נשיאת העליון: "אהדת הציבור אינה המדד המכריע לצדק ולעשיית משפט"

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, נשאה היום (ראשון) דברים במהלך טקס השבעת השופטים החדשים בבית הנשיא שבירושלים.

בפתח דבריה, אמרה נשיאת העליון: "בפתח דבריי אני מבקשת לייחד מספר מילים לשופטת גילה כנפי-שטייניץ. לאחר כשלושה עשורים של שיפוט בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בירושלים, נבחרת להתמנות כשופטת של בית המשפט העליון בזכות בקיאותך במשפט, חוכמתך והניסיון המקצועי הרב שצברת. אלו הם נכסים חשובים שאת מביאה איתך ואני סמוכה ובטוחה כי נתברך בך בשורות בית המשפט העליון וכי תמשיכי לתרום תרומה משמעותית למשפט הישראלי. בשם כל שופטות ושופטי בית המשפט העליון, אני מבקשת לאחל לך הצלחה רבה – ברוכה הבאה!"

בנוסף, אמרה חיות: "הצהרת האמונים המרגשת שהצהרתם זה עתה היא במובנים רבים קו הגמר והשיא של תהליך מיון ארוך וקפדני שעברתם. ראשיתו בהחלטה להגיש מועמדות לכהונה שיפוטית, שבעקבותיה נבחן תיק המועמדות על-ידי ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים. בראש ועדת המשנה – המונה שלושה חברים – עומד שופט של בית המשפט העליון, ולצידו נציג של הרשות המחוקקת ונציג של לשכת עורכי הדין … לאחר ראיון אישי בפני ועדת המשנה ומיון שעורכת הוועדה, מוזמנים המועמדים שנמצאו מתאימים לכך להשתתף במרכז הערכה המתנהל על-ידי צוות מקצועי ומיומן, המורכב משופט מכהן או שופט בדימוס של בית המשפט העליון, שני שופטים של בית המשפט המחוזי, עורך דין ושני פסיכולוגים תעסוקתיים."

"מדובר במרכז הערכה המתקיים במשך מספר ימים בתנאי פנימייה ובו נבחנים יכולותיהם וכישוריהם של המועמדות והמועמדים, בכתב, בעל פה, בסימולציות קבוצתיות ובראיונות אישיים, במטרה להעריך את מידת התאמתם לכהונה שיפוטית. בתום מרכז ההערכה מועברת המלצת צוות המעריכים לגבי כל אחת ואחד מהמועמדים אל ועדת המשנה והמלצה זו, לצד ההמלצות הנוספות המצויות בתיק המועמד, משמשים את ועדת המשנה לצורך קבלת החלטה אם לצרף את המועמדת או המועמד למאגר המועמדים לשפיטה. מתוך מאגר זה רשאים שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון וכן שלושה מחברי הוועדה לבחירת שופטים להציג את מועמדיהם בפני מליאת הוועדה לבחירת שופטים. רשימת שמות המועמדים שיש כוונה להציגם כאמור, מתפרסמת ברשומות 45 ימים לפני מועד התכנסותה של הוועדה לבחירת שופטים, בין היתר, על מנת לאפשר לציבור להעלות הסתייגויות לגבי מי מהמועמדים לקראת התכנסותה." הוסיפה.

עוד אמרה הנשיאה: "בראש הוועדה לבחירת שופטים עומד שר המשפטים, וחברים בה שני חברי כנסת כנציגי הרשות המחוקקת, שר נוסף, אשר יחד עם שר המשפטים מייצגים את הרשות המבצעת, וכן מכהנים בה נשיא או נשיאת בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים של בית המשפט העליון ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. תשעה חברים בסך הכל, המייצגים למעשה את כל שלוש רשויות השלטון וכן את האיגוד המקצועי הרלוונטי – לשכת עורכי הדין. זוהי הוועדה המופקדת על בחירת שופטות ושופטים בישראל. לא בכדי תיארתי לפרטיו את התהליך הארוך שעוברים כל מועמדת ומועמד עד הרגע המרגש שבו הם מצהירים אמונים בפני נשיא המדינה ועוטים עליהם את גלימת השיפוט. עשיתי כן משום שאירועים כאלה ואחרים – שזכו לאחרונה להד תקשורתי נרחב והינם חריגים ומצערים ביותר – עלולים לצייר תמונה שגויה באשר לתהליך זה. לכן סברתי כי יש מקום לתאר את הדברים כהוויתם ולומר: אף שיטה למינוי שופטים אינה חסינה מפני אירועים חריגים. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות משלה ועלינו להיות קשובים כל העת להערות ולהצעות ענייניות על מנת לשפרה. אך בסיכומו של דבר השיטה הישראלית למינוי שופטים היא שיטה מאוזנת ומקצועית הזוכה להערכה רבה בעולם, ובזכותה מכהנים בבתי המשפט בישראל לאורך עשרות שנות קיומה, שופטים מצוינים הממלאים את תפקידם באמונה, במסירות ומתוך תחושת שליחות עמוקה."

"החתירה לשקף את מגוון מרכיביה של החברה הישראלית בקרב שופטות ושופטי ישראל היא אתגר חשוב שעלינו לשקוד עליו. מדובר בתהליך שיש לעודד ולטפח, והיום צעדנו צעד נוסף בכיוון זה. עם זאת, חשוב לזכור כי שתי אמות מידה מרכזיות הן אלה שצריכות לעמוד בראש ובראשונה לנגד עינינו, כחברי הוועדה, בבואנו לבחור שופטים בישראל: המצוינות המקצועית של המועמד ואישיותו כמי שניחן במזג מתאים לכהונת השיפוט."

לסיום, אמרה חיות: "השופט אינו פועל על מנת לקדם אידאולוגיה או עמדה אישית. השופט הוא משרת ציבור. זוהי שליחותו וממנה הוא שואב את חוסנו. עליו למלא את תפקידו באופן מקצועי, הוגן ויעיל וללא פניות ואם שגה פתוחה בפני בעלי הדין הדרך אל ערכאת הערעור, אך דרך האיום וההפחדה – לא תצלח. על מנת לשמור על אמונו של הציבור במערכת, הצדק חייב לא רק להיעשות אלא גם להיראות. עלינו לא רק לבצע את מלאכת השיפוט באופן הטוב ביותר – אלא גם לשקף אותה לצדדים הניצבים בפנינו, להנגיש להם את הנעשה לאורך ניהול התיק, ולאפשר להם להבין את נימוקי פסק הדין שניתן בו. אין לכחד, הנימוקים הללו לא תמיד יהיו פופולריים. ואולם, אהדת הציבור אינה המדד המכריע לצדק ולעשיית משפט. כפי שציינתי, אנו השופטים מחויבים שלא להטות את פסיקתנו בהתאם לביקורת או לרצון לשאת חן. אמון הציבור אין משמעו הסכמה גורפת להכרעותיו של בית המשפט, אלא הכרה ואמונה בכך שבית המשפט עשה את מלאכתו על פי הדין, בהגינות ובניטרליות, וכי השופט הוא עצמאי ואינו מכיר פנים."