פרשת משפטים תשפ"ב – דיני נזיקין במשפט העברי ובחוק

בפרשת השבוע מוזכר שכשאדם הכה/ הזיק את רעהו, אזי יתחייב המזיק בתשלום ההיזק שגרם. "רַק שִׁבְתּוֹ יתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (כ"א, י"ט).

וכעת נדון:
1. מה הם ראשי הנזק שיתחייב בהם המזיק?
2. מה הדין כ"שגנב" פרץ לבית, ונפצע/ הוזק ע"י כלבי השמירה של הבית, האם הוא יוכל לדרוש פיצוי מבעה"ב הנגנב?
3. מה הדין אם הוזק אדם, אך ההיזק לא נראה פיזית, האם בכל זאת יתחייב המזיק?
במשפט העברי ובחוק.

במשפט העברי –
בענין ראשי נזק בהלכה –
בהלכה נפסק (שו"ע חו"מ סימן ת"כ) שאדם שהזיק את רעהו חייב בחמישה חיובים עיקריים נזק, צער, ריפוי, שבת, ובושת (יעויין בהלכה ג').

נזק – הכוונה לתשלום ההיזק הממוני שספג הניזוק.

צער –הכוונה לסכום התשלום שהיה מוכן הניזק לשלם עבור מיזעור הכאבים אילו היה נדרש לאותו תהליך. כלומר – אם היה נענש שידו תיכרת, אזי תשלום ההיזק ייחשב – בצורה; כמה יהיה מוכן לשלם כדי שיכרתו את ידו בהרדמה ובכך לא ירגיש את הכאב. ודוגמא מההלכה לחיוב תשלום "צער" – באופן כשהזיק את חבירו על ידי כויה בציפורן, שאז תשלום ההיזק יהיה לפי תחשיב "צער" בלבד כי מהכוויה לא יפסיד את ימי עבודתו (הלכה ט').

ריפוי –הכוונה להוצאות רפואיות שזקוק הניזק, עד להחלמתו השלימה וחזרתו לתפקוד מלא ככל האפשר. כגון: אם הכהו המזיק במקום מסוים בגוף שאינו נראה לאנשים, אזי תשלום ההיזק יהיה רק "ריפוי" כי "צער" אין לו (הלכה ז').

שבת –
הכוונה לתשלום ההוצאות של ימי העבודה שהפסיד בעקבות ההיזק. כגון: אם נעלו בחדר וע"י כך הופסדה עבודתו של הניזק, אזי יתחייב בתשלומי "שבת" בלבד (הלכה י"א). יודגש, שבמידה והניזק במצב רפואי שלא מסוגל לבצע גם עבודה קלה המותאמת לצרכיו, אזי יתחייב המזיק גם בתשלום השכר שהיה אמור לקבל הניזק עבור עבודתו הקלה.

בושת –
הכוונה לתשלום עבור הבושה/ השם הרע שנוצר לניזק בעקבות ההיזק. כגון: כשהכהו המזיק עם בד באופן שלא גרמה פציעה לניזק, אזי יתחייב המכה רק בתשלום "בושת". אולם, יש מהאחרונים (ראב"ד שם.) שסוברים שכל התשלום שהתחייב המזיק יהיה, רק במקרה שראו עוברי האורח את מעשה ההכאה וממילא יש לניזוק נזק "בושת – בושה", אך דעתם לא נפסקה להלכה.

בענין היזק שאינו ניכר –
נחלקו התנאים בגמ' (בבא קמא ה.) האם גם כשהוזק הניזק באופן שסכום ההיזק לא ניכר כלל (דוג': אם גנב צ'ק אך החזירו לבעליו לפני שפג תוקפו, שנוצר היזק בעצם העובדה שהתעכבו מלהפקידו, אך זה לא ניכר הואיל ולבסוף כן הופקד בזמנו), שלדעת רבי יוחנן היזק הזה לא נחשב הואיל וזה נזק מינורי שבכלל לא מורגש כנזק (וראיתי שהמפרשים מדמים את המקרה הנ"ל ל"היזק פחות מש"פ" שדינו של המזיק יהיה מלקות בלבד ללא תשלום כסף).

ואילו לדעת התנא ריש לקיש היזק כזה, אפי' שאינו ניכר בכ"ז דינו כהיזק שמיתחייב המזיק בתשלומיו (יעויין בקובץ שיעורים קכ"ח). ולהלכה, פסקו הרמב"ם (חובל ומזיק, פ"ז ה"א) והשו"ע (חו"מ שפ"ה ה"א) שאפי' ומעיקר הדין לא היה אמור להיות המזיק חייב בתשלום הואיל וההיזק הוא קטן ברמה שאינה ניכרת, בכ"ז בכדי שלא ייגרם שכל אחד יזיק את חבירו בצורה כזו וייפטר, גזרו חז"ל שיתחייב בתשלום ההיזק אפי' שאינו ניכר.

בענין בור ברשות היחיד –
נחלקו בגמ' (מסכת בבא קמא מט.) מה הדין אדם שנכנס לרשות חבירו בהיתר וניזוק שם מבור שהיה פתוח, האם יתחייב בעל הבית בתשלום פציעת הנופל שהרי נכנס בהיתר, או שלא. שלדעת רבי עקיבא הבור נחשב כהיזק, שנאמר "בעל הבור" ודורשים מזה חז"ל שכל בור שיש לו בעלים ואחר ניזק מזה, אזי יתחייב כורה הבור בהיזקיו. ואילו לדעת רבי ישמעאל בעל הבור פטור. ולהלכה פסק הרמב"ם (נזקי ממון, פי"ב ה"א) שכל בור שניזוקו ממנו, גם אם הוא קיים ברה"י, בעליו יתחייבו בהיזקיו. וממילא אפשר להסיק מדין זה שגם אם ניזוק הגנב מכלבי השמירה של בעה"ב אזי לא יוכל לתבוע היזיקו מבעה"ב שנגנב.

בחוק –
בענין ראשי נזק והיזק שאינו ניכר –
נפסק (פקודת הנזיקין) שראשי הנזק העיקריים והמצויים לניזק הן:
1. תשלום כאב וסבל, שנקבע בעיקר לפי גיל הניזק, אחוזי הנכות שנקבעו לו בעקבות ההיזק, וסך ימי האשפוז שהיה וכו'.
2. ע"י אובדן כושר השתכרות והפסדי שכרו שנקבעים ע"פ הכנסותיו החודשיות אלולא היה ניזוק.
3. הוצאות רפואיות (שאינן בסל הבריאות).
4. הוצאות סיעוד ו/או טיפול.
5. הוצאות לניידות והתאמת דיור מונגש בהתאם למצבו.
6. הוצאות משפט.
7. תשלומי בינים עד לסיום ההליך המשפטי.

בברכת שבת שלום וחורף בריא. בן ציון כהן.