אימון גופני – רפואה למח • פעילות גופנית משמרת ומשפרת זכרון ולמידה, יכולות חשיבה, תפקוד פיזי ומצב רוח במצבי בריאות ולאחר פגיעה מוחית.
ההכרה בחשיבות ביצוע פעילות גופנית לבריאות האדם מתועדת בכתבים שמקורם לפני מאות שנים. בתקופות קדומות מרבית האוכלוסייה שמרה על פעילות יומיומית בריאה, הכללה הליכה ברגל ממקום למקום, עליה וירידה במדרגות, עבודות כפיים יומיומיות ועבודות בית ומשק. בעשורים האחרונים הפעילות הגופנית, שהייתה חלק בלתי נפרד מסדר היום של מרבית האוכלוסייה, הלכה ופחתה, על אף המודעות לחשיבותה ותרומתה לבריאות האדם. הירידה הנכרת בפעילות הגופנית בעשורים האחרונים מיוחסת בעיקר להתפתחות הטכנולוגיה. על אף יתרונותיה הרבים בשיפור איכות החיים, ההתקדמות הטכנולוגית הובילה לכך שאנשים רבים מפחיתים בצורה משמעותית את רמת הפעילות הגופנית הודות לשימוש במכונות ורובוטיקה, ובמקביל מבלים זמן רב יותר בישיבה ממושכת מול מסכים ובנסיעה ברכב. לאורח החיים היושבני הזה ישנן השלכות שליליות על הבריאות. מחקרים מעידים שחוסר בפעילות גופנית מהווה גורם סיכון גבוה יותר לתחלואה מאשר עישון או עודף משקל. לאור כל זאת ארגוני הבריאות בארץ ובעולם הציבו כיעד את הצורך לקדם ולעודד פעילות גופנית בקרב כלל האוכלוסייה, עם דגש על אוכלוסיות בסיכון.
בשנים האחרונות הולכות ומצטברות עדויות מחקריות על כך שלפעילות גופנית סדירה יש סגולות של מניעת תחלואה ואף ריפוי, ולמעשה פעילות גופנית יכולה להיחשב כתרופה. לכל טיפול תרופתי יעיל ככל שיהיה, לרוב יש מחיר בצדו של תופעות לוואי בלתי רצויות. יתרונה הגדול של הפעילות הגופנית הוא היותו אמצעי טיפול ללא תופעות לוואי שליליות.
• זאת ההזדמנות שלך! נסדר לך קריירה ונלווה אותך להצלחה - לפרטים נוספים לחצו כאן
רוב הציבור מודע לתרומת הפעילות הגופנית לכלל מערכות הגוף, ללב, לריאות ולכלי הדם, ואף ידועה תרומתה להפחתת גורמי סיכון למחלות שונות כגון מחלות לב וריאות, סוכרת, סרטן מסוגים שונים ועוד. פעילות גופנית תורמת ויעילה לשמירה על משקל תקין, על בריאות נפשית ומצב רוח חיובי. בנוסף לכל אלה, מחקרים בעיקר מהעשור האחרון עוסקים בהשפעת הפעילות הגופנית על המוח. פעילות גופנית תועדה כיעילה במניעה של תחלואה מוחית וגם כאמצעי טיפול חשוב בשיקום לאחר מחלות נוירולוגיות שונות.
מחקרים רבים מראים כי פעילות גופנית סדירה מביאה לשינויים פיזיולוגיים ומולקולריים במוח, שמובילים בסופו של דבר לשיפור בתפקודי המוח. פעילות גופנית מביאה לעליה בזרימת הדם במוח, שתורמת לעלייה באספקת החמצן לתאי המח. פעילות גופנית יכולה להאט את קצב תמותת התאים הפיזיולוגית הטבעית במח, ואף לעודד צמיחה של קשרים חדשים בין תאי המוח באזורים הקשורים בלמידה וזיכרון. פעילות גופנית גורמת בין השאר להפרשה של כימיקליים שונים מתאי המוח. חומרים אלה בעלי סגולות רבות, כגון עידוד צמיחה של תאי מח חדשים, עידוד יצירה של קשרים חדשים בין תאי המח ואף תורמים לשיפור מצב הרוח. כל אדם שמתאמן באופן סדיר יעיד על התחושה הטובה שקיימת לאחר ביצוע אימון. אחד הגורמים לתחושה זו הוא החומרים משפרי מצב הרוח שמופרשים במח בעקבות אימון.
בנוסף לכל ההשפעות החיוביות שתוארו לעיל שמתקיימות במח הבריא, פעילות גופנית משפיעה לטובה גם על המח החולה. מחקרים רבים מוכיחים את ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית על האטה בהתפתחות מחלת האלצהיימר, פרקינסון ועוד.
במעבדה "נוירוביולוגיה של אימון גופני" שאני עומדת בראשה אנו חוקרים את ההשפעות ואת מנגנוני הפעולה של פעילות גופנית על מודלים ניסויים של מחלות ניווניות של המוח. הדגש במחקרים שלנו הוא על מחלות מוח דלקתיות, ניווניות, אוטואימוניות. המחלה המוכרת ביותר במשפחה זו של מחלות היא טרשת נפוצה. המחלה היא מחלה מוחית שמתעוררת עקב "טעות בזיהוי" של מערכת החיסון, ומכאן המונח 'אוטואימונית'. המחלה מתחילה מערעור של מערכת החיסון כנגד מבנה חלבוני שקיים במוח, ובעקבותיו תאי מערכת החיסון מחוללי המחלה חודרים למוח ויוצרים את הנזק הרקמתי, אשר בסופו של דבר גורם להפרעות נוירולוגיות, תחושתיות, מוטוריות, הפרעות ראייה ועוד.
חלק מהטיפול המקובל כיום עבור חולי טרשת נפוצה הוא ביצוע פעילות גופנית כחלק מהטיפול הכולל במחלה ובתסמיניה. עבודות מחקר מוכיחים שפעילות גופנית בקרב חולי טרשת נפוצה משפרת את התפקוד היומיומי שלהם ומאטה את הדרדרות המחלה. האטת הדרדרות המחלה חשובה ביותר, שכן המחלה מופיעה לרוב בקרב צעירים בגילאי 20-40 ונכון להיום הטיפול התרופתי מקל על הסימפטומים, אך אינו מרפא את המחלה. יש לציין שבעבר נהגו להימנע מלהמליץ לחולי טרשת נפוצה לבצע פעילות גופנית עצימה מחשש להחמרת התסמינים. עם השנים התגבשה ההכרה כי לפעילות גופנית השפעה חיובית על תפקוד החולים ויש לשלבה כחלק בלתי נפרד מהתכנית הטיפולית.
עם ההבנה על ההשפעות התפקודיות החיוביות של פעילות גופנית, האתגר שעומד בפנינו הוא להבין טוב יותר את מנגנוני הפעולה של אימון גופני על המוח. הבנה טובה יותר של מנגנוני הפעולה עתידה להוביל להנחיות מדויקות יותר לגבי סוג האימון הרצוי, עצימותו ותדירותו, כך שיותאם למחלה ספציפית ולחולה הספציפי.
במחקר שמתבצע במעבדה שלנו נעשה ניסיון לבחון מהו המנגנון העומד מאחורי ההשפעה המיטיבה של הפעילות הגופנית. אנו מנסים להבין האם ההשפעה החיובית היא על מערכת החיסון המעורבת במחלה, ו/או שהאימון הגופני משפיע ישירות על המוח. לשם כך נעשה שימוש במודל ניסויי של טרשת נפוצה בעכברים.
המחקרים שלנו עד כה מצביעים על כך שביצוע פעילות גופנית אירובית משפיעה לטובה על מערכת החיסון, כך שהעכברים המתאמנים מפתחים מחלה קלה יותר לעומת העכברים היושבניים. עוד הראינו שההשפעה החיובית על מערכת החיסון היא תלוית עצימות. כלומר ככל שעצימות האימון הייתה גבוהה יותר, מערכת החיסון הגיבה טובה יותר והעכברים היו חולים פחות. בנוסף מצאנו שלעצימות גבוהה יש תועלת נוספת מלבד ההשפעה החיובית על מערכת החיסון, תועלת שלא נמצאה בעצימות אימון בינונית, והיא הפעלה של מנגנוני הגנה מוחיים בפני תאי מערכת החיסון מעוררי המחלה. אחד מהמנגנונים הללו הוא חסימה של המח בפני חדירה של תאי מערכת החיסון מעוררי המחלה, ובכך מניעה של הנזק המוחי הרקמתי. בכוונתנו להמשיך ולחקור מנגנוני פעולה פוטנציאליים נוספים, והמחקר נמצא בעיצומו.
כשמדובר בעצימויות של אימון, יש לציין שעצימות של אימון חייבת להיעשות בצורה מקצועית ומבוקרת, ומותאמת ליכולות הכושר הבסיסיות של המתאמן. עצימות אימון נקבעת במספר צורות, המתבססות על מבחני יכולת. אצל בני אדם המדד המקובל הוא דופק.
ההמלצות הכלליות של ארגון הבריאות העולמי היא לבצע פעילות גופנית בעצימות בינונית של 150 דקות בשבוע. כלומר, ההמלצה הכללית היא ביצוע פעילות גופנית של חצי שעה בכל יום בעצימות בינונית. למי שמתקשה לעמוד בהמלצות הללו בשלב הראשון חשוב לזכור שכל פעילות גופנית, גם פעילות מתונה של 10 דקות ביום, הליכה קצרה, עליה במדרגות וכדומה, חשובה ובעלת ערך רב. חשוב להתחיל ולשאוף להתמיד ולהגיע בסופו של דבר ליעד.
התקופה בה אנו מצויים היא תקופה מיוחדת של מגפה בריאותית עולמית – מגפת הקורונה. למגפה זו השלכות בריאותיות, נפשיות, כלכליות וחברתיות. למרות החיסונים עדין רבים מוותרים על חדרי הכושר ואימונים קבוצתיים וכך רבים, ובמיוחד מבוגרים ובעלי גורמי סיכון, מוצאים את עצמם מבלים יותר זמן בבית, ממעיטים לצאת וממעיטים בפעילות גופנית. דווקא בתקופה כזו, יותר מתמיד, חשוב להדגיש שלושה יתרונות מרכזיים בביצוע פעילות גופנית: 1. פעילות גופנית מפחיתה גורמי סיכון. מכיון שהתחלואה בקורונה פוגעת קשה יותר בבעלי גורמי סיכון, אדם פעיל עשוי לעבור בצורה קלה יותר את המחלה במקרה של הדבקה. 2. פעילות גופנית מחזקת את מערכת החיסון. מערכת חיסון חזקה יותר עשויה להתמודד באופן יעיל יותר כנגד הקורונה עצמה, או כנגד סיבוכים ותופעות נלוות. 3. בתקופה בה מצב הרוח האישי והחברתי נמוך יותר, פעילות גופנית עשויה לשפר את מצב הרוח, את הדימוי העצמי ולעורר תקווה ואופטימיות.
פעילות גופנית סדירה היא תרופה לגוף ולמח, והיום, יותר מתמיד, כדאי, נכון ורצוי להקדיש לה זמן.
פרופ' אופירה אינשטיין חוקרת ומרצה במחלקה לפיזיותרפיה בפקולטה למדעי הבריאות, עוסקת במחקר בתחום הנוירולוביולוגיה ומחלות ניווניות של מערכת העצבים, בדגש על מחלת טרשת נפוצה והמודל של המחלה בבעלי חיים. מחקריה הנוכחיים עוסקים בהשפעות אימון גופני על מערכת העצבים ומערכת החיסון במודלים ניסויים של טרשת נפוצה ומחלות דלקתיות ניווניות של המח.
