הקצין שידע והתריע: "כלים שניתנו כדין מופעלים בצורה פסולה או עבריינית"

מאז נחפשה פרשת פגסוס בכלכליסט, המדינה רועשת ורוגשת נוכח הגילויים החדשים שממשיכים להתגלות מידי יום. אבל היה מישהו שדיבר על כך באופן הכי ישיר וברור בוועדת הפנים של הכנסת כבר לפני כארבע שנים, אך כלום לא נעשה. ייתכן מאוד שאם היו לוקחים את דבריו ברצינות ופותחים בזמנו בחקירה של הנושא, היום לא היינו נמצאים בנקודה זו.

בשנת 2008 הגיע לוועדת הפנים של הכנסת, תנ"צ גיא ניר לדיון שכותרתו "חשש משימוש בחקירות רדומות לטובת סיכול פוליטי". תנ"צ בדימוס גיא ניר שירת במשטרה ישראל מעל 30 שנים וכיהן בתפקידו האחרון כראש חטיבת המודיעין באגף החקירות והמודיעין. ב-2015 הוצא ניר לחופשה כפויה מהמשטרה על ידי המפכ"ל דאז רוני אלשייך, ומשפטו התנהל בבית הדין המשמעתי של המשטרה בגין אי עמידה בנוהל שעון נוכחות והתנהגות שאינה הולמת שוטר. בינואר 2021 ביטלה המשטרה את ההליך המשמעתי נגדו וזאת בכפוף לפרישתו מהשירות.

באותו דיון בכנסת בשנת 2018 התייחס ניר לסיכול מינוי של גל הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה ותופעות פסולות המתחוללות באגף החקירות אשר גורמות נזק למשטרה. "אני רוצה להביא בפניכם דברים שאני ראיתי מהמקומות שאני הייתי בהם, והייתי שם כשהאירועים האלה קרו ואני יכול לספר. אני לא הסיפור פה. אני באתי לספר איך הדברים האלה קורים ותוכלו לשפוט."

"אני אגע בקצרה בסוגיה של עולם המודיעין, כפי שאני חוויתי אותו." הוסיף ניר והמשיך, "אני אקדים אולי את המאוחר ואומר שמפה תבינו איזה כלים שימשו בסיכול המינוי של גל הירש לתפקיד המפכ"ל. למשטרת ישראל יש כלים טובים, מתקדמים ומתוחכמים, אבל כשהכלים הללו נמצאים בידיים הלא נכונות, וראיתי את זה לא אחת במהלך שירותי, הם עלולים להוות סכנה ממשית. אנשי מודיעין וחקירות שמחזיקים – בדרך כלל במחשכים – מידע רב על אישי ציבור, הופכים להיות בעלי כוח והכוח הוא דבר שעלול להשחית ללא רסן וללא פיקוח נאות. הם מסוכנים ואני התרשמתי בעצמי כבר ב-2014 וב-2015 איך יוצרים סוג של מאזן אימה. תארו לכם מצב שבו עכשיו אני יושב פה ומחזיק בתיק מידע על מי מכם. האם הדיון הוא מאוזן. האם הדיון הוא באווירה מקצועית או שמא קיים חשש? אני לא אענה על השאלה הזאת."

"שליפה ופרסום של פרט מידע. דרך אגב, פרט מידע יכול להיות מבוסס על מכתב אנונימי, כפי הדוגמאות שאני תכף אציג בפניכם. הוא יכול להיות סוג של מידע יומינטי. אתם יודעים, בעולם היומינט המידע מאוד נרחב. יש לנו מאות קציני איסוף שמסתובבים בשטח ונפגשים עם כל מיני דמויות. אפשר לקבל כל מידע של בעלי אינטרסים. שימוש בפרט מידע כזה, שיכול להיות חסר ערך לחלוטין, אבל שימוש בו בזמן מסוים, במועד מסוים ובצורה מסוימת, עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לאדם שנגדו הוא נשלף. אני אומר כבר פה שיש פיקוח על פעולות רבות מאוד שמבצעת המשטרה, אבל אין אפשרות לפקח במאה אחוזים. הייתי שם שנים והתרשמתי שאין אפשרות לפקח במאה אחוזים. לכן אנחנו רואים כיצד אנשים שעוברים על ההוראות וחורגים מההנחיות, עושים שימוש פסול בכלים ובמידע." ציין.

"אלה כלים שניתנו להם כדין, כלים שניתנו להם בסמכות, אבל הם מופעלים בצורה שאם תרצו, תקראו לה גם פסולה או עבריינית." מבהיר ניר, "הכלים הללו משמשים קומץ של אנשים. לשיטתי, הם שימשו גם נגדי והם משמשים נגד אחרים. אין אפשרות למנגנוני הבקרה שקיימים היום ולפיקוח לקיים שליטה מוחלטת. "

"אני אתן לכם כמה דוגמאות להתנהלויות חריגות" הוא ממשיך, "אני אציג בפניכם צווים להוצאת מחקרי תקשורת – מי שמכיר את התחום. כדי להוציא צו מחקרי תקשורת צריך ללכת גורם מוסמך לבית משפט, להציג בפני שופט מידע מבוסס ולבקש מחקר תקשורת. זה אומר כל החיוגים היוצאים, הנכנסים, המסרונים ואפילו המיקום של נשוא הצו למשך 24 שעות, כל מקום שהוא היה בו. אני יכול להראות לכם פה צווים שבית משפט נתן, ואם אתם רוצים תעבירו אותם. אלה צווים שנתן בית משפט. אין בהם לא שם, לא פרטים, לא בעל תפקיד. ולא רק זה, אלא שהוציאו את הצווים הללו למשך חמש שנים לנשוא הצו. לא תדעו מיהו כי זה רק מספר טלפון. זאת אומרת שהשופט אפילו לא יודע במי מדובר. מה שמדהים בצווים האלה הוא שהוציאו אותם על סמך מכתבים אנונימיים. זאת אומרת, אפשר ללכת לבית משפט עם שני מכתבים אנונימיים, לא לספר אפילו לשופט במי מדובר ולהוציא צווים. לקחת בן אדם ולחקור אותו לפני ולפנים חמש שנים לאחור כל חייו. כל דבר שהוא עשה – מיקומים שלו, איפה הוא היה ועם מי הוא דיבר. "

"דוגמה נוספת" ממשיך ניר, "השימוש במכתבים אנונימיים. יש פה שיטה. אני חושב שמכתבים אנונימיים הם דבר לגיטימי ומכתבים אנונימיים הם דבר חשוב כאשר מדובר בעבירות מין או בעבירות נוספות, כאשר קורבנות העבירה חוששים לעשות את המהלך. המכתב האנונימי הוא כלי עבורם להעביר את המידע לרשויות המוסמכות, אבל כאשר עושים את זה קציני משטרה – אני לא מתכוון להיכנס כאן לאף שם ולא לגופו של אדם. השימוש במכתב אנונימי או במידע שהיה רדום ושכב כאבן שאין לה הופכין במשך שנים, הופך להיות מניפולציה מודיעינית שאולי מתאימה לעולמות הביון והריגול. אנחנו לא שם. אני חושב שהיום, כש-2020 בפתח, זה לא המקום לעשות בהם שימוש כזה. השיטה הזאת, למרבה הצער, כפי שאני התרשמתי ואני ארחיב על זה בדיוק, יודעת לקחת ולייצר מכתבים אנונימיים. או לקחת מידע שלולא שמו של אדם היה מועלה כמועמד לתפקיד, לא הייתם שומעים על הדבר הזה ולא הייתם שומעים על האדם הזה כנראה לעולם. יש כאלה שכנראה לא תשמעו עליהם לעולם. החומר שוכב לו שנים. אף אחד לא נוגע בו, אף אחד לא מטפל בו."

ניר תוקף גם את הפרקליטות ומוסיף, "אני לא רוצה להתעמת פה עם גורמי פרקליטות המדינה שישבו ונתנו את ההסברים. אני חושב שהם התבססו על מידע שגוי. די בכך שאני אציין שבכל תהליך הבדיקה של סיכול גל הירש, לא קראו לי. אני לא קורא לי "חתן השמחה", חס וחלילה, אבל אני, כמי שבא ומציג נתונים, כמי שהקליט, כמי שמחזיק בראיות, לא זומנתי, לא נקראתי ולא התבקשתי לתת את גרסתי, לתת את ההסברים שלי ולו כדי לקחת אותם, לשלול אותם ולשחוק אותם. אפילו בשביל זה. אף אחד לא התקשר אליי. שלוש שנים אני בבית ואף אחד לא התקשר אליי."

"אני אומר את האמת" ממשיך ניר, "אנשי השיטה הזאת עשו עוד דברים. הסיכול של ניצב יורם הלוי לתפקיד המפכ"ל גם בסיבוב הקודם וגם הניסיונות שנעשו בסיבוב הזה, בין אם הוא היה מועמד ריאלי או לא – זה בכלל לא מעניין אותי ואני לא נכנס לזה – אותם אנשים עושים את זה. אני רק אגיד כרגע שהאנשים האלה יושבים במקומות הכי רגישים באח"מ ובלה"ב 433, באופן שיש להם גישה לכלים מאוד מאוד מאוד חודרניים ומשמעותיים. זה לא שוטר בתחנה או יס"מניק. זה לא זה.

לפני למעלה משלוש שנים, כאשר כהונת המפכ"ל הקודם עמדה לפני סיום, התקיימה בלה"ב 433 פגישה רשמית של המפקדים בלה"ב 433. בפגישה הזאת נאמר בלי שום בושה ובלי שום חשש שיורם הלוי לא יהיה מפכ"ל. לא היה צריך יותר מזה. קציני משטרה בכירים, ביניהם ראש לה"ב היוצא, בפגישה שנכחו בה מפקדים בפורום משמעותי. חלפו שלוש שנים."

עוד מוסיף ניר: "במשך שלוש שנים נעשו פעולות, מכתבים אנונימיים. בדיוק כמו שנעשה גם במקרה שלי. מכתבים אנונימיים שנשלחים וכאשר השיטה לא מצליחה לעשות מה שנקרא הבקעה ולהביא אותם לידי חקירה במח"ש, הם יודעים גם לעשות מכתבים אנונימיים עם לוגו של עורך דין וחתימה של עורך דין בשביל שזה יקבל משנה תוקף. ואם גם זה לא עובד אז תסלחו לי, כל האמצעים כשרים ועושים מה שצריך. הם החליטו שמישהו לא יהיה – מישהו שמן הסתם לא מתיישר עם הקו. עצם העובדה שתוצאות פוליגרף של מועמד בכיר למפכ"לות הודלפו במועד שהוא כל כך קריטי בניסיון להעלות באוב אירועים שלמיטב הבנתי הם מלפני עשרים או שלושים שנה, אני חושב שזה אירוע חמור. השיטה חיה ובועטת וגם גובה קורבנות.

אותו ניסיון נעשה גם לגבי ניצב צ'יקו אדרי. אני לא ארחיב, אבל אני יכול להגיד דבר אחד וככה גדלתי בעולם המודיעין – אם יש לך מידע שמחייב פעולה או דיווח, תעשה את זה באותו רגע. תטפל מייד באמצעות הרשויות המוסמכות ואל תשמור אותו ליום פקודה כאשר האיש יהיה מועמד לתפקיד.

אני עובר לעניין גל הירש. מה שאני אומר אלה דברים שאני חוויתי, שמעתי, ראיתי במו עיניי. אני לא מכיר את התוכן של החקירה, שיהיה ברור. אני מזכיר לכם ששלוש שנים אני לא בארגון. אני לא חשוף לשום מידע ארגוני. אני ממודר מכל מידע ארגוני."

"אני שוב מזכיר שחלים עליי פה איסורים, אבל אני אגיד דבר אחד. אני העברתי תלונות – הן לפניך – תלונות מפורטות לרשויות המוסמכות בעניין הסיכול של גל הירש, כולל ראיות שחלקן גם מצאו את דרכן לתקשורת. אמרתי, אף אחד לא פנה אליי אבל אני יכול להגיד לכם דבר אחד, ואני עומד מאחורי הדבר הזה ואני מוכן להיבדק עליו בפוליגרף או בכל בדיקה שאוזמן אליה – גל הירש הוא קורבן לסיכול ממוקד. ואני שוב אומר, אם לא הייתי מתעד את הסיכול שנעשה לו וחושף את הסיכול, אף אחד לא היה יודע על זה. עם ישראל לא היה שומע אף פעם על כך שמועמד לתפקיד כל כך בכיר סוכל.

לגבי השאלות פנימה. אני לא נוגע בחקירה. אני גם אשתדל להגיד דברים שלא יוכלו לבוא ולהגיד לי – הרי אני יודע שפה יושבים ומאזינים לי ומחלקת משמעת כנראה און-ליין על הסיפור וזה בסדר. לכן אני רוצה בזהירות רבה להגיד כך: כל ההתנהלות שסבבה את שליפת אותו מידע רדום ושולי שהיה בעניינו של גל הירש, לא יכולה לעמוד".

"אני יכול כאדם פרטי להגיד שאני חושב שגם כשהייתי בשירות סברתי שההסתתרות מאחורי המושג הזה, חזקת תקינות המינהל, מאפשרת לפעמים לעשות דברים לא טובים. פונה ראש אגף החקירות והמודיעין אל קצינה זוטרה, חוצה שלוש רמות פיקוד, הוא מכיר את הקצינה הזאת ומבקש ממנה באופן ישיר בעל-פה, באמצעות עוזרת, להוציא מידע ששוכב בבוידם ואף אחד לא יודע על קיומו, למעט בודדים. לאחר מכן אני מבקש ודורש לקבל מסמך כתוב.
הרי בואו נודה באמת, אם אני מבצע הוראה כתובה, אין לי שום בעיה. היועץ המשפטי ייתן לי הוראה, אני אלך ואעביר את ההוראה עם מכתב לוואי או שאני אנחה. אני דורש לקבל את כל החומר ואני אבוא הכי חזק בעולם. כאשר אין הוראה כתובה כזאת וגם כאשר אני דורש אותה – דורש לקבל הוראה כתובה – לא מתקבלת הוראה כזאת; כאשר דברים מועברים בצורה לא תקינה, אני קורא את לוחות הזמנים ואני נדהם שמשבשים את לוחות הזמנים ומנסים לשנות את הנרטיב האמיתי של האירועים; כאשר בפני הוועדה הזאת נמסרים פרטים שהם לא נכונים ואני שוב אומר שאני מעריך שהמידע שנמסר למשרד המשפטים לא היה שלם או לא היה נכון; וכאשר ראש אח"מ ממשיך לעסוק בתיק הזה גם כאשר מדווח שלכאורה צוות של משרד המשפטים עוסק – תחברו את כל הפרטים, את כל הנקודות הללו ותבינו שיש פה סיכול ממוקד."

"לגבי מסמך יצחקי" ממשיך ניר ומוסיף, "מדובר פה במידע מודיעיני. ושוב אני אומר, תכננתי לבוא לוועדה ולדבר באופן חופשי. בגלל הסייגים, האפשרות הזאת נשללה ממני. אני רק יכול להגיד שהצורה שבה נאספו החומרים והאופן שבו הם מוחזקים, סברתי אז ואני סבור היום – גם פה, הגשתי תלונה על זה וזה מופיע בדוח של מבקר המדינה וכולי – שיש פה טעם לפגם. שימוש לרעה במידע על אישי ציבור. מסמכים כאלה שמסתובבים בידיים הלא נכונות, הם סכנה ממשית. אם היה מתקיים – ממש בהקבלה לגל הירש – הליך של מה שאנחנו קוראים אצלנו סטטוס, מעקב, בקרה אחר השימוש במידע הזה, הייתי אומר כנראה שהמידע הזה הייתה לו תכלית ראויה. אני חושב שהתכלית מראש פסולה. יש עוד דברים, ואני שוב אומר שאני מרגיש פה מאוד בסוג של שדה מוקשים בעניין עם כל המגבלות.

כל סוגיית אגירת המידע היא בעייתית מאוד ואני אגיד רק שכאשר אני ישבתי בישיבות עם אנשי משרד המשפטים בסוגיות כאלה ואחרות, שבהן הונחינו לא לאגור, היה מי שלחש לי בסוף הישיבה: אני אוגר גם אוגר. אני אוגר, בניגוד להנחיות מפורשות שניתנו. אני אומר שפה המיקוד והפתרון יבוא מתוך ההבנה שיש אנשים".

לקראת סוף הדיון אמר תנ"צ בדימוס גיא ניר : "2020 בפתח ו-2030 מעבר לפינה. הציבור היום ניזון המון מהרשתות. יש המון מידע שעובר שלא דרך התקשורת הקונבנציונלית וב-2030 נראה את זה הרבה יותר. אמרתי את זה בתוך הארגון ואני אומר שוב – אנחנו צריכים לפעול הרבה יותר בשקיפות ובפתיחות. לא לפחד. ככל שאנחנו נאיר יותר פעולות, נגביר את האמון. ללא אמון ציבור, אין למשטרה זכות קיום ואנחנו רוצים את זה כמו אוויר לנשימה. מצד שני, אנחנו מאפשרים לקומץ אנשים שהם לא שומרי סף – תסלחו לי, הם מזמן כבר לא שומרי סף, אלה שאני מדבר עליהם. הם לקחו בעצמם את החוק לידיים. זה קומץ, פרומילים בודדים – לעשות לנו נזק אדיר.

כשאני נפגשתי לראשונה עם המפכ"ל הנוכחי מסרתי לידיו שתי חוברות. אחת עסקה בעולם המודיעין, כפי שראיתי אותו אז כראש חטיבת המודיעין. המפגש הזה התקיים ב-18 באוקטובר 2015. ביד השנייה נתתי לו חוברת שנקראת: "התרבות הארגונית הפסולה במשטרת ישראל". כבר אז."

בסיום סיפר ניר: "כששימשתי נציג משטרת ישראל בדרום אמריקה, ממקסיקו ועד ארגנטינה, הייתי נפגש עם המון המון אנשי משטרה, בכירים ושרים. ניסו לעקוץ אותי כל פעם ותמיד שאלו: איך זה שאצלכם, במדינת ישראל, מדינה כל כך קטנה, יש כל כך הרבה חקירות? נשיא ואישי ציבור, מה קורה אצלכם במדינה? אמרתי להם: מה שקורה הוא שיש לנו משטרה מצוינת ויש לנו מנגנונים מצוינים ואנחנו, להבדיל, ובלי להעליב אתכם – אני לא אנקוב בשמות המדינות – אנחנו חוקרים. יש מנדט, יש כלים ואנחנו חוקרים מה שצריך. במדינות שלכם הדברים פשוט לא נחקרים."

שידור הדיון בוועדת הפנים – נובמבר 2018