גנץ בטקס הקראת שמות הנופלים בהר הרצל: "אני עצמי מחשיב את עצמי כ"מפקד שכול""

שר הביטחון, בני גנץ, נאם הבוקר (רביעי) בטקס הקראת שמות הנופלים, בהיכל הזיכרון בהר הרצל שבירושלים, אשר פתח את מעמד קריאת שמות כלל חללי צה"ל.

בפתח דבריו אמר גנץ: ״לי יש ימי זיכרון משלי״, כתב המשורר נתן זך. ״כשכולם זוכרים אני שוכח, וכשכולם שוכחים אני זוכר, וזה כואב עד כדי כך שאני צריך להתאמץ לאסוף את השברים, כדי שלא אשכח שאני חייב לזכור״. כל מי שלחם, כל מי שאיבד חבר או קרוב, מכיר את הכמיהה הזאת לפעמים לשכוח; למחוק הכל – כדי להקהות מעט את הכאב. ובכל זאת אנחנו זוכרים ונאבקים כדי לא לשכוח. למה?"

"מהי חשיבותו של הזיכרון הפרטי, של כל אחד מאיתנו את היקרים לו? השמות; הפנים; רגעי החיים שאנחנו נוצרים בכל כוחנו; חוויות שהיו פעם, לפעמים לפני שנים רבות. מהי חשיבותו של הזיכרון הלאומי? הקראת השמות הזו, שם אחר שם אחר שם; ההערכה כלפי הלוחמים והלוחמות; הטקסים החוזרים בכל שנה. התשובה בעיניי – היא החיים. אנחנו זוכרים את כל הרגעים היפים הללו עם היקרים לנו מפני שזו הדרך שלנו להחיות אותם, להותיר משהו מהם איתנו. זו הדרך להעביר לילדינו ונכדינו את מורשתם. שיכירו שפעם התהלך בינינו אדם שאהבנו יותר מכל, שהיה עבורנו עולם ומלואו. ברגעים של עצב וגם ברגעים של שמחה, שאותם אנחנו מבקשים לחלוק איתם – גם למעננו. התנועה הזו, בין המוות לבין החיים, היא גם חלק מהסיפור שלנו כאן. הסיפור הלאומי, החברתי, הביטחוני." הוסיף.

עוד אמר שר הביטחון: "כפי שקריאת השם מותירה בנו זכר מאנשים שהיו ואינם כאן פיזית, כך גם הקראת השמות בהיכל הזה, שבו כל לבנה היא שם, פנים, סיפור שהוחמץ, אהבה שלא מומשה, פסגות שלא נכבשו. רצף החללים הם שרשרת התקומה שלנו. שם אחר שם, מייצרים רצף של אנשים שהקריבו את חייהם למעננו, החיים. הם הסיפור שלנו. כל שם כזה הוא עולם שלם עבור המשפחה והחברים; וכל השמות יחדיו, הם העולם שלנו, אזרחי ישראל. אנו זוכרים ומזכירים אותם לא מפני שאנו מקדשים את מותם, אלא מפני שאנחנו מקדשים את חיינו. המחיר העצום הזה של המשפחות השכולות, של החברה הישראלית כולה, הוא גם המנוע שלנו להוסיף לחיות, לעשות טוב, לתקן – להתכנס ביחד, לשמר את הרעות והערבות ההדדית. לשמור על האחדות הבסיסית שלנו כחברה."

בנוסף, אמר:"מכובדיי, לצערי אין בישראל כמעט משפחה או בית שהשכול נפקד מהם. אני עצמי מחשיב את עצמי כ"מפקד שכול." איבדתי רבים מחבריי, לוחמים, פקודים ורעים לנשק בשדה הקרב. לימים למדתי, שהיכולת של לוחמי צה"ל לצאת אל הקרב טמונה גם בזיכרון שלהם ובמורשת שעליה חונכו. אנו מספרים על גבורת החללים, כדי לזכור ולהזכיר למה אנחנו כאן ועבור מה ימשיכו נערים בני 18 להגיע לבקו"ם, ללבוש מדים, לשרת את המדינה, ולחרף את נפשם. לכן, הזיכרון והשכול הם נושאים שנמצאים בלב ליבה של ההוויה הישראלית, מקום המדינה ועד היום, ועלינו לשמור עליהם מכל משמר ומעל לכל ויכוח. החברה הישראלית ראויה לנושא אחד שכולנו מתייחסים אליו ביראת קודש לאורך כל השנה, וראויה ליום הזה שבו נזכור את כולם, נכבד את זכרם, ונשמור על אחדותנו וחוסננו החברתי."

"הראשונים שהאחריות הזו חלה עליהם היא אנחנו – מנהיגי הציבור, שצריכים לשים בצד את המחלוקות ופשוט לחבק ולזכור את הנופלים ומורשתם. בני המשפחות השכולות ראויים לכך, ועלינו החובה לחבק אותם בכל דרך שיבחרו, ולקבל באהבה גם את הביקורת שלהם. כי הם אלו ששילמו את מחיר תקומתנו וקיומנו. נחבק אותם אל ליבנו, וכך גם נשמור על החברה הישראלית, על המורשת, על הזיכרון ועל האחדות."

לסיום, אמר שר הביטחון: "אזרחי ישראל, כל הפנים והשמות כולם, עומדים פה לפנינו, מחכים שנקריא, מוכיחים שהזיכרון איתנו. והלוואי שנדע גם השנה כפרטים וכחברה, לצמוח מתוך הזיכרון – לכבד אחד את השנייה, לקבל את השונות בינינו, לחזק את החברה הישראלית שמורכבת מאלפי הלבנים האלו המחברות את כולנו כאומה אחת חזקה וחסונה. לזכור שאין לנו ארץ אחרת, אין לנו מדינה אחרת ואין לנו חברה ישראלית אחרת. יהי זכר הנופלים ברוך ושמותיהם וסיפוריהם שמורים וחקוקים בליבנו לעד."