הבוקר, (רביעי), יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, התקיים טקס הזיכרון המשטרתי בחלקת המשטרה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הטקס התקיים לזכרם של 1,546 חללי משטרת ישראל שנפלו מאז ימי קום המדינה.
הטקס התקיים במעמד השר לביטחון הפנים, עמר בר לב, מפכ"ל המשטרה רב ניצב יעקב שבתאי, סמנכ"ל משרד הביטחון, וראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת, אירה מועלם, המשפחות השכולות, חברי סגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל, קצינים ושוטרים.
לאורך השנים, שוטרי משטרת ישראל ולוחמי משמר הגבול הגנו בגופם פעם אחר פעם על ביטחונם ושלומם של אזרחי מדינת ישראל בגבורה ובחירוף הנפש במהלך המאבק הנחוש בטרור, והמאבק המתמשך בפשיעה ותאונות הדרכים. מאז טקס יום הזיכרון אשתקד, נוספו למצבת השכול של משטרת ישראל עוד 16 חללים.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
השר לביטחון הפנים עמר בר-לב: ״לצד המאבק היומיומי בפשיעה, שאת פירות הצלחותיו אנו כבר רואים – נמצאת בימים אלו משטרת ישראל גם בחזית המאבק בטרור. בכל פינה ברחבי המדינה חוצצים בגופם שוטרים ושוטרות, לוחמים ולוחמות, בין דורשי רעתנו לבין אזרחי ואזרחיות ישראל.
כממשיכי דרכם של הדורות הקודמים במשטרת ישראל, מאז קום המדינה, עושים זאת השוטרים והשוטרות בנחישות רבה, בעוצמה, באומץ לב, במסירות ובמחויבות – וגם באחריות ובתבונה, יודעים שעל כתפיהם מונחת משימה לאומית רבת חשיבות. גברים, נשים, יהודים ושאינם יהודים, בני כל העדות והדתות. פסיפס מופלא. לדאבון הלב – המחיר שאנו משלמים על כך הוא יקר מאין כמותו.
וכפי שנוכחנו רק בשבועות האחרונים – שוטרי ושוטרות משטרת ישראל יוסיפו ויהיו חלק מרכזי בבלימת כוונות זדון אלו, תוך שהם דבקים במשימה ומבינים את גודל השעה.
לכן ראוי לומר זאת בקול ברור וצלול: ללא משטרה חזקה – לא תהיה מדינת ישראל חזקה".
נאום המפכ"ל, בטקס הזיכרון המשטרתי בהר הרצל, לזכר חללי משטרת ישראל: "משטרת ישראל זוכרת את אלף חמש מאות ארבעים ושישה (1,546) חלליה, לצד חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. גיבורים בחייהם, שגבורתם התגלתה לנו לאחר מותם. כמו גבורתו של מפקח שמעון אלפסי ששירת במשטרת החופים והגבולות.
בחמישי בפברואר 1953 נשלח שמעון יחד עם שוטריו, להשיב לחופי צידון, ספינת סוחר לבנונית שנסחפה לחופי ישראל.
בלילה שבין החמישי לשישי בפברואר, כששמעון ושלושה שוטרים נוספים על גבי הספינה הלבנונית, נתקל הכוח בסערה חורפית קשה שלא אפשרה להם להמשיך במשימה.
הכוח שהיה מלווה בספינת משטרה, קיבל פקודה לשוב לבסיס חיפה, ולהיערך להשבת הספינה הלבנונית במועד אחר.
הסערה שרק הלכה והתגברה, סחפה את ספינת הסוחר במשקל 250 טון, לעבר הסלעים באזור ראש הנקרה, כשעליה מפקח שמעון אלפסי, והשוטרים חיים ירחמיאל, יצחק רוזנבלום ואדוארד מוסטקי. מהספינה שהתנפצה, קפצו לים השוטרים, וביניהם חיים ירחמיאל שלא ידע לשחות.
מפקדו, מפקח שמעון אלפסי, קפץ למים, ובתוך הגלים הגבוהים שמבקשים להטביע אותם, הצליח שמעון בכוחותיו האחרונים, להביא את חיים לאחד הסלעים הקרובים בלב ים, ולהציל את חייו.
שמעון, שכוחותיו אפסו, הוכרע על ידי הספינה הלבנונית הטובעת, שמחצה אותו, והביאה למותו, והוא בן 38.
שמעון הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים וביניהם עופר, אז ילד בן ארבע, שעם היוודע דבר המקרה, שאל את אחותו הגדולה מלכה : "נכון שאבא כבר מת?"
בתשובתה אמרה לו: "לא ! הוא נסע למקום רחוק רחוק ולהרבה מאוד זמן."
חמש עשרה שעות שהה חיים ירחמיאל יחד עם השוטר יצחק רוזנבלום על סלע, כקילומטר וחצי מחופי נהריה, עד שחולצו על ידי מסוק של חיל האוויר, במה שיהפוך לחילוץ האווירי הראשון במדינה.
עשרים שנה לאחר מכן, במרץ 1973, הוענק למפקח שמעון אלפסי זיכרונו לברכה, עיטור האומץ על גבורתו בכך שהקריב את חייו להצלת אנשיו.
מפקח שמעון אלפסי הוא דוגמא ומופת למפקדים וקצינים שנפלו בהגנה על המדינה ובשמירה על חייהם של השוטרים הכפופים להם.
הערכים לאורם פעל בחייו התגלו לנו עם מותו.
חיים ירחמיאל, שניצל בידיו של שמעון, המשיך את שירותו במשטרת ישראל, ולפני מספר שנים נפטר בסיבה טובה.
כפי שחייו של חיים ניצלו הודות למפקדו שמעון, כך חייהם של ישראלים רבים ניצלו לאורך השנים הודות לפעילותם וגבורתם של חללי משטרת ישראל.
גבורה שלא פעם מתגלה לנו רק לאחר מותם.
אזרחי ישראל הפוגשים את המשטרה, לעיתים בסיטואציות מורכבות, חייבים לדעת שהיא מורכבת משוטרים שגם יחרפו נפשם למען חייהם וביטחונם.
מערכי משטרת ישראל רחבים ופרוסים באוויר, בים וביבשה.
התווך בו המשטרה פועלת לא תמיד מוכר לציבור הישראלי הפוגש את השוטרים לרוב ברחובות ובכבישים.
מפקח שמעון אלפסי ז"ל הותיר לנו מורשת של הקרבה למען אחרים, מורשת של נתינה אין סופית, מורשת של עוצמה שמתאפשרת הודות לעמידתנו זה לצד זה, מפקדים לצד שוטרים, שוטרים לצד אזרחים, משטרה לצד מדינתה,
ככתוב בספר דברים פרק כט: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל."
כוחתינו באחדותינו. כוחה של המשטרה באחדותה, וכוחה של הנדינה במשטרתה.
את העוצמה המגולמת בערכיו של מפקח שמעון אלפסי, ערכי הביחד, הנתינה והרעות ההדדית, אנו מבקשים להשיט על הקשר הבלתי ניתן לניתוק, בנינו, לבין המשפחות השכולות.
אתן המשפחות, מהוות עבורנו מקור של עוצמה, רגש וזיכרון. זיכרון שלא ימחק לעולם. יהי זכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה ברוך. תהא נשמתם של חללי משטרת ישראל צרורה בצרור החיים."
משטרת ישראל מרכינה ראש לזכר הנופלים. יהי זכרם ברוך.
