, שכן מינוי מומחה מטעמו עתיד לסרבל את הדיון ולפגוע ביעילותו.

לאחר שבית המשפט עיין בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפני, נחה דעתו כי דין בקשת רשות הערעור – להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבים, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).

החלטת בית המשפט המחוזי למנות מומחה מטעמו היא החלטה דיונית מובהקת, שמצויה בליבת שיקול הדעת של בית המשפט באשר לאופן ניהול ההליך. הלכה ידועה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין ולאופן ניהול ההליך המשפטי, לרבות החלטות שעוסקות במינוי מומחים מטעם בית המשפט. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכה הדיונית בעניינים אלו, אלא במקרים חריגים בלבד (רע"א 7790/20 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (14.12.2020); עניין קרני, בפסקה 8; רע"א 8291/21 כהן נ' אלקטרה בניה בע"מ, פסקה 7 (12.12.2021)). המקרה שלפני אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור.

בין אם בית המשפט המחוזי נסמך על תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התביעה במסגרתה ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור הוגשה לפני יום התחילה של התקנות החדשות כך שחלות התקנות הישנות. ראו בעניין זה תקנה 180 לתקנות החדשות, על כל חלקיה) ובין אם נסמך על תקנה 88(א) לתקנות החדשות (המבקשת לא טענה בעניין זה ואף בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו עליו), פעל הוא בגדר סמכות שניתנה לו בדין.

תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) קובעת כי בית המשפט:

"רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט)".

בדומה, תקנה 88(א) לתקנות החדשות קובעת כי בית המשפט:

"רשאי בכל עת למנות מומחה מטעמו, כמה מומחים או צוות של מומחים למתן חוות דעת בעניין שבמומחיות, ולתת מזמן לזמן הוראות והנחיות בנוגע למילוי התפקיד".

הן לפי התקנות הישנות הן לפי התקנות החדשות, הערכאה הדיונית רשאית, אפוא, למנות מומחה מטעמה בכל עת, בין אם הוגשו ראיות מטעם הצדדים ובין אם טרם הוגשו.

האם רשאית הערכאה הדיונית לעשות כן גם כאשר לא הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים כלל?

ביחס לתקנות החדשות, הדבר נלמד מנוסח תקנה 88(ב) לתקנות אלה, אשר מפרטת את השיקולים שהערכאה הדיונית אמורה לשקול בעת השימוש בסמכות:

"בהחלטתו למנות מומחה מטעם בית המשפט ישקול בית המשפט, בין השאר, את שווי נושא התביעה, עניינה, היקף וסוג המחלוקת שבין בעלי הדין או שבין המומחים מטעם בעלי הדין" (ההדגשה הוספה – ש' ש').

מחוקק המשנה מצא לנכון להבהיר, בתקנה זו, כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כאשר מדובר במחלוקת שדורשת היזקקות למומחה, גם כשהצדדים לא הביאו מומחים מטעמם הינה פעולה לגיטימית. בסיפת התקנה, מחוקק המשנה מתייחס למצב אחד שבו יש מחלוקת בין מומחים, ולמצב חלופי, אפשרי, שבו מדובר במחלוקת בין בעלי הדין ובית המשפט זקוק לסיוע של מומחה על מנת לפסוק במחלוקת שלפניו ובלבד שבית המשפט שקל, כאמור, את הנסיבות הייחודיות להליך (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 393-392 (2021); רע"א 1966/21 פלאפון תקשורת בע"מ נ' קרני (4.5.2021) (להלן: עניין קרני). ראו והשוו גם ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, פסקה 22 (28.10.2010)).

ביחס לתקנות הישנות, אין אלא להפנות להחלטה שניתנה ברע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אלוני, פ"ד נ"א(2) 574 (להלן: ענין יפת השמש) שם קובעת השופטת שטרסברג כהן, בהתייחס לתקנה 130(א) לתקנות הישנות, כי בית משפט רשאי למנות מומחה לעניין שבמחלוקת בכל עת גם בטרם שהמציאו הצדדים חוות דעת מטעמם וכי אין במינוי כאמור משום יצירת ראיות עבור התביעה שטרם הביאה כאלה. החלטה זו אוזכרה בהסכמה ברע"א 6878/21 עדיאלי נ' בנייני בר אמנה בע"מ (19.10.2021), שם מינה בית המשפט המחוזי מומחה מטעמו, אחרי שנים רבות שהתביעה מתנהלת, לאחר הגשת סיכומים ולפני מתן פסק דין מבלי שהיו לפניו חוות דעת מטעם הצדדים. בית המשפט העליון בהחלטתו בבקשת רשות הערעור, בעניין עדיאלי, קבע כי:

"במקרים בהם נותר בליבו של בית המשפט ספק בשאלה מקצועית שבמחלוקת, רשאי הוא למנות מומחה מטעמו בכל שלב שהוא […] ולרבות לאחר הגשת סיכומים, ושמא, אף ראוי למנות מומחה כאמור על מנת להתיר ספקות ככל שנותרו בלבו של בית המשפט אף לאחר שמיעת הראיות".

בית המשפט הוסיף ואמר, כי משעה שתקנה 130(א) לתקנות הישנות נוקטת בהיגד "בכל עת" ואינה אוסרת למנות מומחה גם כאשר לא הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, אזי נראה, כי אין מניעה לעשות כן מכוח עקרונות היסוד עליהם מושתתות התקנות החדשות (תקנות 5-1) שחלים על כל עניין אזרחי שמובא לפני בית משפט מכוח תקנה 180(א) לתקנות החדשות. שעה שלא יכול להיות חולק שהחלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד הללו ובראשם ניהול יעיל של ההליך האזרחי (ראו לעניין זה: עניין קרני, בפסקה 9), שהרי מינוי מומחה מטעם בית המשפט עשוי דווקא לקצר את ההליך המשפטי ולייעלו (ראו: רע"א 8368/18 פלונית נ' פלוני, פסקה 31 (11.2.2020); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 338-337 (מהדורה שנייה, 2020)), סבורני, כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה, בית המשפט נטל, כביכול, חלק פעיל בהליך הבאת הראיות או בטענה, כי מינוי המומחה עתיד לפגוע ביעילות הדיונית.

במקרה שלפנינו, בית המשפט המחוזי אפשר לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, כמצוות תקנה 130(א) לתקנות הישנות (כעולה מפרוטוקול הדיון המקדמי) והביא בחשבון את מכלול השיקולים והטיעונים שנוגעים לעניין בטרם החלטתו. בית המשפט המחוזי, אשר בקיא בפרטי ההליך, סבר כי חוות דעת מומחה בתחום זה תסייע לו להכריע במחלוקת שלפניו, לקדם את ההליך, ולנהלו באופן יעיל, וקבע כי יש למנות מומחה מטעמו, משום "ששאלת הרשלנות בניתוב עומדת בבסיס המחלוקת בתיק זה, ועל מנת שבית המשפט יוכל להכריע במחלוקת ביעילות".

המבקשת טוענת, כי נפגעו זכויותיה, ובכלל זה אינטרס ההסתמכות שלה, שעה שאין באפשרותה כעת להגיש חוות דעת מטעמה בתחום "ניתוב אוניות".

אשר לתקנות החדשות – אין מניעה שבעלי דין יגישו חוות דעת משלהם גם לאחר שבית משפט מינה מומחה מטעמו ובלבד שעמדו במועדים שקבועים בתקנה 87(ה) ו-(ו) לתקנות אלה. אכן, יש בכך כדי לסרבל את ההליך שכן לא מן הנמנע שהמומחה מטעם בית המשפט יבקש או יתבקש להגיש חוות דעת משלימה שתתייחס לחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים. ברם, זהו ההסדר שבחר בו מחוקק המשנה שעה שראה להגביל את זכויות בעלי הדין לעשות כן למצב דברים בהם מונה המומחה מטעמו בהסכמתם (תקנה 88(ד) לתקנות החדשות (ראו בהקשר זה: עניין קרני, בפסקה 9 ויעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 338-337 (מהדורה שנייה, 2020)).

ומה באשר לתקנות הישנות שחלות בענייננו?

גם לפי התקנות הישנות, משלא מדובר במומחה מוסכם, נתונה בידי בעלי הדין האפשרות להגיש חוות דעת מומחה מטעמם. בעניין יפת השמש נדרש בית המשפט העליון לטענה זו וקבע, כי במצב בו לא הייתה הסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט כל בעל-דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו והפנה למועדים שקבועים תקנות סדר הדין (עדות מומחים), תשט"ו-1954, ההסדר הנורמטיבי שהיה בתוקף בשעתו. בענייננו, באפשרותה של המבקשת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה, בכפוף לתנאים שנקבעו בתקנה 129(א) לתקנות הישנות וככל שחלף המועד לעשות כן (שכן הוגשו תצהירי עדות ראשית והתקנה מאפשרת להגיש חוות דעת מטעמו של בעל דין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשתם) תוכל היא לפנות לבית המשפט המחוזי, בהתאם לתקנה זו, ולבקש להאריך לה את המועד להגשת חוות דעת מטעמה. לא מן הנמנע שבית משפט קמא ייעתר לבקשה זו נוכח העיתוי בו בחר למנות מומחה מטעמו.

מעבר לכך, חוות הדעת שיגיש המומחה מטעם בית המשפט היא רק אחת מני ראיות רבות, שיעמדו לפניו. ברי כי ראיה זו אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, והאמור בה אינו מחליף את סמכותו להכריע במחלוקות שלפניו (ראו: ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה, פסקה 14 (23.2.2014); רע"א 3356/12 מוסך פ.י.א צפון בע"מ נ' י.ל הסעים 2000, פסקה 7 (24.5.2012)). בית המשפט המחוזי מצא לנכון לאפשר לצדדים ליטול חלק פעיל בהליך המינוי, משהורה לכל אחד מהם, להציע רשימה של שלושה מומחים. משמע, למבקשת תהא הזדמנות להציע מומחים מטעמה, להתייחס לרשימת המומחים שתגיש המשיבה, ובכך תוכל להשפיע באופן ממשי על זהות המומחה שימונה מטעם בית המשפט. באפשרותה של המבקשת, אם תמצא לנכון, גם לשלוח למומחה שימונה מטעם בית המשפט שאלות הבהרה בקשר לחוות הדעת, ואף לחקור אותו בחקירה נגדית במידת הצורך – הכול לפי הקבוע בתקנות 130(א) ו-134 לתקנות הישנות (קיימת תקנה דומה בתקנות החדשות – תקנה 91).

הנה כי כן, בענייננו לא כל נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי למנות מומחה מטעמו, אשר יחווה דעתו בשאלת הרשלנות בעניין ניתוב האוניה לרציף. משלא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטה מעין זו, סבורני, כי יהא זה נכון לאפשר לבית המשפט המחוזי לקדם את הדיון בתביעה הכספית לפי מיטב הבנתו.

מטעמים אלו, נחה דעתו של בית המשפט, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הבקשה נדחתה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.