תיעוד מטורף: צוות עיתונאים של סקאיי ניוז נקלע למארב באוקראינה – צפו

צוות של רשת סקיי ניוז הבריטית נקלע ביום שני האחרון למארב אלים שבמזל גדול הסתיים ללא הרוגים, אך הכתב הראשי נפצע.

הצוות הכולל את הכתב הראשי סטיוארט רמזי, הצלם ריצ'י מוקלר והמפיקים מרטין וולס, אנדריי ליטביננקו, ודומיניק ואן יצאו ביום שני לעיר בוצ'אץ', שם הושמדה שיירה רוסית על ידי הצבא האוקראיני ביום הקודם. לדברי הכתב הראשי אנשי קשר מקומיים מהמנים אמרו להם שהאזור שקט והבטיחו להראות להם את השיירה שנפגעה ולספר להם את שאירע.

הכתב סטיוארט מספר כי אפילו שעזבו את העיר למרכז קייב שהתחזקה בחיילים נוספים, הם עברו על פני כבישים מהירים ומרכזיים בהם מתנדבים חפרו תעלות והצבא מיקם לאורכם תותחים כדי להגן על הבירה, "היה ברור שהמסע שלנו יהיה קשה" סיפר.

"המתח מורגש, הלוחמים קופצים במחסומים ויש לנהל משא ומתן בזהירות, קולות הירי מרחוק מתגברים ואש מקלעים של ארטילריה ומרגמות נשמעות כל הזמן. העיירה נמצאת רק 30 קילומטרים בערך ממרכז קייב, אבל המסע שלנו ארך שעות, כבישים נסגרו והפנו אותנו לדרכים אחרות אינספור פעמים. בדרכנו, מרחוק, יכולנו לראות מטוסי קרב חוצים בשמים וצוללים לעבר הקרקע בזמן שהם פתחו באש. ממקום שקט, כל האזור הכפרי הזה – הפך ברגע לשדה קרב" ממשיך לספר סטיוארט רגע לפני שהוא וצוותו נכנסו לקו האש.

"הגענו למחסום אוקראיני ודיברנו עם החיילים והשוטרים, שאלנו אותם אם הדרך לקייב סבירה. שוטר ניגש למכונית והגיש לנו גלידות דרך החלון. הוא אמר לנו שאנחנו יכולים לפנות שמאלה ולרדת בכביש לקייב – הוא אמר שהוא פתוח. יצאנו לדרך, היה שקט מאוד ומאוד דאגנו. נסענו קדימה לעבר הצומת, היו הריסות על הכביש אבל במצב עכשיו זה היה נראה נורמלי, לא היו חיילים והכל היה נראה נטוש. אבל אז משום מקום נפתחה לעברנו אש, ראיתי משהו פוגע במכונית שלנו והצמיג התפוצץ. המשכנו מעט בנסיעה ונעצרנו, חשבנו שהעולם שלנו התהפך" ממשיך לספר סטיוארט על החוויה המטלטלת.

"בירי הראשון נסדקה השמשה הקדמית של הרכב שלנו ואז הצלם ריצ'י מוקלר כופף את פלג גופו העליון והתקפל לתא הרגליים של הנוסע הקדמי, היינו תחת התקפה מלאה" מתאר סטיוארט, "הכדורים פגעו בכל חלק ברכב שלנו, הבזקי הכדורים נראו מכל כיוון ופגעו בזכוכית הקדמית, במושבים, בגלגל ההגה ובלוח המחוונים שהתפרק. לא ידענו אז אבל מאוחר יותר סיפרו לנו האוקראינים שחוליות סיור רוסיות אורבות. זה היה ירי מקצועי, הם ריססו את המכונית – הם לא פספסו".

סטיוארט ממשיך לספר כי "המפיק מרטין וולס, שנהג, יצא ראשון מהמכונית, ואחריו במהירות אנדריי ליטביננקו, המפיק המקומי שלנו כאשר הם משאירים אותי, את הצלם ריצ'י והמפיקה שלי דומיניק ואן בתוך הרכב. כולנו תפסנו מחסה בתא הרגליים ומעבר למושב האחורי. בשלב הזה חשבנו שמדובר במארב של הצבא האוקראיני שיורה לעברנו ואז התחלנו לצרוח שזו טעות ושאנחנו עיתונאים, אבל הירי לעברנו נמשך כל העת."

"ידענו כי אנחנו רוצים לשרוד עלינו לצאת מהרכב אבל האש הייתה עזה." אומר סטיוארט וממשיך לתאר את רגעי האימה "דומיניק פתחה את הדלת שלה עוד קצת והחליקה אל הקרקע, היא זחלה לעבר המחסום בכביש המהיר ואז ירדה במורד הגבעה. ריצ'י צעק לי, אבל אני לא ממש זוכר הרבה. אני כן זוכר שתהיתי אם מותי עומד להיות כואב. ואז נפגעתי בגב התחתון. "נפגעתי!" צעקתי. אבל מה שהדהים אותי זה שזה לא כאב כל כך. זה היה יותר כמו לקבל אגרוף, באמת." מציין סטיוארט וממשיך לתאר את שאירע, "זה היה מוזר, אבל הרגשתי מאוד רגוע. הצלחתי לחבוש את הקסדה שלי, ועמדתי לנסות לברוח, אז נעצרתי לרגע הושטתי יד חזרה למדף בדלת ולקחתי את הטלפונים שלי ואת תעודת העיתונאי שלי, באופן לא ייאמן."

"ריצ'י סיפר שיצאתי מהמכונית ונעמדתי, לפני שרצתי לקצה הגבעה ואז התחלתי לרוץ. איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי לתחתית, נחתתי כמו שק תפוחי אדמה, חתכתי את פניי. השריון והקסדה שלי כמעט בוודאות הצילו אותי. אבל ריצ'י עדיין היה בתוך המכונית. הירי לעבר המכונית התגבר בכל פעם שהוא זז. למעשה הוא היה מוגן על ידי בלוק המנוע – הוא ידע את זה. הואר צעק לעברנו והשבנו ואז שתיקה… זה נראה כמו נצח עד שהוא הגיח מעל המחסום וקפץ לעברנו, לאחר מכן צרורות של ירי נורו" הוסיף הכתב הראשי.

"למטה, התארגנו מחדש, חמשתנו היינו בחיים. לא האמנו. היינו בהלם, אין ספק בכך. אבל שמחנו להיות בחיים. מרטין אמר לי, זה נס שכל אחד מאיתנו יצא, שלא לדבר על כך שכל חמשתנו שרדנו את זה. היינו עדיין בקו הירי והתרחקנו מהמכונית תוך כדי שאנחנו נצמדים לקיר בטון שישמש לנו כמחסה. הבחנו במפעל ששער הכניסה שלו היה פתוח ורצנו אחד אחרי השני פנימה, היינו משוכנעים שהיורים יבואו לגמור אותנו. כשנכנסו פנימה נפתחה דלת ושלושה פועלים במקום סימנו לנו להיכנס לבית המלאכה שלהם. נכנסו פנימה כולנו והחלנו במאמץ מטורף לנסות לארגן לנו חילוץ בזמן שמרטין ודומיניק יצרו קשר עם אנשי צוות סקיי ניוז לספר להם על מה שקרה".

סטיוארט אומר כי הם ידעו שיקח להם המון זמן עד שתגיע ההזדמנות להיחלץ משם וממשיך לתאר איך הפחד לא עזב אותם לרגע, "ידענו שזה ייקח שעות וציפינו לחלוטין לבלות את הלילה בבית המלאכה בזמן העבודה על הלוגיסטיקה. חילוץ אנשים ממקומות מרוחקים בעיצומה של מלחמה שממשיכה לנוע זה קשה להפליא. בחוץ התגברו קולות הקרב. לא היה לנו מושג מה קורה, אבל פחדנו שבכל רגע יתפוצצו דלתות המוסך פנימה, וחמושים יבואו להרוג אותנו. זה הרבה פעמים קורה ככה – אתה שורד את החלק הראשון ומגיע למקום מבטחים, ואז הכל שוב מתחיל להשתבש. ואתה עייף, מותש באמת, והאדרנלין שוכך, ואתה מרגיש מוכה ומדוכדך."

סטיוארט ממשיך לספר על החילוץ תוך שהוא מתאר את הפרטים כאילו נלקחו מתוך סרט אימה, "בסופו של דבר התכנסנו במשרד קטן כדי להתחמם, והמתנו בשקט להודעה על ההצלה. הטלפון צלצל, ונאמר לנו שעלינו לחכות עד הבוקר. בחוץ כבר היה חשוך לגמרי. התחלתי לנמנם על הספה, ואני זוכר במעורפל שראיתי אור מהבהב, ואז קול של צעדים כבדים וצעקות בחדר המדרגות. ריצ'י אמר שהוא משוכנע שזה הסוף, לפני ששמע את המילים המרגיעות האלה: "משטרה אוקראינית, בואו מהר!" יצאנו מהר החוצה ונדחסנו לתוך ניידת המשטרה ויצאנו מהמפעל. הדרך הייתה ארוכה, אבל חילצו אותנו. יום לאחר מכן, הגענו חזרה למרכז קייב."

לסיכום אמר סטיוארט: "הנקודה היא שהיה לנו מזל גדול. אבל אלפי אוקראינים מתים, ומשפחות מותקפות על ידי חוליות רוסיות ונפגעות בדיוק כפי שהיינו, נוסעות ברכב משפחתי ומותקפים. המלחמה הזו מחמירה מיום ליום."

סטיוארט והצוות שלו חזרו בבטחה והם נמצאים עכשיו בבריטניה.