גנץ: "אנו מוכנים לקרב, ואם יידרש, נצעד שוב לביירות ולכל מקום שנידרש"

שר הביטחון בני גנץ נאם הערב (רביעי) בעצרת לציון 40 שנה למערכת שלום הגליל בהשתתפות הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ומנכ"ל משרד הביטחון אלוף במיל' אמיר אשל שנערכה בקרית שמונה.

שר הביטחון בני גנץ אמר בנאומו כי "כפי שאנחנו רואים בעולם כולו, למרות החלומות האוטופיים על שלום, מלחמות עדיין קורות. ובהיערכות אליהן חייבים לזכור להציב מראש יעדים ברורים ובהירים הניתנים להשגה – ולחיות כל הזמן את המציאות בשטח. כדי שזה יקרה, צריך דרג מדיני מחובר לדרג הצבאי, קבינט מתפקד, ממשלה שפועלת באחדות מטרה. וצריך צבא מוכן, מאומן, ומיומן."

בהתייחס למצב בלבנון אמר שר הביטחון כי "אם נידרש למבצע בלבנון – הוא יהיה עוצמתי ומדויק. הוא יגבה מחיר כבד משלוחי איראן – חיזבאללה, וממדינת לבנון. מול איום על אזרחי ישראל, שום תשתית שמשמשת לפגיעה בנו לא תהיה חסינה. גם העורף שלנו יספוג, ולכן אנחנו מכינים אותו – במיגון, ובחיזוק הקשר בין הצבא לראשי הרשויות ולתושבים. אנו מוכנים לקרב, ואם יידרש, נצעד שוב לביירות, לצידון , לצור ולכל מקום שנידרש. איננו רוצים במלחמה ואנו מוכנים לצעוד רחוק מאוד בנתיב השלום, ובנתיבי ההסדרה כמו בגבול הימי ביננו לבין לבנון, שעלינו לסכם עליו במהרה ובהגינות. לכלכלת לבנון הגוועת יהיה זה אוויר לנשימה, והלוואי שיהיה זה גם צעד משמעותי לחיזוק היציבות באזור. הסכסוך שלנו אינו עם אזרחי לבנון, שלהם הושטנו יד פעמים רבות, כולל בשנה האחרונה. יש נתיבים לצעוד בהם, צריך שבצד השני יהיה את האומץ להתחיל ללכת.״

על ההחלטה להכיר במאות לוחמי צד"ל כזכאים למענק דיור אמר שר הביטחון, גנץ כי "החיילים שיוצאים לקרב חותמים איתנו על חוזה: הם נלחמים למען המדינה, והמדינה חייבת להיות שם בשבילכם. חיילי צד״ל, שותפינו ללחימה בלבנון, הם דוגמא לכך. במשך שנים הם התמודדו עם קשיים רבים. כשיצאנו מלבנון קלטנו את חלקם, אך לא עשינו די. לכן, בשבוע הבא אביא לממשלה בתיאום עם שר האוצר, החלטה שתעשה צדק, ותכיר ב-400 לוחמי צד"ל שלא היו בדרגי הפיקוד, כזכאים למענק דיור. זו המחויבות שלי ואני מודה לשר האוצר אביגדור ליברמן על המחויבות וההתגייסות להובלת המהלך".

הנאום המלא של שר הביטחון גנץ בעצרת לציון 40 שנה למערכת "שלום הגליל":

"בשירו של אמיר דדון, הוא שר: ״אותו הקול מדבר אליי, פוגש בי בלילות.
הולך מבלי להבין לאן, האם אדע לחזור״.
הקול שמדבר אליי מהדהד כמה קילומטרים מכאן, מעבר לגבול, מהמקום שאליו הלכתי כל כך הרבה פעמים ומי יודע, אולי נצטרך יום אחד לשוב.
לבנון הייתה חלק משמעותי מחיי הצבאיים, מחייו של דור המפקדים של היום בצה"ל.
במרץ 1978, נכנסתי אליה לראשונה כשיצאנו למבצע ליטני.
שם חוויתי את ההיתקלות הראשונה, הבנתי את המושגים: ״הסתערות״, ״רעות״, ״אחריות פיקודית״ ואת המשמעות העמוקה של הגנה על יישובי הצפון.
כעבור ארבע שנים, כשאני בסיום קורס של הכוחות המיוחדים בארצות הברית, פרצה מלחמת שלום הגליל ואני מיהרתי לשוב, לפקד בשטח, להילחם כדי להגן על יישובי הצפון ולנקות את קיני הטרור.
סיימנו את המלאכה אבל נשארנו.
חיים את שגרת המערכה – שיירות, מארבים, פטרולים.
לילות וימים בארץ יפה ומדממת. וגם אחרי שסגרתי את השער בשנת 2000, לא באמת נחתם הפרק – 22 שנות שהות, והרבה מאוד חברים שהשארנו מאחור ושאת זכרם ציינו בטקס ממלכתי בירושלים לפני שבוע. כל אלו לא נשארו מאחור, אלא נשארים והולכים איתנו יום יום בכאב ובגעגוע.
***

בפיוט ״לכה דודי״, שכתב תושב הגליל רבי שלמה אלקבץ, נכתב: ״סוף מעשה במחשבה תחילה״.
השורה הקצרה הזו, היא בעיניי תמצית התפיסה שצריכה להנחות מדינאים בבואם לקבל החלטות המשפיעות על חיי אדם ואומה, והיא גם מהלקחים של מערכת שלום הגליל, שאליה יצאנו עם מטרה חשובה וברורה שהלכה והתעמעמה בחלוף השנים.
לישראל היו הישגים במלחמה, והיו אלה הישגים מרשימים: ניקוי קיני הטרור, הרחקת האיום מהגבול ויצירת הרתעה מול הגורמים הקיצוניים באזור כולו.
לצד זאת, נותרנו בבוץ המדמם שנים, ללא הכרעה אמתית לאן פנינו.
**

כפי שאנחנו רואים בעולם כולו, למרות החלומות האוטופיים על שלום, אחווה ורעות – מלחמות עדיין מתרחשות.
שאו עיניכם, לא רק אלינו, אלא גם לאוקראינה – זו המציאות.
ובהיערכות אליהן, אל המלחמות הללו, חייבים לזכור להציב מראש יעדים נכונים, ברורים מהירים וברי להשגה – ולחיות כל הזמן את המציאות בשטח.
לדעת שיש אפשרות של שקיעה בבוץ – ולדעת לא להיכנס אליו.
להיערך ליום שבו נגיע להישגים הצבאיים הנדרשים, ולהמשיך משם את המערכה באמצעים הדיפלומטיים תוך חתירה לשלום ויציבות.
כדי שזה יקרה, צריך דרג מדיני מחובר לדרג הצבאי, קבינט מתפקד, ממשלה שפועלת באחדות מטרה.
ומעל הכל צריך ויש לנו צבא מוכן, מאומן, ומיומן.
בימים אלו אכן צה"ל משפר את התוכניות למקרה של מבצע או מלחמה, כולל כאן בגבול הצפון.
מעצים יכולות תמרון.
משלב בין הזרועות – אוויר, ים, יבשה וסייבר.
רוכש ומפתח אמצעים וטכנולוגיות שמשמרים את היתרון האיכותי.
ואנחנו קובעים שאם נידרש למבצע בלבנון – הוא יהיה עוצמתי ומדויק.
הוא יגבה מחיר כבד משלוחי איראן – חיזבאללה, וממדינת לבנון.
מול איום על אזרחי ישראל, שום תשתית שמשמשת לפגיעה בישראל לא תהיה חסינה.
צריך לזכור שגם העורף שלנו יספוג, ולכן אנחנו מכינים אותו – במיגון, בהתנהלות ובחיזוק הקשר ושימורו המתמשך בין הצבא לראשי הרשויות ולתושבים כולם.
***

אנו מוכנים לקרב, ואם יידרש, נצעד שוב לביירות, צידון, צור או לכל מקום שנידרש אליו.
אך איננו רוצים במלחמה ואנו מוכנים לצעוד רחוק מאוד בנתיבי השלום, ובנתיבי ההסדרה כמו בגבול הימי ביננו לבין לבנון, שעלינו להגיע לסיכום לגביו, ככל הניתן, במהירות ובהגינות.
לכלכלת לבנון הגוועת יהיה זה אוויר לנשימה, והלוואי שיהיה זה גם צעד משמעותי לחיזוק היציבות באזור שלנו.
הסכסוך שלנו אינו עם אזרחי לבנון, שלהם הושטנו יד פעמים רבות, כולל במהלך השנה האחרונה.
יש נתיבים לצעוד בהם, צריך שבצד השני יהיה את האומץ להתחיל ללכת.
****

מכובדיי,
ב"שלום הגליל", כמו במלחמות אחרות, למדנו שהמערכה אינה מסתיימת בשוך הקרבות.
החיילים שיוצאים לקרב חותמים איתנו על חוזה: הם נלחמים למען המדינה, והמדינה צריכה להישאר שם עבורם.
חיילי צד״ל, שותפינו ללחימה בלבנון, הם דוגמה לכך.
במשך שנים הם מתמודדים עם קשיים.
כשיצאנו מלבנון קלטנו את חלקם, אך לא עשינו די.
לכן, ביחד עם שר האוצר, אני פועל להביא ביום ראשון לאישור הממשלה החלטה שתעשה צדק, ותכיר ב-400 לוחמי צד"ל שלא היו בדרגי הפיקוד, כזכאים למענק דיור. זו המחויבות שלי, זו המחויבות של מדינת ישראל ואני מודה לשר האוצר אביגדור ליברמן על המחויבות וההתגייסות שלו לנושא חשוב זה.
בנוסף, החלטנו מתוך מחויבות לאומית להקים את מוזיאון המערכה בלבנון, קרוב לכאן במטולה.
המוזיאון ייתן ביטוי לתפקידם של יישובי הצפון וכלל גורמי הביטחון שפעלו בלבנון כמו גם ללוחמי צד"ל.
כך נוכל לשמור ולהציל את המורשת.
***

לפני לסיום, ובאמת ממקום מאוד חשוב – אני מבקש להודות לכם תושבי הצפון על עמידתכם האיתנה לאורך שנים, עמידה שאפשרה לצה״ל לעמוד במשימותיו. ישראל היא מדינה קטנה עם אתגרים גדולים, ואתם שיושבים באזורים בעלי פוטנציאל איום גבוה – בגבול הצפון, בעוטף עזה, בבקעה ובאזורים נוספים – נושאים בנטל האזרחי לאורך כל השנים כולן.
אנחנו מחויבים לספק לכם ביטחון, אבל גם מחויבים לתמוך בכם ובהמשך הפיתוח החברתי והכלכלי שלכם.
ולכם, החיילים בהווה ולעתיד, אומר רק: אני סומך עליכם ובטוח בכם.
רואה בעיניכם בביקוריי את תחושת השליחות ויודע שאם תצטרכו, תעמדו גם אתם בכל משימה שנטיל עליכם בעתיד.
תודה רבה."