פרשת פקודי תשפ"ב – צריכת והחזקת סמים במשפט העברי ובחוק

בפרשת השבוע מוזכר בציוויו של הקב"ה אודות צורת הבניה של ביהמ"ק, גם ענין הקטרת הסמים ע"ג המזבח. "וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמים" (שמות ל"ט ל"ח).

וכעת נדון –
1. למה בכלל היה צורך בהקטרת 'סמים' בביהמ"ק?
2. האם בימינו מותר להשתמש ב'סמים' לצרכים שונים?
3. מתי יהיה בכ"ז מותר להשתמש בסוגי 'סמים' מסוימים?
4. לגבי עישון סיגריה, מותר או אסור?
במשפט העברי ובחוק.

במשפט העברי –
הצורך בהקטרת הסמים בביהמ"ק –
בתנ"ך מוזכר (שמות, ל') שהקטרת הסמים ע"ג המזבח נעשתה פעמים ביום במשך ימות השנה, וביוה"כ היה הכהן הגדול בעצמו מקטיר את "קטורת הסמים" בקודש הקודשים, ובטעם לדבר ביאר המדרש (תנחומא, תצווה, ט"ז) וז"ל – "אמר הקב"ה, מכל הקורבנות שאתם מקריבים, אין חביב עליי כקטורת, ראה כמה חביבה הקטורת, שבכך – נעצרה המגיפה בימי משה ואהרון, ופסקו בני ישראל מלמות".

צריכת סמים בדורנו, מותר או אסור? –
פסק השו"ע (שלהי חו"מ) ש"לעיתים אסרו חז"ל עשיית מעשים מסויימים הואיל והם גורמים לסכנת נפשות ולאיבוד הגוף (דוג' להשחתת ואיבוד הגוף לקמן)", והוסיף- ש"כל העובר על דבריהם אלו שגזרו, אפשר יהיה להלקותו (!) כדי שימנע מעשיית אותו המעשה". וכתב באר הגולה (שם) שהסיבה להיתר זה נובע מכך שהא-ל רוצה שהאדם ישמור על גופו בריא בכדי שיקיים את מצוותיו, ובעצם השחתת וזלזול הגוף – הוא כעין "מזלזל" ומואס ברצונות הא-ל, ולכן הותר להלקותו כדי שיחזור למוטב.

וכתב ר"י הזקן בספרו (הל' נזקי גוף ונפש ס"ד) אודות חיוב שמירת הגוף וז"ל "אין לאדם רשות על גופו כלל… וצריך להיזהר בגופו שלא לאבדו או להזיקו חלילה". וכן, פסק הרמב"ם (הל' דעות פ"ב ה"כ) שיש סוגי מאכלים שראוי לאדם להימנע מלאוכלם, כגון דג מלוח/ גבינה מלוחה/ בשר שמן וכדו'. ומדין זה של הרמב"ם רוב גדול מהפוסקים בני דורנו למדו שאם הרמב"ם כ"כ החמיר בשמירה על הבריאות ע"י מניעת מאכלים, אזי קרוב לודאי שלגבי עישון סיגריות שמסוכן פי עשרות מונים – ודאי שהרמב"ם יאסור (יעויין בחפץ חיים ליקוטי אמרים י"ג, וכך גם פסק הגרש"ז אויערבאך לב אברהם ח"ב י"ז).

שמירה על בריאות הגוף יותר מעשיית מצוות –
כתב הרמ"א (יו"ד קט"ז ס"ה) וז"ל "יזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא (עדיף להימנע מסכנה, מאשר להימנע מ'איסור הלכתי'), וממשיך "ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור", עד כאן לשונו.

בענין איסור עישון סמים –
פסקו הרב משה פינשטיין (בספרו אגרות משה ח"ו יו"ד ח"ג ל"ה) והרב שלמה זלמן אויערבאך (בספרו מעדני שלמה קמ"ח) אודות איסור עישון סמים ופסקו נחרצות שלאור פסיקת הרופאים שזה מזיק ופוגע בבריאות, אזי אסור לאדם לעשן/ להשתמש בכל סוג סם למינהו.

בחוק –
ענין עישון סיגריות למיניהם –
נפסק בחוק (חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג – 1983) "לא יעשן אדם במקום צבורי (כג': פאבים, קניונים, בתי חולים ומרפאות, בתי ספר ומוסדות חינוך, בתחבורה ציבורית ובתחנות אוטובוס מקורות וכדו')" (סעי' 1א לחוק).

בענין החזקת ונטילת סמים –
בפקודה נפסק (פקודת הסמים המסוכנים ה'תשל"ג – 1973) שאסור לאדם לגדל/ להכין/ לייצר סם ללא רישיון (סעי' 6 לפקודה), וכן נפסק שאסור להחזיק סם כלשהוא ולא להשתמש בו אלא בהתאם לסעיפי החוק ו/או לכללי הרישיון שקיבל (סעי' 7א לפקודה), ועונשו של העובר בסעיפים אלו הוא – עד 20 שנות מאסר ו/או קנס. אולם אם החזקת הסם היתה לצריכה עצמית ולא למטרת סחר אזי עונשו של המחזיק יהיה עד שלש שנות מאסר (סעי' 7(ג) לפקודה). ועוד נפסק כן נפסק שגם אסור לייצר/ למכור/ אפי' להציג למכירה כלי שיעודו להכנת/ צריכת סם מסוכן כלשהוא (בכלל זה גם 'באנג'), ועונשו של המפר חוק זה הוא עד חמש שנות מאסר (סעי' 10 לפקודה).

ולסיום, יוזכר פסיקתו של כב' שופט ביהמ"ש המחוזי (בדימ.) משה דרורי שפסק לגבי עצור שהוחלט לגביו מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות סמים, וביקש העצור לבלות את ימי המעצר במרכז גמילה מסמים במקום בבית מעצר, ואילו המשטרה התנגדה לענין. אזי כב' השופט דחה אץ בקשת את המשטרה ואישר את דברי העצור, והסתמך על דברי הרמב"ם שפסק וז"ל – "כל אדם יכול להיות צדיק כמשה ורשע כירבעם בן נבט… ואין לו לאדם מי שיכפהו באיזו דרך ללכת, אלא הוא מעצמו נוטה ומחליט לאיזה דרך יחפוץ" עד כאן. ולכן פסק השופט, שבעניננו שהעצור ביקש מיוזמתו לשהות את ימי המעצר ב"מרכז גמילה" – אזי מחובתנו כחברה לסייע לו "יום אחד לפני שיהיה מאוחר" כדבריו, וממילא אישר לעצור לשהות את ימי המעצר ב"מרכז גמילה מסמים" עד תום תקופת ההליכים המשפטיים כנגדו, (ב"ש (י-ם) 1151/02 אסרף נ' מדינת ישראל דינים מחוזי לג(4) 658). בברכת שבת שלום ומבורכת. בן ציון כהן.