בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את ערעורו של טאלב אבו גנאם, בעלים של חברת הבנייה "דקל הארץ", אשר הורשע בבית משפט השלום ברמלה בניכוי 3 חשבוניות פיקטיביות שהמס הנובע מהן עומד על סך של 246 אלף ₪. בית המשפט המחוזי אף הותיר על כנו את העונש שגזר בית משפט השלום על אבו גנאם: 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 14 אלף שקל על הנאשם ועל החברה.
על פי פסק הדין של בית משפט השלום ברמלה, ובהתבסס על חקירה שנוהלה במע"מ חקירות ירושלים, בחודשים מרס-אפריל 2013 כללה חברת "דקל הארץ" בספרי החשבונות שלה 3 חשבוניות של חברה בשם "בישמוט א. א. עבודות בנייה והובלה". על פי פסק הדין, חברת "דקל הארץ" מעולם לא שילמה לחברת "בישמוט א. א." את הסכומים הנקובים בחשבוניות הללו וגם לא קיבלה ממנה את השירותים שעבורם הוצאו החשבוניות. כל מטרתן של החשבוניות הללו, קבע בית משפט השלום ברמלה, הייתה לאפשר לחברת "דקל הארץ" לדרוש את מס התשומות הנובע מהן, בסך של 246 אלף ₪, ולצמצם את חבות המס הכוללת של החברה.
כאמור, בית משפט השלום ברמלה גזר על אבו גנאם עונש מאסר בפועל של 8 חודשים, מאסר על תנאי וקנס לחברה. אבו גנאם ערער למחוזי, הן על ההרשאה והן על העונש. לטענתו, לא הוצגו ראיות מספיקות כדי לבסס את הטענה שחברת "בישמוט א. א." לא סיפקה שירותים לחברה שבבעלותו. כמו כן, לא בוססה הטענה כי הוא פעל במכוון ובמודע על מנת להונות את רשות המסים. עוד טען אבו גנאם, כי הוא היה המנהל "בשטח" אולם לא היה בקיא בצדדים הפיננסיים והעסקיים של החברה, שנוהלו על ידי אדם אחר. לבסוף, טען אבו גנאם כי העונש שהושת עליו חמור ביחס לעבירות דומות וביחס לעונשים שקיבלו מעורבים אחרים בפרשה, וכי בית משפט השלום לא לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת הזמן הרב שחלף בין ביצוע העבירות למתן גזר הדין.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את טענותיו של אבו גנאם והותירו את עונשו על כנו. כב' השופטים שמואל בורנשטין, יעל טויסטר ומיכאל קרשן קבעו כי היה די בראיות שהוצגו בפני בית משפט השלום ברמלה כדי לבסס הן את ה"פיקטיביות" של החשבוניות, הן את כוונותיו של אבו גנאם והן את האחריות האישית שלו לעבירות.
עוד קבעו השופטים כי העונש שהוטל על אבו גנאם "אינו משקף ענישה מחמירה כלל וכלל". בקבעם זאת, ציינו השופטים את העובדה שאבו גנאם מעולם לא הסיר את המחדל שבגינו הועמד לדין, כלומר לא השיב לקופת המדינה את הסכום שנגרע ממנה בגין מעשיו. "כבר הבענו לא אחת את דעתנו", כתבו השופטים, "כי אכן ראוי בעבירות מס לייחס משקל משמעותי לשאלת הסרת המחדל, המלמדת על נטילת אחריות והבעת חרטה, וכי אין דינו של מי שלא הסיר את מחדליו כדין מי שהסירם". במקרה של אבו גנאם, ציינו השופטים, המחדל לא הוסר למרות הזמן הרב שחלף ולכן "אין מנוס מהשתת מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח".
