ציוותה התורה שבהגיע יו"ט א' של פסח יש איסור לאכול ואף להחזיק מוצרי חמץ עד מוצאי יו"ט שני, שנאמר "ולא יראה לך חמץ". "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (שמות י"ג ז').
וכעת נדון –
1. איפה כן יהיה מותר להחזיק את החמץ?
2. מה צריך האדם לעשות לפני חג הפסח, אם בכ"ז יש לו חמץ ברשותו?
3. מה הדין אם גילה לאחר צאת החג שהיה ברשותו חמץ שעבר עליו החג ולא התבטל כהלכה?
במשפט העברי ובחוק.
במשפט העברי –
פסק הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ד ה"א) שאסור לאדם להחזיק מוצרי חמץ בביתו, ואפי' במחסן רחוק שהחמץ מוצנע שם ואין חשש שייראה החמץ לעוברי אורח במהלך החג, שנאמר "לא יראה (לעיניו) ולא ימצא (ברשותו, אפי' במקומות המוצנעים)…".
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
ולגבי חמץ המוצנע, פסקו הטור והמג"א (או"ח תל"ד, תמ"ו) שחמץ שהיה ברשותו של האדם ללא ידיעתו, אזי אפי' שעבר חג הפסח כשהיה ברשותו חמץ ולא ביטלו האדם, אפ"ה החמץ לא ייאסר באכילה הואיל וקרה הדבר באונס וללא ידיעה. אך מנגד לדעת השו"ע הרב (תל"ג ג') שכל דיני ה'אונס שייפטר מעונש והחמץ יותר לאכילה', הכוונה דווקא כשבדק בערב חג הפסח את החמץ בצורה מקצועית, שאז; אם יגלה לאחר החג שנשאר חמץ – עדיין יהא מותר באכילה. אך אם לא בדק בכלל – אפי' שלא ידע מהחמץ, בכ"ז ייחשב כפושע ויעבור על לאו דאורייתא של "לא יראה…".
ונפסק עוד ברמב"ם (שם פ"א ה"ט) שהאיסור של אכילת חמץ והחזקתו היא מחצות יום של ערב פסח (אזור השעה 11:00) עד מוצאי שביעי של פסח. ועוד פסק (שם, ה"ג) שעונשו של האוכל חמץ במזיד עונשו יהא כרת. ואם החזיק ברשותו חמץ, אזי עונשו יהא מלקות.
מה צריך לעשות עם החמץ –
מקודם דברנו מה הדין אם קרה מקרה והחזיק האדם חמץ, אבל כעת נדון מה בכלל צריך לעשות עם החמץ לפי הדין?
בעיקרון מצד ההלכה, צריך אדם לבער את חמצו לפני הפסח, אולם בתוספתא (פסחים ב' ו'-ז') נכתב שיכול אדם למכור את מוצרי החמץ במתנה גמורה (ויכול לרמוז לעכו"ם ש"אולי יקנה שוב ממנו את החמץ לאחר החג", כלשון הרמב"ם) למי שאינו יהודי, ובכך החמץ לא יהא ברשותו של היהודי במהלך ימות החג וממילא גם לא יעבור בלאו של "לא יראה ולא ימצא…" (הואיל ובנוסח של מכירת חמץ, היהודי מוכר לעכו"ם את השטח שבו נמצא החמץ). וכ"כ רבי עמרם גאון (אוצר הגאונים פסחים מח.) והרמב"ם (שם פ"ד ה"ז).
ולאחר חג הפסח כשקונה היהודי ו/או מי מטעמו (כג' הרבנות הראשית לישראל ושאר הגופים שמוכרים את החמץ לעכו"ם) את החמץ – אזי יהיה מותר בחזרה ליהודי להשתמש בחמץ למאכל ובהנאה, ולא יהיה עליו דין של "חמץ שעבר עליו הפסח" שאסור באכילה ובהנאה, הואיל ובימי הפסח – החמץ לא היה ברשותו של היהודי (יעויין בשו"ע או"ח תמ"ח ה"א). אולם אם החמץ לא נמכר לגוי לבסוף לפני חג הפסח אלא נשאר ברשותו של היהודי, אזי נפסק להלכה בשו"ע (שם) שהחמץ יהיה אסור באכילה ואפי' גם בהנאה (!) ועובר בלאו של "לא יראה לך חמץ בכל גבוליך".
בחוק –
בחוק נפסק (חוק חג המצות תשמ"ו 1986) שמערב יו"ט ראשון של פסח עד מוצאי יו"ט אחרון של החג יהיה אסור לבעל עסק להציג ו/או למכור מוצרי חמץ וקמחים למיניהם (סעי' 1 לחוק). למעט, אם העסק נמצא ביישוב שרוב תושביה אינם יהודים ו/או שרוב בתי העסק באותו יישוב בבעלות של 'אינם יהודים' אזי יהא מותר למכור מוצרי חמץ אף בפסח (סעי' 2 לחוק).
הכנסת חמץ לביה"ח –
עד לשנת 2021 היו שלטים בכניסה לבתי החולים המורים על איסור הכנסת חמץ לשטחי הבית חולים ואפי' היה אכיפה בנושא. אולם בשנת 2021 פסק ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 1550/18) שיש להתיר הכנסת חמץ לשטחי ביה"ח, ובימים אלו שלח שר הבריאות הנחיה כי יש לאכוף את פסיקת בג"ץ ולעצור את אכיפת הכנסת מוצרי החמץ לבתי החולים ואף את השילוט בענין, ימים יגידו מה יהיה לבסוף…בברכת חג פסח כשר ושמח. בן ציון כהן.
