דוגמניות הגיעו לדיון מיוחד בכנסת: "כל פעם שנכנסתי לקניון יצאתי בוכה"

ועדת הכלכלה של הכנסת התכנסה היום (שלישי) לדיון מהיר בנושא "בחינת קביעת מודל אחיד לסימון פרטי לבוש ברשתות האופנה בישראל", לבקשת ח"כ לימור מגן תלם וח"כ מיכל וולדיגר.

את הדיון פתחה ח"כ מגן תלם, שמילאה את מקומו של היו"ר, ואמרה: "יש תופעה שרשתות אופנה מצרות מידות נשים. נשים נכנסות לרשות אפנה ויודעות שהן מידה 8 וזה לא עולה עליהן. זה פוגע בדימוי גוף, והידרדרות להפרעות אכילה קצרה ומהירה. מהיום הראשון שלי בכנסת אני מתעסקת עם הפרעות אכילה ודימוי גוף והמצב החמיר בעקבות הקורונה. 450 אלף איש סובלים מהפרעות אכילה, השגתי תקציבים לטיפולים וזה רק תחילת התהליך, כי המצב באמת קשה ונושא המידות בדמי".

יו"ר התאגדות רשתות האופנה והמסחר, שחר תורג'מן, אמר כי השוני במידות הוא תולדה של די אן איי של מותגים, כששום דבר לא נעשה במכוון. ח"כ מגן תלם אמרה שהשוני במידות פוגע בדימוי גוף, וההידרדרות להפרעות אגילה קצרה ומהירה, כש-450 אלף איש סובלים מהפרעות אכילה. הדוגמנית שי זנקו הוסיפה וסיפרה: "כל פעם שנכנסתי לקניון הייתי בוכה, וזה לא מצב שמדינה מתוקנת צריכה להרשות לעצמה".

ח"כ מיכל וולדיגר אמרה בדיון שהמענים שיש היום הם כמו פלסטר לגוף שצריך ניתוח לב פתוח, וסיפרה "לאחרונה הגיעה אלי פניה של בחורה צעירה ששוקלת היום 35 קילו ואין לה מענים. הדיון היום הוא לא לדבר על התור למיטות במרכזי טיפול לסובלות מהפרעות אכילה אלא על שלב קודם לכן ולכך שנפתור את הבעיה ולא נשים פלסטר. יש לקבוע מודל אחיד לסימון מידות כדי שלא נחווה תחושה לא נעימה והשפלה".

שיר טרן, פרמדיקית שחקנית ודוגמנית, סיפרה: "מאז ומתמיד סבלתי מבעיות דימוי גוף והפרעות אכילה. תמיד הייתי מלאה וכל חוויית הקנייה לא תרמה לתחושות האישיות שלי. בפרויקט גינס לכל מידה ביקרתי בחנויות אופנה וגיליתי שאין קשר בין היקף הג'ינס לבין המידה. יש תחושות אכזבה וייאוש. המידה הממוצעת בישראל היא 42 ולא יכול להיות שאני לא אמצא גינס במידה 40".

יו"ר התאגדות רשתות האופנה והמסחר, שחר תורג'מן אמר במהלך הדיון: "עם כל הכבוד, הדברים שנאמרו העמיסו את כל חולי החברה על המידות, וזה לא נכון. הרשתות הקמעונאיות רוצות למכור כמה שיותר לכמה שיותר לקוחות, ואם ממוצע המידות הוא 42 המטרה שלנו למכור לכמה שיותר לקוחות". עוד הוסיף, שלמעלה מ-95% מהמוצרים שרואות בארץ זה של מותגים בינלאומיים שנתפרים בחו"ל, כשהשוני במידות בג'ינסים, בחולצות ובנעליים הוא תולדה של DNA של מותגים, ושום דבר לא נעשה במכוון.

נציג איגוד לשכות המסחר, נמרוד הגלילי, הוסיף שאם ננסה ליצור משהו ייחודי לישראל ניצור בעיה, ואחרי שרפורמת הייבוא שעברה כאן הסירה מגבלות ייחודיות של ישראל כדי ליצור תחרות, צריך להיזהר לא לבוא עם רצונות שיטילו מגבלות.

שי זנקו, דוגמנית בינלאומית למידות גדולות, אמרה "אני חצי רוסיה חצי טריפוליטאית ואני לא מתאימה לדגמים שמביאים לארץ מאירופה. יש את המידה שלי בארץ אבל מביאים רק שניים שלוש מהמידה הזאת ואז אני לא מוצאת מה לקנות ומתוסכלת. כל פעם שנכנסתי לקניון הייתי בוכה וזה לא מצב שמדינה מתוקנת צריכה להרשות לעצמה".

משפיענית הרשת אילור צחור אמרה במהלך הדיון שהיא כאן על מנת לייצג את הקול של הבנות הרזות. "אני מידה 36 ונוצרה תפיסה שזה בעיה של נשים במידות גדולות אבל זאת בעיה של כל הנשים. כשאני לא מוצאת מידה 36 אני מתנחמת בזה שיש מידה 38 , אבל כששיר או שי לא מוצאות מידה 40 או 46 אין להן עוד מידות". צלם האופנה ויו"ר עמותת סימפלי יו, עדי ברקן הוסיף שאין דבר כזה מידה 40, והוא היה שם שנקבע הדי אן איי כשעברו מהמודל של קלאודיה שיפר לקייט מוס.

משפיענית הרשת אלכסה דול, סיפרה שגם כשהיא נכנסת לחנויות היא לא מוצאת מידה מתאימה כי כל בגד הוא במידה אחרת. "אני מאמנת אישית, וכשאני לוקחת מידה אקסטרה לארג' וזה צמוד, אני יודעת להגיד לעצמי שהכל בסדר וזאת לא בעיה שלי. אבל אותה נערה אומרת לעצמה שהיא שמנה ומכוערת ומתחילה להרעיב את עצמה. תורג'מן התעלם מהמצוקה ויש דברים שאפשר לעשות, כמו לסמן או לייצר מידות מתאימות לישראליות".

נציגת הרשות להגנת הצרכן, אילנה מזרחי, סיפרה שהיא מתרשמת שהקושי לא נובע מאי סימון אחיד אלא מקושי תרבותי חברתי. עוד הוסיפה ש"קביעת סטנדרט שהוא לפי ערך אבסולוטי מעלה הרבה שאלות לגבי מי יקבע אותו ומה יהיה על פרטים מיובאים. העוסקים יצטרכו לפתוח, למדוד מחדש ולסמן מחדש ומי שישלם זה הצרכן".

ח"כ מגן תלם סיכמה את הדיון: "זהו רק תחילת התהליך. הבעיה מוכרת והקושי הוא ההשפעה על דימוי גוף. אנחנו מבינים שיש בעייתיות עם עלויות על העסקים אם יהיה שינוי מהותי, ונשארו עדיין כמה שאלות פתוחות שאמשיך לבדוק כמו הפער במידות ברשתות בינלאומיות בארץ לעומת חו"ל. נחקור לעומק ונחפש פתרון שייתן מענה לכל הצדדים".