בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת רשות המסים, שיוצגה על ידי המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), וקבע לניסים דז'לדטי תוספת הכנסה חייבת של כ-33 מיליון ש"ח, בשל העלמת הכנסות.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (מפי סגן הנשיאה א' סטולר) דן בשני ערעורי מס שהגיש דז'לדטי על שומות מס שפקיד שומה פתח תקווה קבע לו לשנות המס 2008-2002, שבמסגרתן נקבעה לו תוספת הכנסה בסך עשרות מיליוני ש"ח. תוספת ההכנסה שקבע פקיד השומה התבססה על הפקדות כספים בחשבונות בנק שנוהלו על שם בני משפחתו (רעייתו ובנו); וכן על ההפקדות והמשיכות שבוצעו בחשבונות בנק שנוהלו על שם שלוש חברות שבהן נטען שדז'לדטי שימש בפועל כבעל מניות ומנהל – זאת, על אף שהדבר לא עלה ממסמכיהן הרשמיים של החברות ומהדוחות ומהצהרות של דז'לדטי לרשות המיסים.
עניינו של הערעור הראשון הוא בשומה שנקבעה לדז'לדטי, לאחר שהגיש דוחות בהם טען כי למעט הכנסת משכורת של בת זוגו, בסכום של עד 60,000 ש"ח, אין לשניים הכנסות נוספות. תוספת ההכנסה שנקבעה לו מבוססת על הפקדות ומשיכות בגובה מיליוני שקלים, שבוצעו מחשבונות בני המשפחה והחברות.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
עניינו של הערעור השני הוא בשומה שנקבעה לדז'לדטי ביחס לשנות המס 2005-2002, לאחר הכרעת דין בהליך הפלילי, במסגרתה הורשע בהעלמת הכנסה לשנים 2008-2002. בשנות מס אלה הצהיר דז'לדטי על הכנסה ממשכורת בסכום שנתי שלא עולה על 60,000 ₪ או כי אין לו הכנסה. תוספת ההכנסה שנקבעה מבוססת על הפקדות בגובה עשרות מיליוני שקלים שבוצעו לטובת חשבון הבנק של אחת החברות אותן הוא מנהל. וכן על משיכות כספים (דיבידנדים) מחברה אחרת אשר הוצאו לה שומות שבמסגרתן הוספו לה הכנסות שבוססו על הפקדות בחשבון הבנק שלה.
דז'לדטי טען, כי אין לייחס לו את תוספת ההכנסה בגין הפעילות בחשבונות הבנק הנזכרים וכי פקיד השומה פעל בניגוד לדין ובחוסר סבירות עת קבע לו בשנת 2018 שומה ביחס לשנות המס 2005-2002. עוד טען כי עיקר פעילותו היה בתחום ניכיון השיקים וכי שיעור הרווחיות בתחום זה נמוך. לטענתו, נדרש היה להכיר לו בהוצאות שונות.
בראי הכרעת הדין, בית המשפט קבע כי המערער היה הרוח החיה בשלוש החברות ובחשבונות הבנק שנוהלו על שמן. עוד קבע כי יש לייחס לו כהכנסה את הכספים שנמשכו או הופקדו בחשבונות הבנק שנוהלו על שם החברות, על שם אשתו ועל שם בנו. זאת, מאחר שלא הוכיח כי לא עשה בכספים אלו שימוש אישי.
בית המשפט קיבל את עמדת רשות המיסים, שיוצגה ע"י עורכי הדין קרן יזדי סופר ואדם טהרני מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), לפיה דז'לדטי פעל בתחום ניכיון השיקים בשנים 2008-2004, וכי היקף הכנסתו (להבדיל מהכנסתו החייבת) בתחום הוא כ-26% מכלל ההכנסות שיוחסו לו. בנוסף, קיבל את עמדת המדינה כי אין להכיר בהוצאות שלא פורטו ושאין כל דרך לאמדן: "מקובלת עליי טענת המשיב שכאשר נישום אינו מצביע על הוצאה קונקרטית שהוציא, ברי שאין אפשרות לשום את הוצאותיו לפי מיטב השפיטה. כעניין של מדיניות ראויה, בנסיבות מעין אלה, אין מקום להפחית מההכנסה שיוחסה סכומים לצורך הוצאות שאין כל דרך לאמדן". (סעיף 119)
בית המשפט קיבל גם את עמדת רשות המיסים כי היה מקום לקבוע למערער שומה בשנת 2018, לאחר שהורשע בשנת 2017, ביחס לשנים 2005-2002, על אף חלוף השנים.
בית המשפט עמד באריכות על אמינותו המוטלת בספק של המערער, תוך שהוא קובע כי רבות מטענותיו נמצאו שקריות ביחס לעניינים שבליבת המחלוקת וכי נהג להחסיר פרטים ולנהוג בחוסר תום לב. משכך, קבע בית המשפט כי משקל עדותו אפסי.
בית המשפט ציין בפסק הדין, כי "הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי המערער הורשע בעבירות מרמה ובעבירות מס שטמון בהן יסוד מרמתי חמור. כפי שעולה מההליכים המשפטיים שפורטו, לרבות שלושת ההליכים הפליליים. המערער אינו נרתע מאי-אמירת אמת בבית המשפט".
לסיכום, קבע כב' סגן הנשיאה א' סטולר כך: "שוכנעתי שהשומה שנקבעה למערער, על ההפחתות השונות מההכנסה החייבת שיוחסה בצווים, משקפת שומת אמת מתונה" (סעיף 158). עוד קבע כי: "בית המשפט אימץ את עמדת המשיב שמדובר במקרה קיצון של בעל דין אשר לא ניתן לתת אמון בעדותו ומשכך משקל עדותו אפסי. אי אמון זה מתחזק שעה שהמערער לא העיד עד, שיכול לתמוך בטענותיו וכך גם לא הוגשה ראייה משמעותית כלשהי לשם תמיכה באותן טענות, וכל טענותיו נותרו כטענות בעלמא". (סעיף 159)
בנוסף לתוספת הכנסה בשיעור של עשרות מיליוני שקלים, חייב בית המשפט המחוזי את דז'לדטי בתשלום הוצאות לטובת המדינה ושכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה.
