נשיא המדינה: "הכנסת הנאצים לתרבות השיח בישראל – קווים אדומים שאסור לחצות אותם"

לרגל 'יום האחדות', נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל (היום) את טקס הענקת פרס ירושלים לאחדות ישראל. פרס ירושלים לאחדות ישראל נולד כיוזמה חברתית מטעם משפחות יפרח, שער ופרנקל וראש עיריית ירושלים לשעבר ח"כ ניר ברקת, מתוך האחדות שעטפה את החברה הישראלית ויהדות התפוצות בעת חטיפתם של איל, גיל-עד ונפתלי בקיץ 2014. השנה עמד הטקס בסימן "מילים יוצרות מציאות".

הפרסים מחולקים לארבע קטגוריות – מקומית, ארצית, בינלאומית וחינוכית, לאנשים וארגונים הפועלים במהלך השנה לקרב בין חלקים שונים של החברה הישראלית והעם היהודי בתפוצות.

במהלך הטקס בוצע שיר שנכתב לרגל יום האחדות על ידי הזמרת אגם בוחבוט והלהקות הצבאיות. בשיר, שנכתב על ידי משה קלוגהפט והולחן על ידי חן הררי, משתתפים הורי שלושת הנערים בקטע קריאה מיוחד והוא מוקדש לאחדות יהודי העולם.

בדבריו אמר נשיא המדינה כי ״פעמים רבות אנחנו שומעים אמירות כמו: "על הרוב אנחנו מסכימים", או: "שמונים אחוז מהישראלים מסכימים על שמונים אחוז מהנושאים". אלא שכל עוד אנחנו עסוקים דווקא באותם ה"עשרים האחוזים" השנויים במחלוקת ושולטים בחיינו, הדברים המוסכמים הופכים חסרי משמעות, ודווקא המרחבים הלא מוסכמים מקבלים משמעות מוגזמת, עצומה. במציאות כזו הדברים השנויים במחלוקת הופכים להיות אלו המגדירים אותנו, שלא בצדק. וההשלכה היא, כמובן, שהעיסוק אך ורק במבדיל, ורק במפלג, ורק בשנאה שוחק את הסולידריות והלכידות והאחדות בתוכנו. בהקדמת ספרו המפורסם, "ערוך השולחן" כתב הרב יחיאל מיכל אפשטיין את הדברים הבאים, ואני מצטט: "וכל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים, דברי אלוהים חיים המה. ואדרבא, זאת היא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת שירה. ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות." כך כתב.

עוד אמר כי: "לכן, בבחירה בין קולות רבים לקול אחד, בין פלורליזם של דעות ותפיסות עולם לבין אחידות חסרת גיוון, בין דיון עומק נוקב לבין טשטוש, הרב אפשטיין בוחר לכתחילה בדיון המגוון, המעמיק, המכבד, שאינו מתחמק מההבדלים, אלא רואה אותם כחלק מהתמונה השלמה. יופיו של השיר הוא כשהקולות שונים זה מזה. כמו שכתוב בשיר של משה קלוגהפט, שנשמע אותו הערב, "שומר אחי": "כל כך הרבה שפות, וכולן שפת אם, חמישה עשר מיליון חלקים, פאזל שלם". המגוון איננו ניגוד של היופי, של ההרמוניה, אלא להיפך, הוא מאפשר את ההרמוניה."

"לפני כמעט שנה, כשהושבעתי לתפקידי כנשיא מדינת ישראל, הבטחתי שהאתגר של בנין 'מרחב של הסכמה' במדינת ישראל, העמקת היסודות המשותפים, ופיתוח הבסיס לחיים שלנו יחד יעמדו בראש סדר העדיפויות שלי כנשיא המדינה. מאז אין יום שבו מיכל ואני איננו עוסקים באתגר הזה. אבל היום הוא יום מיוחד. היום, ביום האחדות, כולנו מתעסקים בכך. היום כולנו שואלים איך אפשר לעשות זאת יחדיו. דבר אחד ברור, המוטו של הפרס השנה – "מילים יוצרות מציאות" – צריך להיות הבסיס לדיון שלנו על ה"ביחד" שלנו. כי למילים יש כוח לחבר, ליצור משמעות משותפת ומלכדת, אבל הן גם יכולות להרוס ולחרב. יש ביטויים שאי אפשר לסבול אותם. לא בפוליטיקה, לא במרחב הציבורי, לא בתקשורת. אני פונה לאזרחיות ואזרחי ישראל, ובמיוחד למערכת הפוליטית והציבורית שלנו, ומבקש בכל לשון: חִידְלוּ! האשמות בבגידה, או בשנאת ישראל, העלבת אזרח או קבוצה בשל אמונתם ואורח חייהם; או חלילה, ואני לא מאמין שצריך בכלל לומר את זה כאן, הכנסת הנאצים לתרבות השיח בישראל – הן קווים אדומים שאסור לחצות אותם."

"מכובדי, מיכל ואני שמחים מאד לארח אתכם כאן היום. אני מלווה את היוזמה המופלאה הזו כבר כמה שנים, בהתרגשות ובהתפעמות, בין היתר כחלק מחבר השופטים. אני מבקש לברך ולהודות לך, חברי חבר הכנסת וראש עיריית ירושלים לשעבר ניר ברקת, ולרעייתו בברלי היקרה, על השליחות מעוררת ההשראה שלקחתם על עצמכם. משפחות שער, יפרח ופרנקל היקרות, קולם הייחודי, המרתק, השונה, של גיל-עד, אייל ונפתלי נדם. יד אכזרית גדעה את הילדים המופלאים הללו והותירה אתכם, אותנו, את כולנו, כאובים וחסרים. ברגעי המתח והחרדה לשלומם, ראינו איך לבבות יכולים לפעום יחד, לקוות יחד, וגם לבכות יחד. עשינו זו כל אחד ואחת בדרכו שלו, ולא נשכח לעולם את ימי השבעה. אני עומד כאן היום, נפעם למול היכולת שלכם והנחישות שלכם, לא להסתגר בכאבכם אלא לצאת החוצה, אלינו, ולגלות לנו את פניה הנפלאות ומלאות האור הגנוז של הארץ הזו ושל העם הזה. תודה לכם. כאבכם חקוק בליבנו, וזיכרון ילדיכם עמנו כמגדלור." הוסיף.

עוד אמר הנשיא: "קהל נכבד, המיזמים, הגופים, האנשים והארגונים, שזוכים כאן היום בפרס ירושלים לאחדות ישראל, זוכים לא רק בגלל העשייה המופלאה שלהם, הם זוכים כי כל אחד ואחת מהם, הוא 'אב טיפוס' או 'אם איפוס', מודל, גישה, להתמודדות עם האתגר שאנו עוסקים בו היום. ממיזם 'קהילות שרות פיוט וניגון', ועד 'רשת מיתרים', תחת נשיאותו של ידידי הרב מלכיאור; מעמותת 'בשביל הבנים', ועד 'בית הספר אח"י – אחדות ישראל'; מעמותת 'אפשר אחרת', ועד 'הרשת החינוכית נצח' וכלה באחרונה החביבה – שירה רודרמן מנכלי"ת קרן רודרמן, שהיא אדם שהוא גשר הלכה למעשה. זוכים יקרים, אין ערוך לתרומה שלכם לחברה הישראלית, לחוסן הלאומי, וליחד המגבש אותנו, לפסיפס המופלא שלנו."

לסיום, אמר: "זכיתם ובצדק, והגאווה שלכם היא המתנה שלנו. אני מבקש לסיים לזכרם של שלושת הנערים, במילות התפילה לאחדות ישראל של החיד"א רבי חיים דוד יוסף אזולאי זצ"ל: יהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אדוני אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ, וְתִטַּע אַהֲבָה וְאַחוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת בֵּינֵנוּ וּבֵין כָּל יִשְׂרָאֵל ותְּזַכֵּינוּ לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְתַחֲרוּת, וְנִהְיֶה אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, וְתָשִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵנוּ. אמן. יהי זכרם ברוך.״

מתוך דבריה של נציגת המשפחות, בת גלים שער: ״בשלוש דרכים מביע אדם את צערו העמוק: בכי, שתיקה ולעיתים ניגון ושיר'. שמונה שנים חלפו, ושלוש הדרכים הללו משמשות אצלנו בערבוביה. השנה בחרנו בדרך של ניגון, עם יציאת השיר "שומר אחי אנכי", אשר שרים מכל הלב אגם בוחבוט והלהקות הצבאיות. אנו מצטרפים עימם עם סימן קריאה גדול, ללא סימן שאלה "השומר אחי אנכי?", הנמצא בשאלתו של קין לאחר רצח אחיו הבל, כמובא בספר בראשית. האחריות לעיתים נידמת לנו כמשא, כנטל, ואנחנו שוכחים כי האחריות לאחר, לקרובים לנו ביותר, היא החירות האמתית. היא המימוש האמתי שלנו כפרטים, כחברה.״

רשימת הזוכים לשנת תשפ"ב:
בקטגוריה המקומית:
מיזם בשביל הבנים: אשר מנציח בדרך של חיים את חללי העדה הדרוזית שנפלו במשמרתם על הגנת המדינה. בין השאר, העמותה מקיימת אחת לשנה את "מירוץ בשביל הבנים" – מירוץ ספורטיבי עממי המיועד לכלל האוכלוסייה, בו משתתפים אלפים מכל מרחבי הארץ ומכל גווני הציבור בישראל.

בקטגוריה הארצית ישנם לראשונה שני זוכים:
רשת מיתרים: אשר קמה במטרה לאפשר למגוון רחב של אוכלוסיות על הרצף היהודי-ישראלי לחיות יחד וללמוד בצוותא באקלים חינוכי מיטבי, המאפשר לכל אחד ואחת לעצב את זהותם, ועל כן מסייעת בהקמה ובליווי של קהילות מעורבות ומסגרות חינוכיות משלבות.

ארגון קהילות שרות פיוט וניגון: אשר פועל לחשוף, להציג וללמד את מגוון מסורות הפיוט של כלל עם ישראל לקהלים מגוונים ביחד: נשים, גברים, חילונים, דתיים, חרדים ומסורתיים, בני עדות וזרמים שונים, צעירים ומבוגרים, זאת כדי לאפשר יצירת דיאלוג מפרה ומאחד ביניהם דרך מדרש, פיוט ושירה.

בקטגוריה הבינלאומית:
שירה רודרמן: פילנתרופית מקצועית ופעילה חברתית שמכהנת כמנכ”לית של קרן משפחת רודרמן, הפועלת לחיזוק אחווה ושותפות הגורל בין כל חלקי העם בישראל ובין ישראל לקהילות היהודיות בארה"ב, מתוך חיבור למורשת העם היהודי.

בקטגוריה החינוכית ישנם השנה שלושה זוכים:
בית הספר אחדות ישראל אח"י בתקוע: חלוץ בהיותו בי"ס משותף לדתיים ולחילוניים על פני רצף רחב (כולל חרדים). בביה"ס לומדים 430 תלמידים ותלמידות, מתוך תפיסת מציאות של מלכתחילה ולא "בדיעבד". היכרות של חלקי החברה אלה עם אלה הם תנאי ליכולת שלנו להצמיח דור בעל יכולת לשיח משותף, לתרבות דיון, להבנה של האחר וכאמור – לאחדות ישראל.

רשת חינוכית נצח: הרשת היחידה במגזר החרדי המספקת לתלמידיה חינוך תורני לצד לימודים אקדמיים (בגרות), ומעצימה את בוגריה להישאר מחוברים לערכי היסוד של המגזר ולקיום התורה תוך מתן אפשרות ליצירת עתיד כלכלי מובטח להם ולמשפחותיהם.

עמותת אפשר אחרת: פועלת ככוח מאחד אשר מאתגר את הקרעים הקיימים ביחסי יהודים וערבים בישראל. החזון הוא לאפשר שינוי, דרך יצירת מפגש אישי וישיר בין האנשים עצמם. להפחית חששות ודעות קדומות, ניכור, חשדנות ועוינות ולהחליפם בסובלנות, הבנה, אמון, כבוד ומחויבות עמוקה לשותפות רב תרבותית בין ערבים ויהודים.

בחירת הזוכים נעשתה ע"י ועדה ציבורית מיוחדת, בה חברים ח"כ ניר ברקת, יו"ר הסוכנות היהודית בעבר מר נתן שרנסקי, תא"ל (במיל') אמל אסעד, נעם לאוטמן, הרב שי פירון, הרב דוד סתיו, ישראל גולדשמיט, חכם דוד מנחם, עו"ד קרין מאיר רובינשטיין, אושרה פרידמן ומשפחות יפרח, שער ופרנקל.