"באקטיביזם שיפוטי יש סכנה שההכרעות הדמוקרטיות של הרוב מומרות בשיקול דעת"

סגן רה״מ ושר המשפטים, גדעון סער, נאם היום (חמישי) בכנס ״המשפט החוקתי בעת משבר״ שהתקיים בעיר חיפה.

בפתח דבריו אמר סער: "בעיתות משבר מוטלת אחריות כבדה על הרשות המבצעת. גם על הרשות המחוקקת שמתוכה נבחרת הרשות המבצעת. אלו הרשויות שאחראיות כלפי הציבור ושגם נותנות לציבור דין וחשבון. כפי שאמרה גם הנשיאה, הרשות המבצעת נדרשת לקבל החלטות דרמטיות, החלטות קשות, ובלוחות זמנים קצרים, עם השפעה אדירה על חיי אדם, על בטחון המדינה ועל צביונה. מה שמשותף במצבי משבר – כגון מצבי חירום ביטחוניים ומגפות – זה ההרגל שלנו לדבר על זכויות האדם שעלולות להיפגע כתוצאה מאותן החלטות."

"אבל גם בצד השני יש זכויות אדם. הזכות לחיים היא אולי הזכות הכי חשובה, והיא הזכות שבמצבים האלה עומדת בצד השני. גם למדינה כמי שמאגדת את אזרחיה, גם לה יש זכויות. לפי דעתי, האחריות בפני הציבור היא של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, ועל בית המשפט לנהוג בריסון ולהימנע מהמרת שיקול דעתן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בשיקול דעתו. גם הכנסת וגם הממשלה עושות איזון בין ערכים, בין אינטרסים ובין זכויות." הוסיף.

עוד אמר שר המשפטים: "גם הן נשענות כמובן על ייעוץ משפטי ואין בעיני יתרון מובנה לרשות השופטת להגיע לפתרון הנכון. יש לה תפקיד ייחודי, אבל אין לה יתרון שמבטיח הגעה לאיזון הנכון. היום מדברים בארה"ב על אקטיביזם שיפוטי שמרני, כשיש רוב מסוים בבית המשפט העליון בארה"ב. מידת ההתלהבות של אלה שדגלו באקטיביזם שיפוטי בעבר היא עתה פחותה יותר. באקטיביזם שיפוטי תמיד יש סכנה שההכרעות הדמוקרטיות של הרוב במוסדות הנבחרים מומרות בשיקול הדעת השיפוטי, ומזה צריך להיזהר. זה נכון לגבי אקטיביזם שיפוטי מכל סוג שהוא."

"יש שני עקרונות חשובים שאנחנו צריכים לשמור עליהם:
1. רשות שופטת עצמאית. להלך אימים על הרשות השופטת בהליך מנהלי או פלילי – זה ניסיון לפגיעה בעצמאותה. הצעת חוק שאומרת שהשופטים ייבחרו ע"י הממשלה, היא קיצונית, לא מאוזנת ומבטאת את הרצון לבטל את העצמאות של בית המשפט.
2. אין דמוקרטיה בלי ביקורת שיפוטית חוקתית. כל אחד עם היד הלב יכול להסכים למקרים שבהם נדרשת ההתערבות השיפוטית, כולל ביקורת שיפוטית חוקתית על חקיקה של הכנסת. דוגמא : פסק הדין של בראון נגד מועצת החינוך בבית המשפט העליון של ארצות הברית."

"פעם שני העקרונות האלו היו מקובלים יותר ופחות שנויים במחלוקת. השאלה היא: מה המודל הנכון של הביקורת השיפוטית החוקתית? לכשיחוקק יום אחד חוק יסוד החקיקה, שהוא בעיני החוק החשוב ביותר, הוא יצטרך לתת מענה לשאלות האלה. כמובן גם לשאלה של איך מחוקקים או מתקנים חוק יסוד, באיזה רוב ובאיזו פרוצדורה. השאלה היא, האם נכון להמשיך במודל מבוזר של ביקורת שיפוטית חוקתית, כפי שנקבע בפס"ד המזרחי, שכל ביהמ"ש שלום יכול לקבוע שחוק שחוקק ע"י הכנסת הוא לא חוקתי, או שצריך ללכת על מודל ריכוזי של ביקורת שיפוטית. באיזה הרכב ובאיזה רוב צריך לקבל החלטה שחוק של הכנסת הוא לא חוקתי? זה דבר אחד לקבוע את זה בדעת יחיד ודבר אחר לקבוע את זה ברוב מיוחס בהרכב רחב. ומי שסבור שנדרש רוב מיוחס להתגברות הכנסת כמודל נכון, לפי דעתי מאד יקשה עליו לטעון אחרת בעניין הזה." הוסיף השר.

בנוסף, תמה סער: "מהן עילות ההתערבות? בוודאי אם חוק לא עומד בביקורת השיפוטית החוקתית מול חוקי היסוד אז זה מובן מאליו. אך האם יש רשימת עילות מוגבלת או שהיא רשימה בלתי סופית? אשר כל תקופה מסוימת ניתן להוסיף ולהגדיר עילות נוספות בפסיקה שבגינן ניתן לפסול חוק יסוד. כמו: כמה זמן היה הדיון, מה הייתה הפרוצדורה, האם תקנון הכנסת נתן את המענים הנכונים והמספקים? לפי דעתי נכון לקבוע בחוק היסוד מהן עילות ההתערבות. האם לכנסת המילה האחרונה ובאילו תנאים? לדעתי צריך להיות תנאי של זמניות להתגברות והרוב צריך להיות רוב מיוחס ולא רגיל. כל הדבר הזה צריך לבוא בסוג של הבנה היסטורית שמסיימת בעצם את המצב הלא נורמלי שאנו נמצאים בו – מדינה שקיימת 74 שנה ואין בה הסכמה על כללי המשחק החוקתיים בין הרשויות."

"בכל דמוקרטיה מערבית יש ויכוחים על פסקי דין ותמיד יהיו, ותמיד תהיה ביקורת מנומקת יותר או פחות, מתלהמת יותר או פחות. השאלה אם יש כללי משחק מוסכמים וזה יכול להיקבע רק בחוק יסוד ובשביל המהלך הזה שהוא הכי חשוב, כי אחרת נחיה במצב של המשך ההתכתשות מהם בעצם כללי המשחק, מה מקור הלגיטימציה של כללי המשחק, האמון הציבורי בכל הרשויות יפחת ואני חושש שככל שעובר הזמן אנחנו נמצאים בנקודה פחות טובה שיש סיכוי להגיע לרוב פרלמנטרי ולסיים את הוויכוח הזה. לכן, על אף שאני עדיין לא רואה את הפתרון באופן מידי, חשבתי שנכון לקיים ועדה שתקיים שיח על הנושא הזה כדי לנסות להגיע להסכמות, למפות את הנקודות המוסכמות והשנויות במחלוקת, כי לאורך זמן אני לא חושב שנגיע לנקודה יותר מתאימה לעשות את זה."

לסיום, אמר: "קרה דבר חשוב החודש, שהכנסת אישרה בקריאה ראשונה את חוק היסוד שהבאתי בנושא זכויות במשפט הפלילי, זה חוק יסוד ראשון לאחר שלושה עשורים שעוסק בזכויות האזרח בנקודה שהיא מאוד ראויה להגנה, נקודה של חולשה ומצוקה של האזרח. וזאת אמירה משמעותית של רוב פרלמנטרי שרוצה להמשיך וליישם את אותה החלטת הררי המפורסמת של כתיבת החוקה פרקים פרקים. מוקדם לברך על המוגמר. אני משוכנע שיהיה דיון נוקב בוועדת חוקה . אני מקווה שנוכל להגיע לתוצאה סופית מאוזנת אם תהיה אחריות מצד חברי הכנסת. אבל זה רגע חשוב ויהיה חבל אם לא נצליח להשלים את המהלך הזה. זה מהלך חשוב, בעולם של המשפט הפלילי, של המשפט החוקתי והצלחה בו תסמן יכולת של הכנסת לקיים את המחויבות שהיא לקחה על עצמה להשלים את החוקה באופן הדרגתי."